| | 14/02/2019

מגמות חדשות בלוט"ר באירופה? / מאת מאיר גרשוני

שורה של פיגועים זיעזעה את יבשת אירופה בשנה החולפת. ואולם, ככל שרבו הפיגועים והפכו אלימים ומחרידים יותר, התחלפה תחושת ההפתעה בגילויים של זעם, המופנה בעיקר כלפי השלטונות כשהוא מלווה בקריאות לבחינה מחודשת של מדיניות ההגירה ולהידוק הפיקוח המודיעיני בטחוני כלפי גורמים איסלמיסטיים.
את דעיכתו של אלמנט ההפתעה בקרב הציבור ניתן לפרש כיציאה מעידן התמימות, כאשר קבל עם ועדה יוצאים מוסלמים – אירופאים, חלקם ילידי דור שני ושלישי באירופה, ומצטרפים אל כוחות הג'יהאד בסוריה ובעיראק, וכאשר צעירים אירופאים (מוסלמים) אחרים מעורבים יותר ויותר בפעילות דתית קנאית של שלוחות דאעש באירופה, הרי שפיגועים דוגמת אלו שהתרחשו השנה כבר לא מהווים הפתעה. נראה שבקרב כוחות הבטחון כמו גם בחלקים גדולים של הציבור, הופנמה חומרת הבעיה. חזרתם של צעירי אירופה כ"בוגרי הג'יהאד של דעאש" לבתיהם בצרפת ובאירופה, כאשר לצד האידיאולוגיה הרצחנית שהם נשטפו בה, הם מצוידים כעת גם בניסיון מבצעי אלים להחריד ובמוכנות מנטלית לביצוע מגוון פעולות טרור וכאשר התמונות הקשות שנראו על מסכי הטלוויזיה לאחר הפיגועים הקשים במהלך השנה החולפת, הן משאת נפש עבורם.   
התגובה התקשורתית הנמרצת לאחר כל פיגוע באירופה מובילה את הלחץ הציבורי הגובר על הממשלות באירופה ובדגש על צרפת, בלגיה וגרמניה, בדרישה לשנות את מדיניות בטחון הפנים וכאמור במיוחד את מדיניות ההגירה, תוך נקיטת אמצעים חריפים שיובילו לבלימת שרשרת הפיגועים המתגברת.

ואם התקשו הממשלות להפנים את המסר שהועבר אליהן דרך התקשורת, הוא מתחדד והולך עם הנטייה הגוברת והולכת של ציבורים רחבים ימינה שבאה לידי ביטוי בבחירות מוניציפליות וארציות באותן מדינות, ולא רק בהן.
בעקבות הפיגוע בשוק חג המולד בברלין, משתפים פוליטיקאים משני צידי המתרס בגרמניה פעולה בפעילות  להרחבת הסמכויות להגבלת הגירה ולגירש מבקשי מקלט מסוכנים מחד, ולשיפור מהותי של המעקב והפיקוח המודיעיני אחרי גורמים אסלמיים קיצוניים מאידך. הקנצלרית אנגלה מרקל שהובילה את תפיסת הדלת הפתוחה בפני המהגרים - מדיניות שזכתה לביקורת ציבורית נרחבת - הבטיחה לאחר הפיגוע בברלין, בו נרצחו 12 בני אדם, לחוקק חוקים חדשים אשר יאפשרו מרחב פעולה רחב יותר לרשויות הבטחון ויגדילו את אפשרויות האיתור והנטרול המוקדם של גורמי טרור.

באחדות ממדינות אירופה, עוררו הפיגועים התבטאויות נוקבות של פוליטיקאים, בצרפת נרתמה לכך המערכת השלטונית כולה, החל בנשיא, ראש הממשלה ושריו, אשר הכריזו על מגמה להעדפת ההעצמה של סמכויות כוחות הבטחון על פני כל שיקול אחר, המשך במערכת המשפטית המגבה את הצעדים האלו וכמובן כוחות הביטחון המיישמים אותם.בשלהי שנת 2015 הזהיר ראש ממשלת צרפת, וואלס, מסכנת פיגועים כימיים וביולוגיים והעלה באסיפה הלאומית את הצעת הממשלה להארכת התוקף של חוקי החרום בצרפת שהוחלו מיד לאחר גל הפיגועים באותה שנה. ההצעה אושרה ברוב חסר תקדים של 551 מול 6 (!). לציין זוהי הפעם הראשונה מאז 1955 שצרפת החילה את חוקי החרום ולראשונה מאז 1944 אסור להפגין והמשטרה רשאית לסגור בתי עסק. גם בבלגיה נחקקו חוקים המרחיבים את סמכויות המשטרה, לרבות ההיתר לעצור חשודים ל-72 שעות ללא צורך בהצגת ראיות. כן ניתנה ההוראה לבצע מעצר מיידי של פעילי ג'יהאד החוזרים לאחר ביקור במדינות מוגדרות וחיוב של חשודי טרור לענוד אזיקים אלקטרוניים. עוד עומד על הפרק איסור על מכירת כרטיסי סים לטלפונים סלולריים ללא זיהוי המשתמש.      

לאחר הפיגוע בברלין, הוחלט בגרמניה, לאשר התקנת מצלמות אבטחה במקומות ציבוריים, פעולה שהיתה מוגבלת ביותר עד כה. יצוין כי לעומת זאת בניס עדיין אין למשטרה הרשאה להשתמש במידע שנאגר במצלמות הטיילת לטובת החקירה של פיגוע הדריסה.
אין ספק כי חלק ניכר מהפעילות המוגברת של כוחות הבטחון בצרפת, גרמניה ובלגיה, הנה פונקציה של חקיקת חירום שהוחלה במטרה לבלום את גל הפיגועים. ברם יש לזכור שמהבחינה הגיאופוליטית, לאחר עשורים של מדיניות הגירה מתירנית, נמצאות מדינות אירופה מעבר למומנטום הדמוגרפי, אחוזים משמעותיים של אזרחים הם מהגרים או צאצאי מהגרים, חופש הדת נשמר, לא ניתן להגביל את האימאם בהעברת מסרים ולא ניתן לנטר כל תא או קבוצה של פעילים שחוצה את הגבול בין אמונה דתית לאידיאולוגיה קיצונית. זאת ועוד, מול תפיסת החירום הזו ישנם גם פעילי זכויות אדם באירופה המוחים כנגד מגמה "כוחנית" זו של השלטונות וקוראים לבטל את חקיקת החרום החדשה בטענות לאפליה, לפגיעה בזכות לחירות בכלל ובחופש הביטוי, הדת והתנועה בפרט.

בעקבות הגיבוי החקיקתי, הרחבת כר הפעולה של שירותי הבטחון וגופי המודיעין, נוצלה לשכלול ההיערכות המודיעינית ושיפור היכולת הסיכולית, כך לפחות עולה מדיווחי השירותים האירופאים עצמם. הגם שניכרים עדיין פערים של ממש בהיערכות האבטחתית הפיזית, דוגמת היעדר חסימות פיזיות, קבועות או זמניות, כנגד כלי רכב מתפרץ, כמו גם נוכחות משטרתית בלתי מספקת באתרים רגישים, הרי שמסתמן מאמץ ניכר בתחום המודיעיני. ועדיין, כפועל יוצא מהמגבלות שהוזכרו לעיל, קיימים גם פערים, והם שבים וצפים על רקע מקרים חוזרים ונשנים של מחבלים לגביהם היה מודיעין מוקדם וחלקם אף היו במעקב ובכל זאת הצליחו להוציא לפועל פיגועים (ע"ע פיגועי הדריסה בניס וברלין).

אולם בצד זאת, פעולות דוגמת המעצרים התכופים שבוצעו לקראת אירועי חגיגות השנה החדשה, מעידות על פעילות מודיעינית מסיבית, כולל שימוש באמצעים שהיו מוגבלים קודם לכן בחקיקה.  לצד מגמת השיפור עולה הדחיפות לתגבר את השורות בדוברי ערבית, על מנת לצמצם פערים קריטיים באיסוף ובמיצוי המודיעין. ובהקשר זה יש להקדיש תשומת לב לאיומים קשים להתמודדות אשר עלולים לנבוע מפזיזות בגיוס, דוגמת  האיום מבפנים, או במילים אחרות “חפרפרת” הפועלת בארגון. בחודש שעבר נחשף איש מודיעין בשרות הבטחון הגרמני שהתאסלם והתגלה כפעיל בגיאהד העולמי. האיש חשוד בכוונה לבצע פיגוע במטה השרות הגרמני בקלן. האירוע מהווה מחד כשלון אבחוני, אך מאידך ראוי לציין כי החשיפה עצמה מעידה על יכולת מודיעינית טובה שהינה ככל הנראה, תוצאה של ניטור מוכוון ומתוחכם של רשת חברתית בה האיש היה פעיל. 

מהלך מודיעיני משמעותי נוסף הראוי לציון הוא שיתוף הקהילה האסלאמית, הגברת המודעות לאיומים והשלכותיהם הציבוריות, באמצעות מגעים שוטפים מול ראשי הקהילה. נראה, כך לפחות על פי דיווחי השלטונות, כי הפעילות נושאת פרי באמצעות מודיעין יקר ערך המועבר לגורמי הבטחון ובעצם הקהילה הופכת למכפיל כח לגורמי האכיפה. דוגמא בולטת לכך היא הצהרתו בשבוע שעבר של ראש משטרת החקירות הבלגית לפיה במהלך השנה האחרונה סוכלו מספר פיגועים משמעותיים וכי חלק מתוצאה זו הינו שתוף הפעולה הגובר עם הקהילות האסלאמיות במדינה והמידע הרב הזורם מהקהילה למשטרה. לדברי אריק ג'ייקובס ראש משטרת החקירות הפדרלית, המשטרה מקבלת מהקהילה האסלאמית סדר גודל של כ-600 מידעים ליום (!) המסייעים ישירות למאמץ הסיכולי. על כל אלה יש לציין את השת"פ בין גורמי המודיעין של מדינות אירופה וגם עם "מדינות אחרות שיש להן ניסיון ארוך שנים בלחימה בטרור" באופן אשר מסייע לצמצם את הבעיתיות הנובעת בין היתר מהגבולות הפתוחים באירופה. ניכר כי המאמץ המודיעיני מהווה גורם משמעותי המשפיע על התנהגות היריב ועל שיטות הפעולה שלו.

על רקע הלחץ הכבד שהקואליציה של נאט"ו מפעילה בעיראק על דאע"ש וההערכות להתגברות הפיגועים באירופה בהכוונת המדינה האסלאמית, בציפייה למימוש פיגועים, ומחשש בעיקר מהשימוש בדפ"א מתאבדים, הרי שניכרת תפנית לשימוש בדפ"אות ירי ודריסה ופחות דגש על פיגועי התאבדות ומטענים.
התפנית בשימוש בד"פאות שאינן התאבדות עם מטען נפץ, נובעת על פניו ממספר סיבות. ראשית זמינות הנשק והאפשרות הנוחה לשנע אותו ברחבי אירופה, שנית העובדה שהמפגעים בעלי נסיון ומאומנים בשימוש בנשק, כפי שהדבר בא לידי ביטוי הן בפיגועים שונים לאורך התקופה החולפת ובהמחשה הבולטת לכך שניתנה לאחרונה, בפיגוע דאע"ש בתחילת החודש במועדון ריינה באיסטנבול. מנגד, מתקשים המחבלים בהשגת חומרי נפץ ובודאי בייצורו המחייב זהירות בתהליך הייצור והאחסנה, מצריך מיומנות מקצועית ייחודית בהרכבת המטענים וטיפול בהם,  פעילות אשר מובילה כמעט בהכרח להרחבת מעגל שותפי הסוד, על כל המשתמע מאפשרות דליפה שתוביל לסיכול על ידי כוחות הבטחון. אגב, פיגוע ההתאבדות ביולי האחרון בגרמניה במהלכו רק המפגע נהרג ועוד כעשרה נפצעו, עשוי להעיד גם הוא על הקושי בהכנת מטען המתאים לגרימת נזק משמעותי. ראוי לציין כי טורקיה, אשר בשטחה נמשכים פיגועי התאבדות, איננה נכללת במגמה זו וזאת ככל הנראה עקב הסמיכות הגיאוגרפית למדינה האסלאמית, התשתיות הרחבות של דאע"ש בתורכיה וכמו כן עקב העובדה שפיגועי התאבדות רבים (ואחרים) מבוצעים על ידי הכורדים. עם זאת מן הראוי לציין את המאמצים המשמעותיים מצד המדינה האסלאמית לפגוע בתעופה – בדגש על פיצוץ מטוסים באויר - ואת היכולות המרשימות שגילו עד כה ביחס לאיתור נקודות תורפה, גיוס משתפי פעולה והכנת מטעני חבלה מתאימים אשר יבטיחו את הצלחת הפיגוע כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפיגוע במטוס מטרוג'ט הרוסי שהמריא משד"ת שארם א-שייך, מטוס איג'יפטאייר המצרי שהמריא משארל דה גול והמטוס הסומאלי אשר הצליח לחזור לנחיתה למרות פיצוץ הלפטופ הממולכד על סיפונו. מגבלת הייצור של חומרי הנפץ לא מעכבת את המחבלים במקרה הזה באשר כמות מזערית של חומר נפץ די בה להביא לפיצוץ מטוס באויר.

אמנם אין חידוש בדפ"א שנבחרה ובכל זאת העולם נתפס כמופתע. לפחות בעקבות התרסקות המטוס המצרי, והחקירה הנמרצת שנוהלה (בין היתר במעורבות אמריקאית) נמסר כי רשויות הבטחון בשארל דה גול שללו רשיונות מעבר בשד"ת לעשרות עובדים אשר התגלו כקשורים לגורמים אסלאמיים קיצוניים. ראוי להזכיר בהקשר זה את סיכול הפיגוע להחדרת מזוודת נפץ למטוס אל על בנובמבר 2006 בשד"ת בפרנקפורט, פיגוע שאמור היה לצאת אל הפועל תוך הישענות על מוסלמים קיצונים שעבדו בשטח הסטרילי בשדה התעופה ובעקבות כך הונחו הרשויות להקפיד על אבחון בטחוני מתאים לעובדים המועסקים בשדות התעופה.
הרגישות העצומה והמובנת, סביב תחום התעופה מנוצלת היטב על ידי יריבים שונים לשיבוש פעילות התעופה השיגרתית והתשת המערכות בהודעות אנונימיות המובילות בדרך כלל להנחתה מיידית של  המטוסים המאוימים, לכאורה עד לבירור וסריקות יסודיות. זוהי דוגמא מוחשית לפעולה מאולצת של מקבלי ההחלטות, בהיעדר מערך אבטחה מיומן ויעיל עליו ניתן יהיה להישען לקבלת החלטה אלטרנטיבית. מבחינת היריב קיים הישג מסוים בעצם כך שמטוסים מוסטים ממסלולם, ומהו "טרור" אם לא אווירת הפחד שהוא מנסה לטעת.

הנסיון מלמד כי הצלחות היריב מובילות לחיקוי ולביצוע פיגועים על ידי גורמים נוספים. בכיר אל קעידה אבו מצעב אל סורי, במגמה לדרבן את התופעה פרסם ב-2004 מסה בת 1600 עמודים, תחת הכותרת "אסטרטגיית  אלף החתכים" ובה עודד והדריך פעילות של מפגעים בודדים.
הגישה אומצה וזכתה לברכתם של ראשי אל קעידה דוגמת זוהיירי ואחרים.
המפגעים האיסלאמים הבודדים מונעים  מהסתה דתית המדרבנת אותם להוציא לפועל פעולות טרור, שייחשבו הצלחה,מקור לגאווה עבורם וחיזוק  הקונספט עבור ההנהגה. נוצר כאן סוג של מעגל מחזורי תוך הצגת פעולות טרור אלו, יחד עם הפעולות מהעבר, כהשראה וכמודל לחיקוי.

הפרסומים ברשתות החברתיות ובפורומים השונים, מעצימים את הבעיה, מסיתים ומייצרים דרבון לפעילים לבצע פיגועי המשך, עובדה המחייבת תו"ל מתאים ויכולת ניטור של המפגעים הפוטנציאליים.
בצד ההתפכחות ומגמות השיפור אין זה ריאלי לצפות שמערך המודיעין יהיה מסוגל להתחקות אחר כל תא טרור ופיגוע מתגלגל, פעילות טרור עשויה לחמוק מהרדאר המודיעיני גם בעתיד. כאן באה לידי ביטוי חובתם של כוחות האבטחה להמשיך ולשפר את המוכנות וההיערכות המתאימים, בהיבטי האבטחה הן ביחס לכשירות אנשי האבטחה והן ביחס למענה הטכנולוגי והפיזי בכדי לאפשר את האיתור המוקדם של היריבים ולסכל את הפיגועים .
 

מאיר גרשוני, לשעבר בכיר בשב"כ ובעלים של חברת יעוץ לאבטחה.
חבר בצוות המוביל ומרצה בכיר במרכז לניהול וביטחון.