| | 14/02/2019
מקומו ומעמדו של תחום הפעילות הנקרא אבטחה שונה מארגון לארגון, הפער לעיתים קיצוני. לצד ארגונים בהם האבטחה היא מרכיב אינטגרלי הנהנה מהכרה ומקום של כבוד קיימים ארגונים בהם היא נטע זר. שתיים מהסיבות המרכזיות לכך נעוצות בהבדלים מהותיים של תפיסה ובפערים של תיאום ציפיות בין מנהלים בכירים לבין העוסקים בתחום האבטחה. כך או כך, שני הצדדים יוצאים נפסדים, הנפגע העיקרי הוא הארגון עצמו, באשר הוא איננו משכיל לנצל את התועלת העסקית הגלומה בתחום האבטחה.
מנהלים במגזר העסקי והציבורי, חלקם הלא מבוטל לכל הפחות, תופסים את האבטחה ככורח. כורח הוא יותר מצורך, כורח הוא דבר שאדם נאנס אליו, ברצונו או שלא ברצונו, אין לו רשות ואין הוא יכול לוותר עליו.
כאשר מביט המנכ"ל על המבנה הארגוני של החברה, הארגון או המפעל בראשו הוא עומד, הוא מבין אינטואיטיבית, וגם רציונלית, את ייעודו ואת תפקידו של כל אגף, מחלקה או ענף. כולם שותפים בתהליך העסקי, קיימת ביניהם זיקה, לעיתים אף תלות הדדית, וחשוב מכל – כולם תורמים לתוצר. מנהל כללי או דירקטור בארגון לא ירשה לעצמו שלא להיות בקי ומעורב בתהליכי הרכש, הייצור, והשיווק, או בתחומי כח אדם, מִנְהַל, תפעול וכספים (ואחרים – בהתאם למאפייני הארגון). חשיבותם לתפקוד הארגון ברורה לו מאליה ועליו החובה לייעל, למנוע כשלים, לשפר ולקדם.
ברם, בהתייחס לאבטחה יחסם של מנהלים בכירים קונטרוברסלי. שהרי לכאורה, האבטחה אינה תורמת לעסקים. לא רק שהיא איננה רווחית - היא אף עולה כסף, לעיתים כסף רב, בראיית המנכ"ל האבטחה איננה משולבת בפעילות הליבה של הארגון, היא לא מעורבת בייצור, אין היא מקדמת את השיווק, אין בה תרומה לתפוקה, בוודאי לא לתוצר. ולפיכך היא נטע זר. וככזה, ניהולו מואצל והוא מתקיים לצדו של הארגון.
אין זו תפיסה שהיא נחלת הכלל ואין כאן שחור ולבן אלא מציאות הנמדדת על סקאלה. קיימים מנהלים וארגונים לא מעטים הרואים באבטחה מרכיב חיוני בארגון, מייחסים לה מקום של כבוד ותופסים אותה כנכס. ועדיין, בארגונים רבים נתפסת האבטחה כ"המיותר ההכרחי". תוצאת הדברים היא שהאבטחה מתנהלת בוואקום ניהולי. מנכ"לים ומנהלים בכירים אינם בקיאים בתחום האבטחה, הם אינם עוסקים בהגדרת הייעוד שלה, בהתאמתה לפעילות הארגון ובתהליכים של תכנון וניהול שוטף.
במצבים הקיצוניים ביותר, הקב"ט הנו עובד חברת האבטחה אשר היא גם המעסיקה של המאבטחים ועובדי הביטחון האחרים במתקני הארגון, מנהלים בכירים מוכנים לחיות עם ניגוד אינטרסים קיצוני כזה, ובלבד שתחום האבטחה יעסיק אותם כמה שפחות והאחריות תורחק מהם כמה שיותר. בחלק מהארגונים מנהל האבטחה הנו עובד במיקור חוץ המופעל על ידי חברת ניהול או ייעוץ חיצונית. קיימים כמובן ארגונים בהם הקב"ט הנו עובד הארגון, אך גם באלו, לא אחת יחידת מנהל האבטחה או הקב"ט ממוקמת במבנה הארגוני תחת תחום ניהולי שהוא לא רוחבי, לא אופרטיבי ואשר לעומד בראשו אין מושג ירוק בתחום האבטחה.
