צעצועים בלתי מאויישים ומשחקים מסוכנים / מאת מאיר גרשוני

מאיר גרשוני

אנו עדים בתקופה החולפת להתפתחות מהותית בפיתוח האזרחי של כלי תעופה בלתי מאויישים לשימושים שונים ומגוונים, החל מסיוע לשליטה ובקרה בתחומים שונים דוגמת חקלאות, בניה, תנועה, מידע עירוני, המשך בשימוש לצרכי תחביב אישי וגמור בפיתוח עצמאי, וגם אם הוא חובבני סכנתו רבה, של אמצעים להובלת סמים או אמצעי לחימה. על פי הערכות גורמי תעופה, בארה"ב לבדה צפויים לפעול עד שנת 2020, כ-30 אלף (!) כלי תעופה אזרחיים בלתי מאויישים. אזרחיים – לאמור, לא כולל כלים צבאיים או כאלו שהם בשימוש רשויות הביטחון של המדינה.
תנופת הפיתוח הטכנולוגית לא פסחה על תחום זה והיא יצרה מציאות בה כטב"מים (כלי טיס בלתי מאויישים) הם זמינים ונגישים לכל . משמעות הדבר היא שכל אדם המעונין בכך יוכל, בקלות יחסית, לאתר ולהצטייד בכטב"מ במאפיינים המתאימים בדיוק לצרכיו. יתר על כן, הכלים הללו מצויידים במערכות שליטה ובקרה קלות לתפעול (לרבות הפעלה אוטומטית) המאפשרת הכנסה מהירה לשימוש מבצעי ללא צורך באימון ממושך והתנסות ארוכה.
ההתפתחות הטכנולוגית המואצת והמציאות הנוכחית בשוק האזרחי, מגבירים באופן ניכר את האיומים כלפי מתקנים ויעדים רגישים שונים ואלו חשופים למגוון דרכי פעולה אפשריות לתקיפתם. ראוי להדגיש כבר בשלב זה, כי עיקר הבעיה המחייבת מענה אבטחתי מתמקדת בתחום הרחפנים (Quadcopters).
לא מכבר פורסם על השקתו של רחפן מסחרי, המוגדר צעצוע, בקוטר של 4 ס"מ כאשר כל הערכה, כולל מערכת ההפעלה והשליטה, הינה בגודל של ארנק.

ברחבי העולם ובדגש על אירופה וארה"ב, התרחשו במהלך השנה האחרונה מספר תקריות בהם היו מעורבים רחפנים. חודש נובמבר 2014 היה עמוס במיוחד באירועים שכאלו, שלטונות צרפת אישרו כי רחפנים המופעלים על ידי גורמים בלתי מזוהים טסו מעל 13 מתוך 19 הכורים הגרעיניים ברחבי המדינה. במקביל, באותה תקופה, התרחשו שלושה אירועים בשדה התעופה קנדי בארה"ב, בהם רחפנים כמעט שהתנגשו בבואינג 747 של בריטיש איירוויז ובשני מטוסי 737 של דלתא וג'ט בלו, בעת שהיו בגישה לנחיתה. חודש קודם לכן, אותרו רחפנים מעל המתחם המתקדם של חברת "אפל" בקופרטינו, קליפורניה. שנת 2015 מסמנת המשך ואף חיזוק המגמה. בינואר התרסק רחפן במדשאת הבית הלבן סמוך למגורי הנשיא. אירוע שנחשב ציון דרך בהתייחסות השלטונות וכוחות הבטחון בארה"ב ביחס לנושא השימוש בכטב"מים – ועוד על כך בהמשך. חודש לאחר מכן פרסמה ממשלת צרפת כי רחפנים בלתי מזוהים חגו בשעת לילה בסביבת 5 אתרי תיירות בפריז הנחשבים כסמלים לאומיים. על אירועים אלו ראוי להוסיף את האירוע שהתרחש בגרמניה בספט' 2013 כאשר במהלך כנס מפלגתי הוטס רחפן סמוך לבימת המכובדים (עד למרחק של 2 מטר בלבד) עליה ישבו קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, שר הבטחון הגרמני ועוד בכירים. מלבד זאת יש לציין אירועים שונים דוגמת רחפן שנשא סמים והתרסק בגבול מכסיקו ארה"ב. ההתרסקות היא שהובילה לגילויו ומן הסתם יש אירועים רבים דומים אחרים שלא התגלו. דוגמאות נוספות הן נסיונות הברחה של אמצעים אסורים לבתי כלא באמצעות רחפנים. מספר מקרים כאלו התגלו באוסטרליה ובקנדה במהלך 2013/2014.
מדגם האירועים שתוארו לעיל ממחישים רק חלק מהאיומים, מהתרחישים ומדרכי הפעולה האפשרויות שפתוחות בפני יריבים, לצורך הפגיעה באינטרסים ובאתרים אותם הם תופסים כיעדים לתקיפה. בין שהם פועלים על מנת להסב נזק ובין אם מטרתם, אם מדובר בארגוני טרור שמטרתם לזרוע חורבן ובין אם גורמי פשיעה הפועלים מתוך כוונה להשיג רווח לעצמם.

השאלה המתבקשת היא, מהו המענה לאיום "החדש" הזה? אך קודם שננסה להשיב מן הראוי לסייג את היקף האיום לפחות ביחס לסטטוס הטכנולוגי הנוכחי של הכלים הקיימים. רוב רובם של הרחפנים הזמינים "בשוק החובבים", הינם בעלי יכולת נשיאת מטען מוגבלת, סדר גודל של עשרות גרמים ועד לכ-750 גרם. (ולפני שמישהו קופץ, הרחפנים שאמאזון מתכננת להשתמש בהם להעברת משלוחים, לא מיועדים לחובבים), גם משך הטיסה מוגבל ל-15 עד 20 דקות. זאת ועוד - טווח השליטה בכלי הוא מוגבל ומחייב את המפעיל להיות בסביבה המיידית לאזור ההפעלה. על כך יש להוסיף כי מרבית הכלים רגישים ומושפעים מאד מתנאי מזג אויר בלתי יציב. אך חרף הסייגים הטקטיים הללו, אין להקל ראש באיום שהרחפנים האלו מהווים כלפי מטרות ויעדים שונים. חובה על גורמי הביטחון לפתח את המענה ויפה שעה אחת קודם – קודם לתקיפה שתחזיר אותנו לסינדרום 9/11.

התרסקות הרחפן בבית הלבן, שהוזכרה לעיל, הובילה לנסיון הסדרה של הטסת כטב"מים בארה"ב. זאת במהלך נרחב בו נטלו חלק רשויות התעופה הפדרליות, השרות החשאי, המשרד לבטחון המולדת והקונגרס. בסיכומו של דבר הוגשה הצעת חוק המגבילה את השימוש בכטב"מים לגובה, מהירות הכלי, סביבת ההפעלה ועוד מגבלות שונות. עיקר המגבלות נוגע לכלים מסחריים, אם כי גם מול אלו שהטסת רחפן הוא תחביבם, בוצעו מהלכים שונים שעיקרם הגברת המודעות לבטיחות ולמגבלות ההטסה המחייבות. בדומה לארה"ב גם בצרפת הותנע מהלך להסדרת הנושא וקביעת מגבלות תפעול תוך דגש על איסור הטסה שלא באיזורים מוגדרים. חלק מהמהלכים שנקבעו אף חייבו תכנות של מערכות ה-GPS ברחפנים של מספר חברות, באופן שלא מאפשר להטיס אותם בסביבה שאינה מאושרת על ידי הרשויות.
הסדרה ונהלים, חשובים ככל שיהיו, חייבים להיתמך באמצעי אכיפה, וברור לכל שקיים קושי משמעותי באכיפת ההנחיות. הענין מזכיר לי מפגש עם מפקד משטרת שדה תעופה בינלאומי גדול אי שם, במהלך שיחות לקראת פתיחת תחנת אל על במקום. במסגרת הבקשות שהגשנו עמדתי על הצורך במניעת חנית כלי רכב (מחשש לרכב תופת) באיזור הסמוך לכניסה אל דלפקי הבידוק. מפקד המשטרה הגיב מיד כי הענין מטופל היות ויש במקום שלט איסור חניה. משהקשיתי מה יקרה עם עבריינים שיתעלמו מהשילוט, חשב מעט ואז ענה..." נסנדל אותם!"...

במקביל לנסיונות ההסדרה וקביעת נהלי הפעלת כלי התעופה, יש להניח שגופי הבטחון הרלוונטיים במדינות השונות שוקדים על מציאת פתרונות אבטחתיים כנגד האיום המתפתח. עיקר הקושי יתמקד מן הסתם בהתמודדות עם רחפנים הפועלים בסביבה אורבנית צפופה. כלים קטנים הטסים בגובה נמוך הם קשים ממילא לזיהוי. בסביבה אורבנית הקושי גדול שבעתיים. בבית הלבן מותקן מכשיר מכ"מ לגילוי כלי טיס ובכל זאת, ככל הידוע, הרחפן לא אותר על ידו. כך גם במקרים שהתרחשו בצרפת סביב הכורים הגרעיניים. מסתבר כי בשני המקרים הנ"ל הרחפנים אותרו על ידי אנשי האבטחה. וכאן מתבקשת השאלה כיצד אנשי האבטחה אמורים לפעול במקרה כזה? חלק מהסדרת הנושא מחייב התייחסות לנהלי הפעלת אמצעים לנטרול (כולל פתיחה באש) כלים בסביבה שהוגדרה כאיזור אסור בטיסה. אפרופו פתיחה באש כנגד רחפנים, מוכרים לנו שני מקרים בהם הופלו רחפנים באש מהקרקע. המקרה הראשון היה ביוני 2013 באיסטנבול כאשר במהלך הפגנה נגד ארדואן אותר רחפן שצילם את השוטרים המפעילים אמצעים לפיזור הפגנות נגד המפגינים. בשלב מסוים של ההפגנה נפתחה אש מאקדח על ידי אחד השוטרים והרחפן התרסק לתוך הקהל. זו אגב בעיה (נפילת הכלי ורסיסים לתוך קהל) שבהחלט צריך להיות ערים לה בסביבה אורבנית. המקרה השני היה בניו ג'רזי בארה"ב (בשנת 2015) כאשר אזרח ירה עם שוטגן על רחפן שנשא מצלמה וטס מעל ביתו. הרחפן נפגע והתרסק. על פניו נראה כי לפחות לטווחי התגובה בסביבה אורבנית צפופה יש יתרון מסוים לשימוש בשוטגאן, על ירי של קליע רגיל אם כי ראוי לשקול תחילה שימוש בנשק אל-הרג המהווה מענה אפקטיבי לירוט רחפנים. דוגמא אפשרית לכך יכולה להיות אפילו שימוש בכדורי צבע.

כמו במקרים דומים כך גם ביחס לאיום הנשקף מרחפני תופת, המענה הנדרש חייב להיות משולב וכולל מרכיבים של תו"ל, אמצעים אלקטרוניים ואמצעי מיגון פיזיים. בעולם קיימים אמצעי מיסוך וחסימה אך רובם המכריע לא נותן מענה מספק לסוגי הנחיה שונים הקיימים ברחפנים. בארה"ב קיים כבר שירות אינטרנטי המאפשר למי שמבקש למנוע מרחפנים לטוס בסביבת ביתו, להזין את כתובת מגוריו ומערכת ההנחיה של הרחפן מוגבלת מתנועה במקום. יצוין כי השירות רלוונטי ביחס לרחפנים של 7 יצרנים בשלב זה. וממילא, האקרים מתוחכמים יוכלו מן הסתם להתגבר על הגבלות יצרן כאלו.
בארה"ב ובצרפת כבר הקצו השלטונות מערכות מתקדמות לגילוי ולאיתור כטב"מים אך מתקדמים ככל שיהיו בהתמודדות עם איומים צבאיים, האמצעים מוגבלים ביעילותם אל מול האיומים האלו והם גם מוגבלים גיאוגרפית בשלב זה לאיזורים רגישים מאד.
נושא הגילוי והאיתור מתפתח אף הוא ונראה כי מערכות משולבות של רדאר לגילוי ואינפרארד לזיהוי יאפשרו מענה יעיל, זאת מבלי להתייחס לנושא העלויות שבודאי יהווה מרכיב משמעותי ביכולת ליישם את הפתרון.
השלמת המענה בנוסף למעגל האבטחה המתבסס על אמצעים אלקטרוניים, מחייבת גם שילוב אמצעים פיזיים שונים דוגמת רשתות, מיגון פתחים כנגד חדירת רחפן וכדומה.

אין ספק שהמגמה של ההתפתחות הטכנולוגית ושיפור היכולות של הכטב"מים - ובדגש על הרחפנים - בשוק האזרחי, צפויה להימשך וזאת במקביל לירידה המשמעותית במחירי המערכות. אתגר זה מחייב מענה כולל בתחומי ניתוח האיום, גיבוש המענה וההנחיה המקצועית מצד הגורמים השונים המעורבים בנושא, וככל שיקדם כך ייטב.
החדשות הטובות הן שלצידם של היריבים עומדת טכנולוגיה אזרחית, לעיתים כמעט חובבנית (אך עדיין מתקדמת). לרשותן של מדינות לעומת זאת עומדים משאבים, תקציבים, אמצעים ובעיקר אנשים המאפשרים להם להשיג פיתוחים טכנולגיים שהם בסדרי גודל מתקדמים יותר. מענה פרואקטיבי לאיום יבוא בדרך של שיתופי פעולה ותיעדוף אמצעים לכיוון הזה.