facebook tracking pixel
חיפוש סגור

יורם אהרוני | אתלטיקה | 31/08/2012

מעשיות השליחים, חלק י'

מעשיות השליחים
חלק י'
מאת: יורם אהרוני
החידוש של תחרויות הגביע העולמי השלישי באתלטיקה, רומא 1981, היה הוספת שביל 9 למסלול הריצה כדי שהנבחרת המארחת תוכל להשתתף.  ארה"ב הציגה לראשונה בזירה הבין לאומית את קרל לואיס שניצח בקפיצה לרוחק בהישג בינוני (8.15 מ') אך כשל לחלוטין בריצת 100 מ', 25 דקות אחרי תום התחרות ברוחק, והגיע תשיעי ואחרון (10.96 ש'). שיאו האישי היה כבר 10.00 ש'. התברר שהוא היה פצוע ולכן ויתר על השליחים. היעדרו פגע מאד בחוזקה של רביעיית ארה"ב שסיימה שלישית (38.85 ש') בלבד אחרי הרביעייה המופלאה של פולין (זוולינסקי, ליסנירסקי, דונייצקי, וורונין) שייצגה את "שאר אירופה" (38.73 ש') ורביעיית מזרח גרמניה (38.79).
בשתי המהדורות הראשונות של הגביע העולמי (1977, 1979) החליטו קברניטי נבחרת "שאר אירופה" ללכת על הקונספט של "נבחרת מעורבת". ב-1977 ייצגו אותם שתי מערב גרמניות ושתי בריטיות וב-1979 ארבע רצות מארבע מדינות שונות (ראו חלק ט'). בשתי הפעמים הם נחלו הצלחה ותפסו את המקום הראשון בשליחים. ב-1981 הם החליטו שנות גישה ושלחו למערכה רביעייה של ארבע רצות מבריטניה במחשבה שכך יהיה קל יותר לתרגל את חילופי המקל. זו גישה שנוסתה אצל הגברים: ב-1977 ייצגו את "שאר אירופה" ב-100X4  ארבעה רצים מברה"מ (מזרח גרמניה ומערב גרמניה היו המדינות ששלחו נבחרות שלמות לתחרות) ומאחר שברה"מ עלתה לתחרות ב-1979 ו-1981, נשלחו בשני המקרים הגברים של פולין לייצג את "שאר אירופה" ב-100X4 . הרצות מבריטניה לא הצליחו לסיים את המירוץ מאחר שהרצה המסיימת שלהן יצאה לדרך מוקדם מדי. מזרח גרמניה רשמה את ניצחונה הראשון במפעל במקצוע זה (42.22 ש') בהרכב:קירסטן סימון, ברבל ווקל, גזינה וולטר, מרליס גר. ארה"ב סיימה שנייה עם שיא לאומי (42.82 ש') בהרכב: אליס בראון ג'נט בולדן, פלורנס גריפית, איולין אשפורד.
בשנת 1983 נערכה בהלסינקי אליפות העולם הראשונה באתלטיקה. על תחרות זו אני יכול לדווח לכם "מהשטח", שכן צפיתי במשחקים באצטדיון והייתה לי גם אקרדיטציה של עיתונאי כך שיכולתי ללכת למסיבות העיתונאים וגם לשוחח עם עיתונאים מארצות אחרות ואפילו עם ספורטאים ומאמנים "באזור המעורב" לספורטאים ועיתונאים.  האליפות נפתחה ביום ראשון 7 באוגוסט, אחרי ארבעה ימי תחרות היה יום הפסקה שבו נערך מירוץ מרתון שלא במסגרת האליפות: "הלסינקי סיטי מרתון". שני ספרים על האליפות מציינים גם את כל שמות 3702 הגברים ו-233 הנשים שסיימו מרתון זה שהסתיים ממש מחוץ לאצטדיון. החלק השני של האליפות התחיל ביום שישי 12 באוגוסט והסתיים ביום ראשון 14 באוגוסט. לוח הזמנים של קרל לואיס היה צפוף מאד שכן כל שלושת המקצועות בהם השתתף (100 מ', רוחק ו-100X4 מ') שובצו לחלק הראשון של התחרות. ביום הראשון הוא השתתף במוקדמות ורבע גמר 100 מ', ביום השני: חצי גמר וגמר 100 מ' בו ניצח בזמן 10.07 ש' (רוח 0.3- מ'/ש') לפני עמיתיו לנבחרת ארה"ב קלוין סמית (10.21 ש') ואמית קינג (10.24 ש'). ביום השלישי בבוקר השתתף לואיס במוקדמות 100X4 מ'. המזנק של ארה"ב היה קינג, לקטע השני שובץ רץ המשוכות (שהתפרסם יותר כ"וייד רסיבר" בפוטבול) וילי גולט, סמית רץ את הקטע השלישי ולואיס היה המסיים. ארה"ב קבעה 38.75 ש' במקצה השני. במקצה הראשון הגיעה ראשונה מזרח גרמניה (39.22 ש') ובשלישי ברה"מ (38.77 ש'). ביום שלישי אחר הצהריים קפץ לואיס לרוחק במוקדמות (8.37 מ'). ביום רביעי אחה"צ התקיים המקצה הראשון של חצי הגמר 100X4 מ' בשעה 18:45 אך ארה"ב השתתפה במקצה השני. התחרות בקפיצה לרוחק התחילה ב-18:50 וגמר השליחים היה ב-20:45. לואיס הוגרל לקפוץ ראשון. אחרי כמה דקות של דין ודברים עם השופטים (לפני חצי גמר השליחים) הסכימו שופטי הרוחק, כפי שמתירה חוקת האתלטיקה, לאפשר ללואיס לקפוץ את קפיצתו הראשונה  מחוץ לתור, כאשר יסיים את מקצה חצי הגמר של השליחים. ארה"ב הייתה ראשונה במקצה השני (38.50 ש') ובמקצה הראשון היו ראשונים הסוביטים (38.62 ש'). כאשר הגיע לואיס לבור הרוחק, 11 מ-13 הקופצים בגמר כבר ביצעו ניסיון ראשון. לואיס קפץ למרחק 8.55 מ' ומאחר שהיה צריך לקפוץ ראשון בסבוב השני הוא ויתר על ניסיון זה, קפץ בניסיון השלישי 8.42 מ' ונשאר לשבת באזור הרוחק עד לסיום התחרות כדי לראות אם מדליית הזהב שלו ברוחק בסכנה. הוא לא נאלץ לקפוץ שוב מאחר שהזוכה בכסף, ג'ייסון גריימס קפץ רק 8.29 מ' והזוכה בארד ,מייק קונלי, הסתפק ב-8.12 מ' וארה"ב זכתה בכל שלושת המדליות גם במקצוע זה. כאשר נגמרה התחרות בבור הרוחק יכול היה לואיס להתפנות לגמר השליחים. ברה"מ הוגרלה לשביל הפנימי בגמר (אז עדיין הוגרלו השבילים ללא התחשבות בתוצאות השלבים הקודמים), ארה"ב לשביל מספר 3 ואיטליה לשביל 5. אחרי שתי החלפות קשה היה לקבוע איזה נבחרת מובילה. קלוין סמית קיבל את המקל מגולט רק ב"ניסיון שני", פרץ קדימה בקשת והעביר את המקל ראשון – אל קרל לואיס, ששעט בישורת האחרונה אל קו המטרה. ארה"ב שברה את שיא העולם והייתה לראשונה שירדה מגבול 38 השניות - 37.86 ש'. לואיס סיפר כי כאשר הציץ לראשונה בשעון האלקטרוני, אחרי שחצה את קו הגמר הוא חשב שהוא מראה 38.8 ש' ולקח לו לזמן להבין שזה בעצם שנייה שלמה מהר יותר... איטליה (סטפנו טילי, קרלו סימיונטו, פייר פרנצ'סקו פאבוני, פייטרו מנאה) סיימה שנייה בשיא לאומי (38.37 ש') לפני ברה"מ (אנדריי פרוקופייב, ניקולאי סידורוב, ולדימיר מוראבייב, ויקטור בריזגין) 38.41 ש'. לראשונה בהיסטוריה, כל 8 המשתתפות בגמר ירדו מ-39 שניות. מסיבת העיתונאים בסוף יום התחרות הקודם הייתה משמימיה. אולריקה מאייפרת, הזוכה במדליית הכסף בקפיצה לגובה לא התייצבה אליה משום מה והשאלות שהוצגו למנצחת תמרה ביקובה, תורגמו לפינית, אחר כך לרוסית (במידת הצורך לאנגלית או לצרפתית) וכך גם התשובות. אחר כך התיישבו על כיסאות המדליסטים המנצחים בפטיש (שני סובייטים ופולני) וכל התהליך המייגע חזר על עצמו. ב-10 באוגוסט ביקשו המארגנים הפינים את רשות העיתונאים לוותר על שירותי התרגום וכל מסיבת העיתונאים התקיימה באנגלית. תחילה הגיעו גריימס וקונלי, אחר כך סמית וגולט ולבסוף כמובן קרל לואיס. רוב השאלות הופנו באופן טבעי ללואיס שנשאל בין היתר מדוע החליט לוותר על ריצת 200 המטרים שהרי זו נערכה בחלקה השני של האליפות. לואיס שבר באליפות ארה"ב שנערכה באמצע חודש יוני באינדיאנאפוליס את שיא ארה"ב כאשר קבע 19.75 ש', 3 מאיות השנייה משיא העולם