facebook tracking pixel
חיפוש סגור

יורם אהרוני | אתלטיקה | 13/12/2014

צריך כשרון כדי להצליח בריצות קצרות

צריך כשרון כדי להצליח בריצות קצרות

 תקציר מחקר שהתפרסם ב- PeerJ (מחברי המאמר נתנו את אישורם לפרסום התקציר)

רבים מאמינים כי כדי להגיע לרמה עולמית בתחום כלשהו, לאו דווקא בספורט, צריך  קודם כל להיות מוכשר מאד באותו התחום. הכישרון כמובן שאינו מספיק  ונדרשות גם שנים של אימונים שיטתיים ואיכותיים.

לפני כ-20 שנה החלה להופיע תיאוריה הטוענת כי לכישרון  אין חשיבות כלל ולכל היותר חשיבותו היא זניחה ומי שישקיע 10,000 שעות של אימון (או 10 שנים) יגיע לרמות הגבוהות ביותר. התיאוריה הזו מכונה  deliberate practice model (DPM). היוצא מן הכלל היחיד שמוכנים להכיר בו התומכים ב-DPM  הוא במקומות בהם ממדי הגוף הם חשובים מאד להצלחה, כמו בכדורסל. אחת הטענות של תומכי ה-DPM  היא כי לעתים קרובות הילדים הקובעים הישגים מעולים בתחרויות, לא מתפתחים להיות אתלטי צמרת כבוגרים. זו טענה נכונה אך אין זאת אומרת כי אלה ההופכים לאלופים הם נטולי כשרון. יש הטוענים, כמו האלוף האולימפי  ב-400 מ' משוכות ממקסיקו 1968, דייב המרי, כי רבים  מאלה ההופכים לאלופים כבוגרים הם כאלה שהייתה להם התבגרות מאוחרת ולכן לא פלא שהם לא בהכרח היו המנצחים בתחרויות לילדים.

שני חוקרים מארה"ב, Lombardo  ו- Deaner,  מביאים נתונים הסותרים את מודל DPM  לגבי ספרינטרים ומחזקים את הדעה הרווחת כי  הכישרון הוא מרכיב חיוני מאד להצלחה בריצות למרחקים קצרים. במחקר הראשון שלהם הם בחנו ביוגרפיות של ספריטנרים שהיו אלופים אולימפיים בריצות 100 ו-200 מ'. הם ביקשו לדעת אם מבוגר כלשהו זיהה את כישרונם בעודם ילדים וכמו כן לבדוק  אחרי כמה שנים מתחילת האימונים הגיעו האתלטים לרמה עולמית. "רמה עולמית" הוגדרה כייצוג המדינה באליפות עולם או משחקים אולימפיים.  את גיל תחילת האימונים המסודרים היה להם קצת קשה יותר לקבוע. חלק מהספריטנרים עסקו  קודם לקריירה האתלטית שלהם במקצועות אחרים: הכישרון לספרינט של הלן סטפנס, וילמה רודולף וויומיה טאיוס התגלה כאשר  הן היו שחקניות כדורסל. הכישרון של  בוב הייס התגלה כאשר שיחק בייסבול ושל יוסיין בולט  - בקריקט. לעומת זאת אין תיעוד על עיסוק מסודר בענף ספורט אחר של ספרינטרים גדולים אחרים: (למשל: ג'סי אוונס, טומי סמית, קרל לואיס, איולין אשפורד, גוון טורנס ומייקל ג'ונסון)  הזמן הממוצע, אחרי תחילת אימונים באתלטיקה,  שלקח לספרינטרים האלה  להגיע לרמה עולמית. היה 4.6 שנים לגברים ו-3.1 שנים לנשים: ג'סי אוונס-  4 שנים, הלן סטפנס – 3,  וילמה רודולף – שנתיים, בוב הייס – שנתיים,  ויומיה טאיוס – 7 שנים, טומי סמית – 3, איולין אשפורד – שנה אחת!,  פלורנס גריפית ג'וינר – שנתיים, גייל דברס – 6 שנים, גוון טורנס – 7, מייקל ג'ונסון – 5,  יוסיין בולט – 4. לגבי קרל לואיס אין להם משום מה נתונים למרות שיש תיעוד מסודר של הישגיו החל מגיל 13 וניתן לומר שהוא הגיע כבר בגיל 18 ל"רמה עולמית"(קפץ בגיל זה למרחק 8.13 מ'). הם גם טוענים כי אין בשום ביוגרפיה אינדיקציה לכך שמישהו אמר לספרינטרים האלה כי אינם מוכשרים ולפחות במקרה של קרל לואיס, זה קצת לא מדויק.  לואיס מספר בביוגרפיה שלו כי בילדותו הוא נחשב לילד היחיד במשפחה שאין לו כשרון בספורט. אחותו קרול, הצעירה ממנו בשנתיים, הייתה מנצחת אותו בתחרויות. הסיבה לכך די ברורה, לקרול, אתלטית מוכשרת מאד שגם הגיעה להישגים טובים כבוגרת, הייתה התפתחות מוקדמת ואילו לקרל הייתה התפתחות מאוחרת.  לקרל לואיס היו הישגים טובים כילד או כנער, אבל לא כאלה שניתן היה לנבא מהם שיהפוך, כבר בגיל 22-20, לאתלט המוביל בעולם במקצועות הספרינט והקפיצה לרוחק.

