עשור לקורס מנהלי אבטחה מונחה משטרת ישראל

פברואר 2012

עשור לקורס מנהלי אבטחה מונחה משטרת ישראל

הסדרת ההכשרה של מנהלי אבטחה על פי תו התקן של חטיבת אבטחה ורישוי במ"י, היא כנראה המהלך החשוב ביותר במגמת ההתמקצעות של תחום האבטחה במגזר האזרחי בישראל בעשורים האחרונים.

במלאת עשור לקורס מנהלי אבטחה תו תקן משטרה הראשון, פנינו אל ניר רן, ראש המרכז לניהול וביטחון במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט), כדי לשחזר איך כל זה התחיל.

ש: בוא נתחיל בכמה מילים על עצמך. אתה המייסד וראש המרכז לניהול וביטחון במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט) וגם מנכ"ל חברת אקסיום אבטחה וניהול. בעברך אתה יוצא שב"כ ומערך האבטחה הממלכתי בהם ביצעת שורה של תפקידי שטח, פיקוד וניהול בכיר.

בשנת 2008 הקמת את המרכז לניהול וביטחון במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט), שהוא גם המכללה הראשונה בישראל להכשרת מנהלי אבטחה - גילוי נאות אני בוגר המחזור הראשון של קורס מנהלי אבטחה בכירים במרכז - ובהמשך היה לך חלק, ביחד עם חטיבת האבטחה במיסוד "תו התקן" להכשרת מנהלי אבטחה. מה גרם לך לבחור בכיוון הזה?

ת: פרשתי משהשירות בשנת 2006, והקמתי את חברת אקסיום אבטחה וניהול שעוסקת בייעוץ וניהול פרויקטים בתחום האבטחה והחירום. בתחילת הדרך נשאנו את עיננו בעיקר לפרויקטים בחו"ל אולם פעלנו גם בישראל. במסגרת הפעילות הזו, הבחנו בפער העצום בין האופן בו נתפסת האבטחה בשירות ובמגזר שנקרא (משום מה) "הממלכתי", שם האבטחה היא מקצוע לכל דבר ועניין, לבין המגזר העיסקי, ציבורי, פרטי בישראל, שם, באותה עת, לא היה קיים כלל המושג אבטחה כמקצוע. הפער ניכר בכל. אפילו ברמה הטרמינולוגית, לא הייתה הסכמה על הגדרת מונחים. כל אדם שהיה לו איזשהו רקע בטחוני, במקרה הטוב, קצין לשעבר בצה"ל או במשטרה או "יוצא כוחות הביטחון" יכול היה להתמנות לתפקיד קב"ט, של כל ארגון ללא כל הכשרה. תכנון האבטחה בוצע, ברוב המקרים על ידי יועצים מטעם עצמם, על בסיס מה שנקרא "סקר סיכונים" אשר עד היום לא קיימת לגביו מתודולוגיה מוסכמת. עובדה זו ביחד עם היעדר תפיסת אבטחה מקצועית, יצרה פערים עצומים הן במענה לאיומים והן במחיר של האבטחה כלפי הגוף המאובטח וגם בהיבטי תקציב ובפגיעה באיכות החיים והכבדה על פעילות הארגון.

ש: זה מעניין, הרי בעולם כולו נחשבת מדינת ישראל מזה עשורים כמופת של מקצוענות באבטחה.

ת: זה נכון, אמנם במרוצת הזמן עלו אלינו לרגל מכל העולם להיוועצות בתחום האבטחה. אולם זה מתייחס לאבטחה "הממלכתית". במגזר האזרחי / ציבורי, כאמור, לא הייתה קיימת באותה עת תפיסת אבטחה כלל.

ש: אתה יכול להסביר את הפער הזה?

