| | 14/02/2019

הזדמנות לעשות חושבים / ניר רן

סוגיית הנשק המוחזק בידי מאבטחים מחוץ לשעות עבודתם עולה לדיון נוכח טענת היחס ההפוך שבין תחושת הביטחון הנדרשת במרחב הציבורי, לבין חוסר הביטחון הנוצר במרחב הפרטי, כתוצאה מריבוי אירועי אלימות ורצח במשפחה אשר מאבטחים נושאי נשק מעורבים בהם בתקופה החולפת.  

הדיון הוא לגיטימי ואף מתבקש. ממחקר שבוצע באוניברסיטת חיפה עולה שכמחצית מהנשים שנרצחו על ידי בני זוגן או קרובי משפחה בין השנים 2000 – 2005 נהרגו על ידי מאבטחים, חיילים או שוטרים שהחזיקו נשק בהיתר. עוד מלמד המחקר שבשנות האינתיפאדה - בין אוקטובר 2000 לאפריל 2005 נרצחו 38 נשים בנשק חם. זאת לעומת 14 נשים "בלבד" שנרצחו באמצעות נשק חם בארבע השנים שקדמו לאינתיפאדה. המחקר מייחס את העלייה במספר מקרי הרצח שבוצעו באמצעות נשק חם, בין השאר, לגידול הניכר בכלי נשק שהוחזקו ברישיון במהלך אותה תקופה על ידי מאבטחים, חיילי מילואים ואחרים המשתייכים לכוחות הביטחון.

הגם שקיימת סבירות לזיקה מסוימת בין מספר כלי הנשק המוחזקים בידי אנשי ביטחון  לבין כמות אירועי הרצח במשפחה (ופשיעה באמצעות נשק בכלל), הזיקה אינה מוכחת. והגם שספק אם בוצעו די מחקרים בנושא בישראל, הנתונים קיימים ואפשר ללמוד מהם דבר מה. כך למשל עולה שמתוך 16 נשים שנרצחו על ידי בני משפחה בישראל בשנת 2012 – שתים עשרה נרצחו על ידי בני זוגן, שתיים נרצחו על ידי בניהן ושתיים על ידי אחיהן (האחת על רקע "כבוד המשפחה" והשנייה על רקע מאבק ירושה). מתוך שתים עשרה הנשים שנרצחו על ידי בני זוגן, שמונה נרצחו בדקירות סכין, אחת נרצחה באלימות פיזית ושלוש נרצחו בירי. מתוך שלוש הנשים שנרצחו בירי אחת נרצחה על ידי איש שב"ס, אחת נרצחה על ידי שוטר מג"ב, ואחת נרצחה על ידי מאבטח (הנתונים מאתר ל.א. – לחימה באלימות נגד נשים). עולה מכאן שבאירוע רצח אחד "בלבד" של אשה על ידי בן זוגה שבוצע בשנת 2012, היה הרוצח מאבטח. לא ידוע לנו באם רצף של אירועים כאלו שהתרחשו בזמן האחרון בהם היו מעורבים מאבטחים מצביע על מגמה.

פרטים אודות קורס מבטים

סקירת ספרות מהעולם (פרטים במערכת) מעלה נתון מעניין ומעורר מחשבה: למרות ששוויץ היא מהמדינות הבודדות בהן המספר היחסי של האנשים המחזיקים בכלי נשק פרטיים עולה על זה שבארה"ב, כמות האירועים בהם נעשה שימוש בנשק חם לצרכי פשיעה בשוויץ היא אפסית בהשוואה לארה"ב (הנתון מ- 1990). מחקר אמריקאי אחר (פרטים במערכת) שביקש לבדוק את הזיקה בין זמינות של נשק חם לבין מספר אירועי רצח והתאבדות מצא שכ- 85% ממקרי הרצח בארה"ב מבוצעים באמצעות נשק חם. לעומת זאת במקומות בהם קיימת הגבלה חמורה בהחזקה של נשק על ידי אזרחים יורדת כמות הרציחות וההתאבדויות המבוצעות באמצעות נשק חם ל- 16%. ברם, המספר הכולל של אירועי הרצח וההתאבדות אינו משתנה (האמצעי המועדף בהיעדר נשק חם הוא חנק). 

כך או כך, ההנחה היא שקיימת זיקה מסוימת בין זמינות הנשק לבין שיעור אירועי הרצח במשפחה. עם זאת ובה בעת, כפי שעולה מאינספור מחקרים, אין זה בגדר הנחה - זוהי וודאות שקיימת זיקה ישירה ומובהקת בין הכמות של אירועי רצח במשפחה לבין רמתם האישית ורקעם הסוציו- אקונומי של הרוצחים.
כל האמור לעיל נכתב בחזקת חומר למחשבה. אך לא בכך עסקינן.
מהבחינה המקצועית - אבטחתית, קל מאוד להתפתות, להתפלפל ולהביע דעה בדבר השיקולים בעד וכנגד הפקדת נשקי המאבטחים באתר המאובטח עם סיום משמרתם. עד כמה הדבר באמת אפשרי ועד כמה הוא יועיל? האם זו גזירה שניתן לעמוד בה? כיצד תשליך ההחלטה על עלויות האבטחה? על רמת האבטחה? כיצד נתמודד עם בעיית הבטיחות הנוצרת מאלפי פריקות וטעינות של כלי נשק ביום על ידי מאבטחים עייפים? האם באמת יש לכך הצדקה? ועוד כהנה וכהנה. אלו לא השאלות הנכונות.