המשמעות במקרים רבים, הנה שהקב"ט פועל בעצמאות יתר שאינה לטובתו ומבלי שיהיה מעליו גורם ניהולי בכיר, עזר כנגדו, שיעסוק בכלל הפעולות הטיפוסיות של מנהל החל מקבלת החלטות מה לעשות וכיצד לעשות, המשך בתכנון, ארגון, תיאום ובקרה וגמור בהכוונה ובסיוע למנהל האבטחה בהטמעת התרבות של האבטחה בארגון. תוצר לוואי של מצב עניינים זה הוא שמעמדו הניהולי של מנהל האבטחה נמוך יחסית. קיים כאן מעגל קסמים, כאשר המעמד הניהולי נמוך - נמוכה גם רמת השכר, הארגון אינו מחפש לתפקיד את הביצועיסט מספר אחד וזה גם לא יציע את עצמו. גם ההשקעה בהכשרה ובפיתוח הניהולי והאישי של מנהל האבטחה היא כפויה ומועטה וגם המשוב שהוא מקבל על פועלו, אם לטוב ואם לרע, הוא בלתי מספק.
לא יהיה זה נכון לדרוש ממנכ"לים ומנהלים בכירים לייחס לאבטחה מקום משמעותי יותר רק בגלל שהיא קיימת ודרישה כזו ממילא לא תיענה. משאבי הניהול מוגבלים, מנהלים מחלקים את זמנם בין הטקטי לאסטרטגי ובין הדחוף לחשוב, הם ישאפו תמיד לעסוק בעניינים שהשלכתם על עסקי הארגון וביצועיו היא לדעתם מובהקת. כך ש"המיותר ההכרחי" יקבל את תשומת הלב הניהולית ההכרחית. לא פחות ולא יותר.
גם אם נוכל להראות ולהמחיש מניסיון העבר, שהתנתקות של מנהלים בכירים מתחום האבטחה טומנת סיכון ובמקרים הקיצוניים כשל אבטחתי הוא הרה אסון, לא יהיה בכך כדי לרתום אותם למעורבות. על מנת לעשות כן, יש קודם כל להמחיש באופן נכון ומדויק את תרומתה של האבטחה לפעילותו העסקית של הארגון ומכאן את מקומה הראוי בארגון.
תפקיד האבטחה היסודי הנו לספק לארגון הגנה על חייהם ועל שלומם של הבאים בשעריו ועל נכסיו. ואולם האבטחה במיטבה, כאשר היא משתלבת בפעילות הארגון, תורמת לתפוקות, וגם לתוצר, בכך שהיא מנטרת ומנטרלת סיכונים. היא הופכת לרווחית ביכולתה להגן על הארגון מפני אבדנים שהוא חשוף אליהם נוכח מגוון אפשרויות להתנהלות בלתי תקינה של עובדים וכאלה שאינם עובדים, להשגת רווח אישי שבא על חשבון משאבי הארגון. מעורבות האבטחה בתחום מהימנות עובדים מסייעת במיצוי הפוטנציאל של כוח האדם ומאפשרת יתר ביטחון בהזרמת המידע בארגון. לעיתים פועלת האבטחה כחיסון ולעיתים כתרופה, כך או כך, כאשר היא מבוצעת במיומנות, היא מאפשרת לגוף לתפקד טוב יותר. נכון, לכאורה האבטחה היא משאב והיא אינה מייצרת רווח. ואולם, כל שקל שהאבטחה "מרימה מהרצפה" עובר משורת האבדן לשורת הרווח הנקי. מעבר לכך, במקרי קיצון, שוב ושוב נכחנו שהיעדר או ליקוי באבטחה טומן בחובו נזק כלכלי עצום – עד כדי איום ממשי על יכולתו של הארגון להמשיך ולהתקיים.
עובדה נוספת: אם נרצה בכך אם לאו, האבטחה היא במקרים רבים גם הראי של הארגון ויש לה חלק בדימוי החיצוני שלו נוכח העובדה (שבמקרה הזה אכן נובעת מאילוץ) שבמוסדות וארגונים רבים האדם הראשון בו ניפגש יהיה איש האבטחה.