של פייטרו מנאה שנקבע בגבהי מקסיקו סיטי באוניברסיאדה של שנת 1979. לואיס השיב שחשש מאד ממזג האוויר בהלסינקי ואכן , למזלו הטוב, בחלק הראשון של האליפות שרר מזג אוויר חמים ובהיר בעוד החלק השני היה קריר וגשום. גולט, ליצן לא קטן, פנה אל העיתונאים: "אין לכם שאלה גם בשבילי?..." והוא נשאל עם הוא עומד לחתום על חוזה מקצועני בפוטבול עם ה"שיקגו ברס" אחרי שנבחר על ידם בדראפט. גולט רצה מאד להשתתף במשחקים האולימפיים 1984 והציע ל-IAAF שישחק שנה בפוטבול המקצועני ללא כסף כדי לא לאבד את המעמד החובבי שלו, אך משנענה בסירוב החליט לחתום אצל הברס כי אחרת היה צריך לחזור שוב לדראפט. כאשר נשאל קלוין סמית על השיא בשליחים הוא השיב: "ובכן, זה כבר השיא העולמי השני שלי..." סמית שבר כחודש לפני האליפות את שיאו של ג'ים היינס בריצת 100 מ' כאשר קבע בגבהי קולורדו ספרינגס זמן של 9.93 ש'. את המבט שתקע בו קרל לואיס, אני לא אשכח... הוא כאילו איים עליו באקדח. לואיס נמנע לאורך כל הקריירה שלו מלנסות לשבור שיאי עולם בתחרויות במקומות גבוהים.
לקראת סוף חודש יוני נערכה בלוס אנג'לס תחרות בין ארה"ב למזרח גרמניה. בתחרות זו הקדימו האמריקאיות את המזרח גרמניות ושברו את השיא הלאומי שלהן  כאשר קבעו 41.63 ש' בהרכב: אליס בראון, דיאן ויליאמס, צ'נדרה ציזבורו, איולין אשפורד. מזרח גרמניה הופיעה בהרכב: מריטה קוך, ברבל ווקל, זילקה גלדיש, מרליס גר וקבעה 42.09 ש'. שבוע לאחר מכן, בגבהי קולורדו ספרינגס, קבעה אותה רביעייה של ארה"ב שיא לאומי נוסף – 41.61 ש'. המזרח גרמניות חזרו לארצן והמאמנים החליטו על שינוי בהרכב: זילקה גלדיש הוצבה כפותחת, מריטה קוך הוזזה לקטע השני, ברבל ווקל הוצאה מהרביעייה ובמקומה שובצה אינגריד אאורסואלד ומרליס גר נשארה המסיימת. שבוע לפני פתיחת האליפות, ב-31 ביולי, שברה הרביעייה את שיא העולם וקבעה במזרח ברלין 41.53 ש'. בהלסינקי לא יכלו האמריקאיות להציב את הרביעייה החזקה שלהן  מאחר שאשפורד נפצעה בגמר ריצת ה-100 מ' וגם צ'יזבורו סבלה מפציעה. ארה"ב אפילו לא העפילה לגמר. ללא האמריקאיות ניצחו בגמר המזרח גרמניות בקלות עם 41.76 ש' לפני בריטניה (42.71 ש') וג'מייקה (42.73 ש'). המסיימת של ג'מייקה הייתה מרלין אוטי.
 בלילה, כאשר חזרתי למלון ראיתי בלובי אוהדי אתלטיקה בריטיים שיכורים חוגגים זכייה בארבע מדליות ראשונות באליפות. למה 4 מדליות שאלתי? " ארבע רצות שלנו זכו במדליות בשליחים...", הייתה תשובתם. בחלק השני של האליפות הם היו יכולים לחגוג גם זכיות במדליות זהב של דיילי תומפסון בקרב-10 וסטיב קראם בריצת 1500 מ', אבל ארבעת הימים הראשונים היו מאד מאכזבים עבור הבריטים. למען ההיסטוריה נציין את שמות אלה ש"הביאו לבריטניה 4 מדליות ראשונות": ג'ואן בפטיסט, קתי קוק, בברלי קלנדר, שירלי תומאס.
 
 

מאמרים רלוונטים נוספים

עידוד לעיסוק בספורט ברוסיה

21/06/2015

קרא עוד

מה קורה כשכדור טניס פוגע במחבט של אלוף?

22/06/2017

מה קורה כשכדור טניס פוגע במחבט של אלוף?

קרא עוד

הסתגלות עולים דוברי אנגלית

13/03/2016

קרא עוד

האם נעצרה הירידה בכושר?

17/12/2017

קרא עוד

ההיסטוריה של הקפיצה לגובה

26/11/2019

קרא עוד

רכיבה על אופניים לאוניברסיטה

10/12/2015

קרא עוד