מהבחינה המקצועית השאלות שצריכות להישאל הן: מי הם המאבטחים בישראל, כמה הם ומהי תרומתם האמיתית לביטחון הציבור ולאבטחה? ובמובן הרחב והנכון יותר – פני האבטחה לאן?
מדינת ישראל משופעת בפעילות אבטחה המבוצעת בהיקפים שאין להם אח ורע באף מדינה בעולם. זהו נתון כמותי שדבר אין בינו לבין האיכות. בלתי פופולרית ככל שתהיה, אין מנוס מהקביעה שהאבטחה במגזר האזרחי והציבורי בישראל היא לא מספיק מקצועית, לא מספיק אחראית ולא מספיק איכותית. זוהי כמובן הכללה גסה שתתוקן מיד. נכון יותר לומר שגם אם בחלק מהמגזרים והתשתיות רמתם של המאבטחים, ורמת האבטחה בכלל, היא בין סבירה לטובה, ברוב רובם של האתרים המאובטחים רמת האבטחה היא בעייתית בלשון המעטה.
כמות המאבטחים החמושים בישראל היא עצומה, הם ניצבים בשערים של אתרי בילוי וקניות, מוסדות ציבור, גופים פיננסיים, מוסדות חינוך, אירועים המוניים ובעצם בכל פינה. הם מגויסים מן הגורן ומן היקב, שכרם נמוך, תנאי העסקתם אינם משופרים, הם אינם שייכים לארגון אותו הם מאבטחים ולמעשה אין להם זהות ארגונית כלל. הכשרתם הקצרה (מדי) טובה ככל שתהיה אינה מפצה על חוסר כישורים כשם שהכשרה וכישורים יחדיו אינם מפצים על היעדר מוטיבציה. אין תועלת בטחונית במאבטח קשה יום הניצב בכניסה לאתר מאובטח שעבודתו המבצעית מסתכמת בשאלה הלֶאה "האם יש לך נשק?" בהצצה לתא המטען של הרכב, במישוש התיק. הוא לא מאתר חשודים, אין ביכולתו למנוע החדרת אמל"ח ויכולתו לנטרל יריבים בלחימה לא באמת קיימת. היריב, בין פלילי בין פח"עי, לא יורתע מנוכחותו של המאבטח והתוקף יוכל פשוט לרמוס אותו בהתפרצותו האלימה אל תוך המתקן.

העדפת הכמות על האיכות איננה נחלת האבטחה החמושה בלבד, גם בתחום הטכנולוגי אנו עדים למקרים רבים בהם מוצף המתקן בכמויות עצומות של אמצעים שהם מיותרים לחלוטין במקרה הטוב והם משבשים את חיי הארגון במקרה הרע. מה התועלת האבטחתית בחיזיון הנפרץ של בניין משרדים השייך כולו לאותו ארגון והוא מוצף מצלמות טמ"ס, במסדרונות, במעליות ובמרחבים הציבוריים? בבניין אחד כזה מצאנו למעלה ממאתיים מצלמות. לשם מה? אל מול איזה יריב? אילו דפ"אות? מה הטעם בגדרות, חומות ומחסומים מסיביים באתר שרכבים ומשאיות של ספקים נכנסים אליו מבלי שמתקיימת בקרת כניסה אפקטיבית (ע"ע מאבטחים)?
כללו של דבר, האבטחה במדינת ישראל עולה הון עתק לארגונים ולחברות, ועדיין היא אינה מספיק אפקטיבית ובסופו דבר, כמסתבר, יש לה גם מחירים עקיפים, כמו למשל בדמות הנשק המיותר שמסתובב ברחובות.
אפשר גם אחרת. ניתן לבצע אבטחה איכותית שהיא בסדרי גודל יותר אפקטיבית, ועדיין פחות יקרה, פחות מכבידה ויותר ידידותית, הן כלפי האזרח, הן כלפי הארגון ובוודאי כלפי אנשי האבטחה עצמם.
האבטחה חייבת להתחיל לדבר במונחים מקצועיים. זו חייבת להיות נחלת הכלל. יש להשתחרר מביטויים רווחים כגון "נראות של אבטחה" כשהיא מנוסחת כמטרה לעצמה. הציבור אינו זקוק לנראות של אבטחה והוא לא ביקש אחיזת עיניים. היריב ממילא אינו מתרשם ואינו נרתע ממאבטח בלתי יעיל בעליל שמוצב מולו. הציבור זקוק לאבטחה אמיתית והארגון זקוק לניהול אבטחה אפקטיבי. בנראות של האבטחה יש ממד של הרתעה והיא תורמת לתחושת הביטחון אך ורק כאשר היא מבוצעת כראוי.

