טרור במוסדרות חינוך / מאת מאיר גרשוני

מאיר גרשוני

הטבח שבוצע ב-16 דצמבר 2014 בבית הספר בפשאוור שבפקיסטן, במהלכו נהרגו 134 תלמידים, מהווה חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של פיגועים קשים כנגד ילדים בבתי ספר ומוסדות חינוך ברחבי העולם. זוהי המחשה נוספת לפער העצום בין דתות ותרבויות בעולם כאשר רצח המוני של ילדים, אשר נתפס כחציית קו אדום וטאבו ברוב החברות, הוא מטרה לגיטימית, שלא לומר אטרקטיבית עבור תנועות אסלם קיצוני וארגוני הטרור המושפעים מהם.
מעבר לכך שדאגת הורים לילדיהם היא האינסטינקט הבסיסי ביותר, הרי שמדובר באוכלוסייה צעירה המהווה את דור העתיד, בבת עינה של כל אומה שהפגיעה בה מהווה מכה מוראלית קשה גם ברמה הלאומית.
הרג ילדים לפיכך, הוא הביטוי האולטימטיבי של המילה "טרור" – השלטת הפחד. מוסדות חינוך מהווים מטרה מועדפת עבור המפגעים, דווקא מסיבה זו,. ברמה האופרטיבית זהו גם כר פעולה נוח מעצם היותה של המטרה "רכה". היא מכילה ריכוז גדול של אנשים בתוך מתקן פתוח ונגיש.

היסטורית הפיגועים במוסדות חינוך לא פסחה גם על ישראל א בשנת1974 חווינו את הפיגוע הקשה בבית הספר במעלות, במהלכו נהרגו 22 תלמידים ומוריהם, בהמשך באפריל 1980, בוצע הפיגוע בבית הילדים במשגב עם במהלכו נהרגו 3 ישראלים. במהלך השנים בוצעו עוד פיגועים קשים כנגד מוסדות חינוך בישראל דוגמת הפיגועים בישיבת מרכז הרב בירושלים, ישיבת ההסדר בעצמונה ועוד. מחוץ לישראל ב-77' השתלטו מחבלים על בית ספר בהולנד ומתחילת שנות ה-80' ועד אמצע שנות ה-90' ביצע ארגון ה-PKK מאות פיגועים כנגד בתי ספר טורקיים, רבים מהם במתווה פיגועי הצתה, במגמה להשבית את מערכת החינוך ולייצר פחד.
הפיגועים במוסדות חינוך, הינם תופעה רווחת הן במדינות בעלות סדרי שלטון ומערכות בטחון מסודרות וביתר שאת במדינות בהן השליטה הבטחונית מעורערת וזו מנוצלת על ידי ארגוני טרור שונים לביצוע פיגועים קשים.

ההקצנה בהיקף ובברוטאליות ההפיגועים של ארגונים אסלמיים כנגד בתי ספר לא מהווה באמת הפתעהוניתן לזקוף אותה לחובת אל קעידה שאותתה על כך כבר בשנת 2002 בקריאותיה להרוג 4 מיליון אמריקאים וביניהם לפחות מיליון ילדים. קריאות אלו נתמכו גם בפעילות אופרטיבית של פעילי הארגון. באותה תקופה תפס הצבא האמריקאי באפגניסטן קלטות וידאו בהן נראים אנשי אל קעידה מתרגלים השתלטות על בית ספר ואופן ה"טיפול" בבני הערובה. בכך נפתח למעשה השלב האופרטיבי בפעילות הקיצונית של פיגועי הטרור כנגד מוסדות חינוך שהדרמטי שבהם היה ב-2004 בביסלאן, רוסיה, כאשר קבוצה של 30 מחבלים צ'צ'נים השתלטה על בית ספר ביום הראשון של שנת הלימודים ותפסה 1,200 איש כבני ערובה. בסיום הפיגוע נמנו 334 הרוגים מתוכם 186 ילדים מתלמידי בית הספר. מאז ולאורך העשור האחרון ביצעו ארגוני הטרור האסלאמים שבהשראת אל קעידה,מאות פיגועים כנגד בתי ספר בעיקר בעירק, אפגניסטאן, תאילנד וניגריה.במרץ 2012 ראינו גם בצרפת, דוגמא רצחנית שכזו כאשר מפגע מוסלמי רצח מורה ושלושה ילדים בבית הספר היהודי בטולוז. מידי פעם תופס את הכותרות פיגוע כזה, בהנחה שהצליח ליצור "רף אכזריות" חדש, אם זה חטיפת 300 תלמידות בית הספר בניגריה על ידי בוקו הארם או פיגועי הטאליבן בפקיסטן. כל הפיגועים האלו ,ללא יוצא מן הכלל, בוצעו כאמור על ידי ארגונים הפועלים בהשראת אל קעידה והג'אהד העולמי. החוט המקשר הוא הקיצוניות האסלאמית המספקת הצדקות אידיאולוגיות (הזויות יש לומר) להרג ילדים בבתי ספר.