במחקר השני הם אספו נתונים על 20 הספרינטרים הטובים בתולדות ארה"ב ש-14 מהם זכו  לפחות במדליה אישית אחת באליפות העולם בריצות ל-100 מ', 200 מ' או 60 מ' באולם, או במשחקים אולימפיים. מה שהם ביקשו לבחון היה האם אצנים אלה אובחנו כבעלי כישרון יוצא דופן לפני תחילת האימונים המסודרים באתלטיקה וכמה זמן לקח להם להגיע ל"רמה עולמית". להלן הגיל בו זוהה הכישרון לספרינט וגיל תחילת האימונים של כמה ספרינטרים:

האתלט

גיל זיהוי השרון

גיל תחילת האימונים

הישג בריצת 100 מ' בגיל 19 (שניות)

הישג שיא בקריירה (שניות)

מוריס גרין

8

8

10.19

9.79

לירוי בורל

14

14

10.46

9.85

קרל לואיס

?

?

10.00

9.86

שון קרופורד

12

12

10.51

9.88

וולטר דיקס

9

14

10.06

9.88

ראיין ביילי

15

15

10.28

9.88

 

 

על  קרל לואיס, יש כאמור נתונים מסודרים החל מגיל 13. לגבי 12 מה-20 יש נתונים על גיל תחילת האימונים. 8 מתוכם הגיעו ל"רמה עולמית" בפחות מ-10 שנות אימונים והממוצע היה  8.7 שנים.

המחקר השלישי של אותם חוקרים התמקד באצנים שהעפילו לאליפויות ארה"ב לסטודנטים בריצות 100, 200 ו-400 מ' וכקבוצת בקרה שימשו אתלטים שהעפילו לאליפויות במקצועות הזריקה.  נשלחו בקשות השתתפות במחקר לכל אלה שהעפילו לתחרויות הגמר בשלושת ה"דיביזיות" ( NCAA Outdoor Track and Field National Championships Divisions I, II, and III). בסופו של דבר ענו על השאלונים המקוונים 7 אצנים, 13 אצניות,  18 זורקים  ו-26 זורקות. השאלות וממוצעי התשובות:

השאלה

מדרג התשובות

ממוצע אצנים במדרג התשובות

מממוצע זורקים במדרג התשובות

בגיל 6 - 10, איך היית מדרג את יכולתך בריצות קצרות, יחסית לבני גילך?

1= אטי בהרבה מהם

2=  אטי מהם

3=  שווה להם

4= מהיר מהם

5= מהיר מהם בהרבה

4.3

3.5

בגיל 6 - 10, איך היית מדרג את חוזקך הגופני, יחסית לבני גילך?

1= חלש מהם בהרבה

2=  חלש מהם

3=  שווה להם

4= חזק מהם

5= חזק מהם בהרבה

3.3

3.9

בגיל 6 - 10, איך היית מדרג את יכולתך בזריקת כדור אחורה, יחסית לבני גילך?

1= חלשה מהם בהרבה

2=  חלשה מהם

3=  שווה להם

4= טובה מהם

5= טובה מהם בהרבה

3.1

4.2

בגיל 11 - 15, איך היית מדרג את יכולתך בריצות קצרות יחסית לבני גילך?