אין ספק שבעבודת מטה מסודרת ניתן יהיה להסיר את קיומם של המאבטחים החמושים ממאות אתרים אשר באמצעות טכנולוגיות ובאמצעות כוח אבטחה חמוש קטן, נייד ואיכותי ניתן יהיה לייצר חליפת אבטחה מספקת עבורם.
במתקנים הרבים שיוותרו מאוישים, עובד אבטחה סקרן, ערני ודרוך, שאינו חמוש, אשר יוצב בחזית המתקן, יבצע פעילות מבצעית פרואקטיבית שעיקרה תצפית ואיתור חשודים וינהל את הכניסה המבוקרת על פי שיטת הפרופיל, הוא יהיה אפקטיבי לאין ערוך יותר ממאבטח חמוש שהוא בלתי יעיל. בעלות מינימאלית יצויד המתקן באמצעי נעילה מגנטי בעל שליטה מרחוק החוסם את הדלת בלחיצת כפתור שעובד הביטחון ידע מתי וכיצד להפעיל אותה. במקום להציף את האתר המאובטח במאבטחים יהיה בו מאבטח חמוש אחד (או יותר – בהתאם לצורך) שרמתו האישית והכשרתו, כמו גם שכרו, גבוהים בהרבה והוא יהיה נייד וזמין לקריאה ולתגובה במצבי חירום. אין זו אלא דוגמא. יהיו כמובן גם מתקנים ותשתיות שיוצב בהם כוח אבטחה חמוש בהיקף מלא. הכל על פי ניתוח הסיכונים.

תכנון האבטחה חייב להתבצע על ידי אנשים שהאבטחה – ולא טכנולוגיות האבטחה – היא המקצוע שלהם. אין המדובר כאן באנשים שהתנסו בתפקידי קב"ט או ניהול טקטי בלבד, או שהוצנחו לתפקיד ניהול אבטחה בכיר מבלי שהיו אנשי אבטחה בעצמם (גם אם ביצעו את התפקיד בהצלחה רבה), אלא באנשים שהתנסו בתכנון ובניהול מערכי אבטחה מורכבים לרבות עבודת מטה. ככל שמתכנן האבטחה מקצועי יותר יהיה גם הרווח הכלכלי של הגוף המאובטח והחיסכון שישיג גדול יותר. הנהלות הארגונים עצמם, מצידן, צריכות לתעדף את האיכות ולהימנע מראיית המחיר המוצג בהצעת השירות כחזות הכל.

מטרתה של תכנית אבטחה אפקטיבית הנה בראש ובראשונה למנוע ולסכל ניסיונות של גורמים עוינים לבצע פיגועים או לגרום נזק (לרבות עבריינות רכוש, אלימות וונדליזם). ואולם, בד בבד, יישום תכנית אבטחה, שהיא שקולה, מותאמת ומקצועית, מהווה מסר מרגיע של שליטה ואחריות מצד הנהלת הארגון כלפי עובדיו, לקוחותיו ואורחיו וכלפי הציבור בכלל.
תנאי יסודי של כל תכנית אבטחה הוא שהיא תהיה מותאמת למאפייני הפעילות של הארגון ולצרכיו. תכנית האבטחה צריכה להיות מתוכננת במקצועיות ומתוך יישוב דעת בשקלול של עלות תועלת. היא תהיה ממוקדת כנגד האיום ולא תפגע ברמת השרות שהארגון אמור להעניק לבאים בשעריו. תכנית כזו תעביר מסר מרגיע של שליטה במצב כלפי הציבור ומסר תקיף של מוכנות כלפי היריב.

שידוד המערכות הזה, שכל כולו שיפור של שירותי האבטחה הניתנים לציבור ולארגונים, יביא לכך שנוכל לתגמל את המאבטחים ביתר נדיבות, התפקיד יהפוך פחות המוני ויותר אטרקטיבי, דרישות הגיוס לתפקיד המאבטח יוחמרו ובסופו של דבר, כתוצר לוואי של אבטחה אפקטיבית, הוא יגרום אף להפחתה דרמטית של כמויות הנשק אשר יוחזק ממילא ברשותם של אנשים מתאימים יותר.

הערה: הכותב מבקש שוב את סליחתם של כל אותם מנהלי אבטחה וארגונים המבצעים את מלאכתם נאמנה ומייצרים אבטחה איכותית, אשר הגם שהם מיעוט הם רבים מלספור ולפרט אותם כאן. מאמר זה אינו מכוון אליהם, נהפוך הוא, הם ההוכחה לכך שאפשר גם אחרת.