פיגועים טרגיים כנגד ילדים במוסדות חינוך לא פסחו גם על המערב. אלא שכאן אין המדובר בפעילות המונעת על ידי אידיאולוגיה דתית או אחרת והמניעים שונים בתכלית. בארצות הברית - לכאורה היעד העיקרי של הג'אהד העולמי לפיגועים בבתי ספר, נגלתה התופעה הקשה של ה- Active Shooter – בד"כ תושב מעורער בנפשו המבצע מסע הרג חסר מעצורים. בעשור החולף בוצעו עשרות פיגועים כאלו בבתי ספר ומוסדות חינוך, אם על ידי תלמידים ואם על ידי בודדים – בד"כ תושבי האזור, אשר בדיעבד הסתבר שמרביתם סבלו מבעיות אישיותיות כאלו ואחרות, שהובילו אותם לתכנון וביצוע פיגועי הרג קשים במוסדות החינוך בהם למדו. אמנם לא מדובר בהיקף נפגעים דוגמת ביסלאן ופשאוור, אך ללא ספק מדובר באיום חמור וקשה אשר בא לידי ביטוי בעשרות פיגועים, רוב רובם פיגועי ירי. בהם הפיגוע בתיכון קולומביין בקולורדו ב-1999 בו רצחו 2 תלמידים ביריות 12 תלמידים ומורה ולאחר מכן התאבדו (אי אפשר שלא לציין את העובדה שהשניים הכינו והביאו איתם עשרות מטעני חבלה שנועדו לפיגוע המוני, ורק הודות לתקלה טכנית לא פעלו), הפיגוע בוירג'יניה טק ב-2007 במהלכו נרצחו 32 תלמידים ע"י חברם לכיתה והפיגוע בסנדי הוק ב-2012 במהלכו נרצחו 26 ילדים ומורים בבית הספר היסודי.

במהלך השנים וכלקח מהפיגועים הרבים לאורך השנים, הוקמו מערכי אבטחה שונים לאבטחת מוסדות חינוך בישראל ובעולם. שיטות האבטחה ואופן הביצוע שונים ממקום למקום ומושפעים מאד גם מהתלבטות הנהלות מוסדות החינוך בין הרצון להקנות אוירה נעימה ושליווה אל מול הצורך בשילוב אמצעים לטובת המענה האבטחתי ובתוך כך שומרים חמושים, גדרות, טמ"ס, וכיוצ"ב. התלבטויות אלו יוצרות לעיתים מצבים בהם הנסיון לתת מענה אבטחתי תוך הימנעות מהגברת הפרופיל האבטחתי הינו בבחינת "ללכת עם ולהרגיש בלי". לחצים אלו מביאים ליצירת פערים בסיסיים במענה הדרוש. כדוגמא לכך יצוין הדיווח שפורסם בשבוע האחרון לפיו בבית ספר תיכון במדינת מסצ'וסטס תיפרס מערכת אוטומטית לזיהוי נושאי נשק ברחבי הקמפוס. על פניו נראה כפספוס משמעותי ואבדן כיוון שככל הנראה נעוץ בהיעדר הגדרת האיום והישענות על אמצעי, שאמור (אם בכלל), לתת מענה בשלב מאד מאוחר, כאשר הנשק כבר נמצא בתוך שטח הקמפוס. מיותר לציין כי בכדי לייצר את המניעה המתבקשת, מערך האבטחה חייב לכלול מעגל בידוק יעיל אשר ימנע את הכנסת האמל"ח כבר בפרימטר. בסופו של יום אין מנוס משימוש באמצעים מעכבים - אם כי אין לבטל בשום אופן את הצורך בהקפדה על אסתטיות ופרופיל מתאים – כולל אלמנטים גלויים להם גם תרומה ליצירת ההרתעה הנדרשת.
המשרד לבטחון המולדת בארה"ב אימץ תכנית מקיפה לפעולה כנגד Active shooter אותם מפגעים רצחניים דוגמת אלו שפעלו בשנים האחרונות בפיגועי הירי בארה"ב. חלק מהמרכיבים מזכירים אלמנטים מוכרים המופעלים גם בישראל, אך בסופו של דבר האחריות להקמת מערך אבטחה אפקטיבי מוטלת על הנהלת הגוף החינוכי.
כל מערך אבטחה טוב ככל שיהיה, חייב להתעדכן ולשאוף למוכנות למתן מענה לצעד הבא של היריב ולפיכך מרכיב מרכזי במענה הוא המודיעין, הן זה שנאסף על ידי גופי המודיעין האמונים על כך והן ברמת השטח על ידי אנשי האבטחה אשר צריכים להיות מוכשרים לכך ולפעול לאיתור תופעות העלולות להצביע על איסוף מודיעין לקראת פיגוע. בהתייחס למאפייני הפיגועים בארה"ב הרי שגם לגורמי החינוך בבתי הספר יש חלק בלתי מבוטל באיסוף וניתוח המודיעין הרלוונטי, בהקשר לגורמים שעלולים להידרדר להוצאה לפועל של פיגוע בבית הספר. זהו מרכיב חיוני בחבילת האבטחה המחייב טיפול מתאים הן מול המורים ויתכן אף מול שכבות גיל מתאימות מקרב תלמידי בית הספר.

"הצלחת" הטאליבן בביצוע הפיגוע בפשאוור עלולה לדרבן גורמים אסלאמים קיצונים דוגמת דאע"ש ושות' לפעולות ראווה דומות, אפשרות זו מציבה אתגר משמעותי בפני העוסקים באבטחת בתי הספר. אין ספק כי מתחייבת מוכנות מתאימה בכדי לאפשר את המענה האבטחתי הראוי.

הכותב הינו לשעבר ראש חטיבה בשב"כ וכיום סגן נשיא ל-HLS בחברת MAYDEX AG המתמחה בתכנון וביצוע מערכי אבטחה, ומרצה בכיר במרכז לניהול וביטחון במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט).