facebook tracking pixel
חיפוש סגור

אורי גולדבורט | | 11/07/2012

סיפורי לונדון 1948

סיפורי לונדון 1948
מאת: פרופ' אורי גולדבורט
ריצה אולימפית והביתה – סיפור האוטובוס האדום
ביום שבת, 31 ביולי 1948, נטל ג'ק ברוטון, בן 27, חופשה של מספר שעות ממקום עבודתו ועלה על האוטובוס האדום, מספר 12, העושה דרכו מפקהאם ריי לאצטדיון וומבלי. ברוטון שילם 2.5 פני ואיבד שכר חצי יום עבודה. ברוטון נולד בגרימסבי, גר בלואיסהאם, אחד מ-29 הרבעים שהרכיבו את לונדון, ואשר לו רקורד מרשים של תרומת נציגים אולימפיים של הממלכה המאוחדת ב-21 מתוך 28 משחקים אולימפיים. הוא רץ עבור מועדון "בלאקהית האריירס". את דרכו עשה עתה ברוטון למשחקים האולימפיים: הוא היה אחד משלושה שנבחרו לייצג את מולדתו בריצה ל-5000 מטרים. חלפו 15 דקות ועוד מספר שניות וג'ק סיים במקום השמיני במקצה המוקדם הראשון. המיקום היה נמוך כמובן מכדי לפלס דרך לריצת הגמר. ג'ק החליף בגדי ריצה ועלה על אוטובוס בדרכו הביתה, לשתות כוס תה ולחזור לעבודתו. הנרי אלכסנדר ("אלק") אולני, בן 26, וויליאם ארנסט ("ביל") לוקאס, בן 31, רצו בשני המקצים העוקבים וסיימו איש איש במקום ה-7 במקצה שלהם. מהיר לאין שיעור, ומפורסם מהשלושה, היה אלוף אירופה והאיש בעל הזמן השלישי בהיסטוריה, סידני וודרסון, בריטי אף הוא. לפני המלחמה אף קבע שיאי עולם בריצות חצי מייל ומייל, אך הפעם לא השתתף וודרסון עקב פציעה ולא יוסיף עוד לרוץ בתחרויות. בזה הגיעה אל קיצה ההשתתפות הבריטית, בריצה ל-5000 מטרים, במשחקים האולימפיים הראשונים באירופה המשוחררת. כעבור יומיים יחזו אלפי בריטים במאבק, במסלול בוצי, בין גסטון רייף ואמיל זאטופק, שייכנס לאפוס של הריצה הארוכה. נציגיהם האלמוניים, ג'ק, אלק וביל, לא יהיו שם.
מזון דשופרא 1948 - זה שהביאו האורחים...
בריטניה של קיץ 1948 הייתה נתונה עדיין תחת משטר צנע חמור, שהונהג בעת מלחמת העולם. הקיצוב אף הוחמר 10 ימים בדיוק בטרם ערך ברוטון את מסעו המוזר. הרשאה שניתנה לאורחי המשחקים מחו"ל לשאת עימם את 25 הליטראות המותרות בכתובים, ללא שינוי בהקצבת המזון לנציגי בריטניה יצרה מציאות סטואית וטראגית כאחד. 2600 קלוריות לאדם, אמר הכתוב. לא כך עובדי המספנות וכורי הפחם עם הקצבה של 3900...מהם, בעצם צרכי המזון של ספורטאי תחרותי, עוד ברמה אולימפית? מאות אם לא אלפי מקצוענים בתחום עסוקים כיום במחקר ,ייעוץ והנחיה ברחבי העולם. לא כך ב-1948. התקרב מועד התחרויות. שישה שבועת לפני תחילתן הוגדלה סוף סוף ההקצבה לספורטאים. אז צצה השאלה, מה תהיה תזונת הצוות הטכני והמנהלי במקומות בהם אוכלים הספורטאים. קשה יהיה לשמר "אחדים על יותר ואחרים על פחות"...ג'ייני המפטון, בספרה "משחקי הצנע" מספרת על מקרים משעשעים. מי שיהיה האצן הבכיר של בריטניה במשחקים, אליסטר מקורקודייל, שאשתו היתה בחדשי הריונה אחרונים, זכה לחבילות מזון נדיבות. זיכרונות דומים העלו שחקני כדורגל והוקי בריטים . אחד זכר, כי במסעדות בלונדון אליהן נכנס לבוש בז'קט האולימפי הוגשו לו מנות בגודל שונה מאשר לסועדים אחרים. מה בדבר מינון ויטמינים, או חלבונים? "מאומה", הייתה תשובת כל המרואיינים בנושא , 60 שנה מאוחר יותר. "איש לא ידע ולא הבין מה נחוץ ומה פחות חשוב". המשלחות שהביאו איתם אחראי על נושא התזונה והבישול קיבלו סיוע מנהלי ופיסי, שהתבטא בהקצבת שלושה סירי בישול למשלחות מ-12 מדינות...למרבית האירוניה, הובא ממדינות אירופה שנפלו חיש מהר בידי הנאצים, צ'כוסלובקיה שקיפחה את חירותה עוד לפני המלחמה, דנמרק ואפילו הולנד שכרעה תחת רעב כבד בשנת 1944, מזון עשיר מזה שעמד לרשות המארחים עצמם. למותר לתאר את הרושם שעשו אלפי הסטייקים וכמויות השוקולד האדירות שהגיעו בצמוד לספורטאים האמריקאים. "חוסר התחשבות ראוותני בגיאוגרפיה ובמחיר" כינה זאת ה"סיוויל סרוויס" הבריטי. "אכלו מהר את הבשר", הייתה אחת העצות שקיבלו האורחים לאחר הימים החמים בפתח התחרויות. עפ"י המפטון, משטר הצנע והפיקוח הגיע לאחד משיאיו בהקפאת יינות רוטשילד-מוטון שהגיעו מצרפת. "לשם מה דרוש לספורטאים כה הרבה יין? נא לשלם מכס" - הצהירו השלטונות. הבירורים עד לשחרור המטען התארכו לשמונה ימים נוספים ובסופו של דבר הוא שוחרר ועמד לרשות המשלחת הצרפתית לחגוג את נעילת התחרויות...
 
