מה הקשר בין קשיים בויסות חושי ומוטוריקה לקשיים חברתים

מה הקשר בין קשיים בויסות חושי ומוטוריקה לקשיים חברתים

"תקשיבי אורלי....מאז שהיה ילד קטן ועד עתה אנחנו החברים שלו הוא בא אתנו לקולנוע, למסעדות לטיולים ולאן לא ..במשך השנים חיפשנו עבור הילד שלנו מורות מעולות להוראה מתקנת כדי שילמד לקרא ולכתוב. והיום..אנחנו כבר לא דואגים לקריאה ולכתיבה היום אנו מאוד מודאגים ושואלים כיצד נעשה שיהיו לו חברים"

אני לעולם לא אשכח את השאלה הזו שנשאלה על ידי אחת האימהות שהייתה מגיעה עם בנה לחוג להעשרה מוטורית עבור קבוצת נערים עם לקויות למידה..וזה היה ממש מזמן בשנת 1986. האמת, שהשאלה שהועלת על ידי אותה אם יקרה לא הייתה פשוטה כלל וכך גם התשובה.

ובימים אלה של פוסט קורונה....שאלה זו היא הרבה יותר רלוונטית כי ילדים רבים חווים בדידות (ואגב, לא רק ילדים). לא בכדי בינואר 2018 (בטרם ימי הקורונה) הכריזה תרזה מיי, ראשת ממשלת בריטניה (באותה השנה) דאז, על מינוייה של טרייסי קראוץ' לתפקיד שרת הבדידות. זאת כדי למצוא דרכי טיפול ביותר מ-9 מיליון אנשים בבריטניה (14% מהאוכלוסייה) שנמצאו כסובלים מבדידות. אמנם נתונים אלה כוללים גם אנשים מבוגרים, אך מהלך זה מציין עד כמה הנושא חשוב ויש לטפל בו כבר בגיל הצעיר. ואגב, בדידות מכונה גם "המגיפה הנסתרת" בעידן החיים המודרניים.

מיותר לציין שכל הורה שואף שהילד שלו יצליח בתחום החברתי. הווה אומר שיהיו לו חברים. כשלילד שלנו יש חברים, איכות החיים שלו טובה יותר כי מדובר באחת ההנאות המשמעותיות ביותר בחיי ילדינו שתורמת משמעותית לעולמם הרגשי. ואיזה הורה לא רוצה שהילד שלו יהיה מאושר

בנוסף, חברויות חשובות להתפתחות של ילדינו בכל תחומי החיים. באמצעותם ילדינו מפתחים ולומדים כישורי חיים כמו הקשבה לאחר, תן וקח, סבלנות, סובלנות, ביטוי עצמי, פתרון בעיות, התמודדות עם משברים ועוד. יותר מכך, באמצעות קשרי חברות, ילדינו מאושרים מעצם כך שיש להם על מי לסמוך ומתנסים אף בבניית אמון.

כאשר לילדינו אין חברים, יש לכך השפעה שלילית על מצב הרוח, הביטחון העצמי ועל התפקוד היומיומי שלהם.

אציין חלק מהסיבות לאי ההצלחה של ילדים מסוימים להיות בחברות עם בני גילם:

. קשיים בוויסות חושי: ישנם ילדים שיעדיפו להתבודד מאשר להתקרב לחברים בעקבות יתר רגישות חושית – ובעיקר רגישות לריחות, לרעש ולמגע. זאת, במיוחד כשמדובר בהתקהלות ו/או במקומות צפופים (אך גם במצבים של אחד לאחד). כמובן, שההימנעות שלהם מפחיתה או מונעת את ההתנסות בתרגול מיומנויות חברתיות ומגבירה את תחושת הבדידות.

ישנם ילדים שמאופיינים בתת-רגישות חושית ואז אם לדוגמא מדובר במערכת הפרופריאוספטיבית-הם ידחפו את חבריהם, יתנו להם "כיף" כזה שיכאיב וילדים יתרחקו מהם. יש ילדים שיחפשו גירויי מגע עצימים ואז החיבוק שלהם יהיה מוחץ מידי. עקב כך ילדים לא ירצו להיות בחברתם.

• קשיים מוטוריים כמו במקרה של ילדים עם הפרעה התפתחותית בקואורדינציה (DCD) (אודות קבוצה זו של ילדים כתבתי שני ספרים עבור אנשי מקצוע והורים - פירוט עליהם תוכלו למצוא בפוסטים שלי) . ילדים אלה משוועים לשחק עם ילדים בני גילם אם בהפסקות, בחוגים ובכל מקום שבו מתקבצים ילדים למשחק. הקשיים הבולטים שלהם בביצוע מיומנויות כדור או מיומנויות מוטוריות בסיסיות כמו ריצה, קפיצה, דילוגים וכו' – מעיבים על היכולת שלהם להשתלב במשחקים בעלי אופי תנועתי. ברוב המקרים לא יבחרו בהם ויש מקרים אף שילגלגו להם. מלבד פגיעה בדימוי העצמי ובתחושת המסוגלות המוטורית שלהם, ילדים אלה סובלים במשך שנים אף בתחושת המסוגלות החברתית שלהם (שנמשכת גם בבגרותם).

• חסר בכלים, בהבנה ובמיומנויות שנדרשות ליצירת אינטראקציה חברתית כמו באיזה תזמון להצטרף לילדים שמשחקים, מתי וכיצד לומר דבר מה, כיצד לוודא שאכן מקשיבים לי, כיצד לשתף, להתאפק ועוד . רבים מהילדים ברצף האוטיסטי, עם לקויות למידה, הפרעת קשב והיפראקטיביות ובעיות שפתיות – מציגים קשיים במיומנויות אלה.

• עיכוב בבשלות – ילדים שזקוקים לזמן ארוך יותר מבני גילם כדי לפתח כישורים חברתיים. אך חשוב לעזור להם במהלך הזמן באמצעות תיווך כך שיתנסו במצבים חברתיים עד שיחול שיפור בתפקוד החברתי שלהם.

• חרדה חברתית-שבאה לידי ביטוי בתחושת מחנק, לחץ ודאגת יתר על מה חושבים עלי? זאת, במיוחד במצבים של התקהלות חברתית, מסיבות, משחקים במגרש המשחקים וכו'.

ישנן סיבות נוספות לקשיים ביצירת קשרים וכישורים חברתיים ולתחושת הבדידות כמו בעיות התנהגות ועוד. החשוב הוא שנזהה תחושה זו כמה שיותר מוקדם ושנעשה מעשה. היה והבעיה הראשונית של הילד היא חסר או עיכוב בהתפתחות של מיומנויות חברתיות, ממליצה שהילד יקבל העשרה/טיפול בתחום זה על ידי אנשי מקצוע ובנוסף שההורים יתרגלו עם הילד משחקי סימולציה של מצבים חברתיים תוך מתן תמיכה וחיזוקים לילד.

היה והילד חווה חסר או קושי במיומנויות חברתיות עקב קשים בהפרעה אחרת כמו בוויסות חושי או בקשיים מוטוריים, ממליצה שראשית הילד יקבל טיפול בתחומים אלה ובהדרגה לשלב בטיפול תרגול ייחודי של מיומנויות חברתיות. אפשר שמטיפול פרטני ממוקד נמשיך לטיפול בקבוצה קטנה ..עד להשתלבות בקבוצת ילדים רגילה עם ילדים בני גילו.

יש להחליט על האפשרות שהיא הכי מתאימה לצרכים של הילד.

בהצלחה לכולם