1= אטי בהרבה מהם

2=  אטי מהם

3=  שווה להם

4= מהיר מהם

5= מהיר מהם בהרבה

4.2

3.2

בגיל 11 - 15, איך היית מדרג את חוזקך הגופני, יחסית לבני גילך?

1= חלש מהם בהרבה

2=  חלש מהם

3=  שווה להם

4= חזק מהם

5= חזק מהם בהרבה

3.5

4.3

בגיל 11 - 15, איך היית מדרג את יכולתך בזריקת כדור אחורה, יחסית לבני גילך?

1= חלשה מהם בהרבה

2=  חלשה מהם

3=  שווה להם

4= טובה מהם

5= טובה מהם בהרבה

3.1

4.6

 

 

רואים בטבלה בברור כי האצנים זוכרים את עצמם כבר בגיל 10-6 כמהירים יותר מבני גילם בעוד הזורקים זוכרים את עצמם חזקים יותר מבני גילם וגם טובים יותר בזריקת כדור.

האצניות והאצנים,  שמאחר שלמדו באוניברסיטה בארה"ב, רובם היו בטווח הגיל 22-18 (גיל ממוצע קצת יותר מ-21) נשאלו גם באיזה גיל התחילו להתאמן. הגיל הממוצע היה מעל 16 שנים. זוהי אולי המסקנה החשובה ביותר ממחקר כזה. כדי להגיע להישגים טובים באתלטיקה, אין סיבה להתחיל להתאמן בגיל צעיר מאד. התחלת אימונים בגיל בית הספר התיכון היא היעילה ביותר בכדי להביא את האתלטים להישגים טובים כבוגרים. כאשר מתחילים להתאמן בגיל 16, לוקח פחות מ-10 שנים בכדי להביא את האתלטים לרמה עולמית, בתנאי שיש לספורטאים אלה את הכישרון המתאים...

ברור שמחקרים אלה לא ישימו סוף לוויכוח עד כמה חשוב הכישרון להצלחה בספורט וזאת מאחר שקשה מאד עדיין להגדיר מהו כישרון. קשה מאד לנבא בגיל 10 מי יהיו הילדים שיהפכו לספורטאי צמרת. המחקר הגנטי עוד רחוק מאד מלזהות את המבנה הגנטי הדרוש להצלחה בכל אחד מענפי הספורט. מבנה גנטי ואימונים מתאימים אינם המרכיבים היחידים הנדרשים כדי להגיע לרמות הגבוהות בספורט. ישנם גורמים נוספים התורמים לכך כמו  מערכות הספורט במדינה, מבנה האישיות של הספורטאי (לא ברור אם  הוא תורשתי או נרכש או שילוב של שניהם), שינויים בחוקה ובמידת ההשתתפות העולמית בענפי הספורט וגורמים נוספים שרק בחלקם ידועים לנו.

מקורות:

1)    Lombardo MP, Deaner RO. (2014) You can’t teach speed: sprinters falsify the deliberate practice model of expertise. PeerJ 2:e445 http://dx.doi.org/10.7717/peerj.445

2)    Carl Lewis`s book "Inside Track – My professional Life in Amateur Track and Field", chapter 2, "The Runt", page 23: "…Being the loser in the family was so frustrating… My father was very supportive of us all, but he always talked about Cleve being the best at this or that… Every family seems to have someone who is not talented, and I thought I was for our family…"

 

 

יש לך שאלה למומחים של המכללה האקדמית בוינגייט ? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.

 

 

 

מאמרים רלוונטים נוספים

הפינה האולימפית, לוס אנג'לס 1984, חלק ב'

23/10/2017

קרא עוד

גיל והישגים בשחייה

09/08/2015

קרא עוד

מחסום 4 הדקות במייל ומיתוסים אחרים

20/11/2016

קרא עוד

הפינה האולימפית, מלבורן 1956, חלק ב'

18/02/2017

קרא עוד

הפינה האולימפית: אלוף הסיוף נרצח

30/05/2012

קרא עוד

הנחיות לפעילות גופנית

09/10/2011

מטרת נייר העמדה הוא לעדכן את ההנחיות בעקבות מחקרים שנעשו מאז נייר העמדה הקודם משנת 1998.

קרא עוד