 
ויש גם סרט!
הסרטה ראשונה של משחקים אולימפיים קוימה דווקא בעת המדורה הלא רשמית הראשונה והאחרונה שלהם: אתונה 1906 , במטרה לחגוג 10 שנים לחידושם. המסריטים היוונים התרכזו במלכים ובמלכות הרבים  של ממלכות אירופה, העתידות לקרוס תוך שנים ספורות, יותר מאשר בספורטאים. כעבור 30 שנה היה כבר "אולימפיה" של לני ריפנשטאהל, הבמאית הגרמנייה, סרט של שלוש שעות, פרי עריכה בת שנתיים. במובנים אחדים הייתה בו פריצת דרך בעולם הקולנוע כולו, אבל לא ניתן לשכוח שסרט סגידה ארוטי למחצה זה, ליופי ושלמות גוף האדם, היה כלי שרת מובהק בידי המשטר הנאצי, שמיד אחר 1936 החזיר את השלטים "כלבים ויהודים אינם רצויים" למקומות הציבוריים וזמן קצר אחר צאת "אולימפיה" למסכים הוליך את הפוגרום הנורא ביהודי גרמניה וברכושם ב"ליל הבדולח" של נובמבר 1938. שתים עשרה שנה אחרי המשחקים האולימפיים הנאצים ,יצרו מארגני לונדון האפרורית של 1948 סרט בן שעתיים וחצי בשם "תהילת הספורט". כיאות לעידן הצנע החמור היה גם הסרט אפרורי כלשהו, אף שהיווה למעשה הסרטה אולימפית ראשונה בצבעים. הבלגי אטיין גייאי, שהתקרב לקו המטרה מעולף למחצה, צולם בתנועה איטית מעבר לתנועתו האיטית ממילא. המבקרים מצאו בסרט חסרונות אחרים. ה'אובזרבר' של לונדון וה'מנצ'סטר גרדיאן' תיארו אותו כמשהו שהוכן ללא הבדל גדול מיומן חדשות רגיל.
ואגב צילום: 1050 לירות סטרלינג, 3000 דולר בערכם אז, זה כל מה ששילמו ה-  BBCעבור הזכות לצלם את משחקי לונדון 1948. הדירות, בהן ניתן היה לחזות בשידורים, היו מוגבלות למספר אזורים (בעיקר בלונדון) ומספר הצופים לא הגיע למיליארדים כבימינו, גם לא למיליונים והוא נאמד רק בתושביהם של כ- 50,000 דירות.
מתוך: עולם הריצה", גיליון 154, עמ' 6 – 8, יוני 2012

מאמרים רלוונטים נוספים

דימוי גוף של מדריכי כושר

19/12/2011

קרא עוד

הפינה האולימפית: קרל לואיס הגדול

13/05/2012

קרא עוד

התפתחות הכושר הגופני של נערים בסינגפור

20/04/2014

קרא עוד

הסתגלות עולים דוברי אנגלית

13/03/2016

קרא עוד

הפינה האולימפית: המשלחת הישראלית הראשונה

02/06/2012

קרא עוד

נוחות הליכה בשכונה ופעילות גופנית

17/01/2015

קרא עוד