יש אם כן לייצר שפה משותפת בתחום האבטחה, בקרב מנהלים ובעלי תפקידים בכל רמות הארגון ולתת בידי מנהלים ובעלי תפקידים ידע בסיסי והבנה של תהליכי התכנון והביצוע של האבטחה, על מנת לתת בידיהם כלים לצורך ביצוע בקרה וביקורת ולצורך שיפור מעורבותם בתהליכים של קבלת החלטות בתחום האבטחה. נשאלת איפה השאלה איך עושים את זה? ובכן, היות ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" אין לצפות ממנהל האבטחה בכל ארגון וארגון שיוכל להוביל את השינוי. בכל אופן, הוא לא יוכל לעשות זאת לבדו. השינוי יונחל בראש וראשונה בהדרכה ועל ידי מנהלים בולטים שישמשו דוגמא. במיטבו השינוי צריך להיות מובל על ידי ארגוני על ובהדרגה הוא יהפוך להיות רוחבי. כך למשל, התאחדות התעשיינים המובילה בימים אלו מהלך הדרכתי מקיף ששותפים בו גם מנהלים בכירים וגם מנהלי אבטחה ומטרתו להנגיש את תפיסת האבטחה ואת ראייתה כמרכיב חיוני בארגון למנהלים ובעלי תפקידים. מנהל האבטחה מצידו חייב לדאוג לעצמו להכשרה ואימון שיאתגרו אותו ברמות הגבוהות ביותר.
החל בקורס מנהלי אבטחה המבוצע על פי תו תקן של משטרת ישראל, המשך בהכשרות ניהול בכיר וגמור בקורסים והשתלמויות ספציפיים בתחומים כגון מניעת אבדן ומהימנות עובדים. בד בבד, צריך לעשות סדר גם בהתייחס לסוגיית האחריות ולשקף למנהלים את אחריותם לאבטחה. יש שמתוך חוסר הבנה של ייעוד ותפקידי האבטחה, מייחסים לה מנהלים תפקיד של התמודדות עם איומי טרור ופלילים בלבד ובראייתם אחריותם שלהם לתחומים אלו מופחתת, אם מתוך ההנחה המוטעית שיכולת המניעה היא ממילא מוגבלת, ואם מתוך הנחה, מוטעית גם כן, שעל תחומים אלו אחראים בראש וראשונה גורמי הביטחון המדינתיים (משטרה, צבא, שב"כ) ולפיכך אחריותה של הנהלת הארגון מופחתת. ובכן, לא כך היא, בין אם הארגון מוחזק כ"מונחה" ומחויב על פי חוק או תו תקן ובין אם לאו, האחריות לאבטחה מוטלת עליו[2] והמציאות הניהולית היא שההנהלה כאחראית לכלל פעילויות ותפקוד הארגון, היא האחראית גם לתחום האבטחה.
באשר למבנה הארגוני, במצבה המתאים ביותר, האבטחה משפיעה על כלל יחידות הארגון והיא שזורה בכל תחומי הפעילות. יחידת האבטחה לפיכך, חייבת להיות בעלת סמכויות רוחביות ולקבל גיבוי מהדרג הבכיר ביותר בארגון ומכאן שבמצב המיטבי יחידת האבטחה תהיה כפופה למנכ"ל או למשנה למנכ"ל הארגון, היא יכולה להיות כפופה גם לאגף תפעולי רוחבי (כגון תפעול או מבצעים). בכל אופן, אין זה נכון שיחידת האבחה תהיה כפופה ליחידת סמך של הארגון או לבעל תפקיד רוחבי שאינו מבצעי או תפעולי.
שילוב של מנהלים בכירים בניהול האבטחה בגדר מסר מרגיע של שליטה ואחריות מצד הנהלת הארגון כלפי עובדיו, לקוחותיו ואורחיו וכלפי הציבור בכלל, יבטיח ניצול יעיל יותר של משאבים ויישום תכנית אבטחה, שהיא שקולה, מתואמת ומקצועית אשר תשרת את ייעוד הארגון ותשתלב באופן אופטימאלי בפעילותו.
[1]תשומה (Input) – מונח בכלכלה המתאר את גודל השימוש במשאבים בתהליך מוחשי או מופשט. לרוב מדובר בסך המשאבים, העבודה והעלויות הכרוכים בתהליך או בפעילות כלכלית.
תפוקה (Output) - מונח כלכלי המתאר את סך התוצרים הסופיים המוחשיים ו/או המופשטים המופקים מתהליך. בדרך כלל מדובר בסך התוצרת המופקת בתהליך או פעילות כלכלית.
תוצר (product) - מונח המבטא את שוויים של כלל המוצרים (הסחורות והשירותים) שיש להם ערך כספי, שמופקים במשק מסוים.
[2] ראה בהקשר זה ראה מאמר בנושא "האחריות לאבטחה – זכות או חובה" בגיליון "מצודה" מס' 8, אוקטובר 2011
פרטים אודות קורס מבטים
.png)
.jpg)