ת: כן, אפשר להסביר. מערך האבטחה הממלכתי הוקם על רקע הופעת הטרור המודרני על הבמה בסוף שנות השישים וביתר שאת בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת. רוב הפיגועים באותה תקופה בוצעו כנגד יעדים המייצגים את מדינת ישראל בחו"ל – שגרירויות, נציגויות של ארגונים ישראליים, תעופה, ספנות, אישים ומשלחות. על רקע סדרה של פיגועים כואבים, נדרשה מדינת ישראל לפתח מענה אבטחתי חובק עולם, שיבצע את משימותיו במדינות בהן אין לנו שליטה ביטחונית או מודיעינית. המשמעות הייתה למעשה להמציא את מקצוע האבטחה, להקים מטה, להכשיר מפקדים ולוחמים ולנהל את המאבק. בתוך כך פגשנו את היריבים "עין בעין" למעלה ממאה ועשר פעמים בחמש יבשות, וגם באוויר ובים. ברוב המקרים יצאנו כשידנו על העליונה, ידענו גם כישלונות שהופקו מהם לקחים. בכל אופן, בהיעדר ימים של חסד, מערך האבטחה הממלכתי התפתח, תוך כדי תנועה, כגוף מקצועני לעילא. זהו המערך היחידי בעולם שסיכל ניסיונות של ארגוני מחבלים – וגם מדינות אויב – לפוצץ מטוסים באוויר באמצעות נוסעים משוטים או מטען מסחרי, סוכלו גם תקיפות ופיגועי ירי, מטעני נפץ והתנקשויות בנציגויות רשמיות של ישראל, אישים ושליחים ומושאי אבטחה אחרים. גם בתוך מדינת ישראל, במרחב הציבורי, התרחשו אמנם פיגועים, אולם מצד אחד הם היו ספוראדיים ומצד שני ההתמודדות אל מולם הייתה בעיקר באמצעות מודיעין ושליטה ביטחונית במרחב. התקיימה אמנם אבטחה פיזית במתקנים וארגונים, אולם מהבחינה המקצועית היא הייתה ברמה נמוכה יחסית.

ש: איך כל זה מתקשר להקמת המרכז לניהול וביטחון במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)?

ת: אנחנו נמצאים באותה עת, שנת 2007 – 2008, לאחר מהפך דרמטי, שכבר התרחש, בתמונת הטרור בתוך מדינת ישראל וגלי פיגועים שהחלו באינתיפאדה הראשונה (בשנת 1986). מספטמבר 2000 ועד סוף שנת 2009 נהרגו 1,178 ישראלים (ועוד 50 זרים) ונפצעו 8,022 בני אדם בפיגועי טרור פלשתיניים שהתרחשו במרחב הציבורי וגם במתקנים מאובטחים. באף אחד מהפיגועים הללו לא היה סיכול שהוא כתוצאה מפעולת אבטחה יזומה. למעשה לא חל כל שינוי, ככל שהיקף ו"איכות" הפיגועים עלו, התחדדו פערי האבטחה והם היו בלתי נסבלים. פער מרכזי שהבחנו בו הוא שלא קיימת הכשרה מקצועית איכותית של קב"טים (המושג "מנהלי אבטחה" עוד לא התקיים באותה עת, המצאנו אותו מאוחר יותר). הבנו, חברי ואני, שחייב להתחולל שינוי כולל בתפיסת האבטחה במגזר הציבורי והעסקי בישראל והבנו גם שאת השינוי הזה ניתן להוביל אך ורק דרך המנהלים בשטח – הקב"טים.

היה לי ברור שאני מעוניין בשותף אקדמי להובלת המהלך. לאחר סקר קצר ופגישה שקיימתי עם שלמה בן-גל, אז ראש בתי הספר ללימודי תעודה והשתלמויות וכיום מנכ"ל המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, היה ברור עוד יותר שהקמפוס בוינגייט הוא האכסניה האופטימאלית והקמנו במשותף את המרכז לניהול וביטחון במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט). האכסניה הזו, הוכיחה את עצמה כהחלטה הטובה ביותר שקיבלנו בהקשר של הקמת המרכז והובלת השינוי.

ש: אני זוכר שכבר היו באותה עת קורסי מאבטחים שהתבצעו על פי תו תקן משטרתי.

ת: נכון. קורסי מאבטחים ברמות שונות אכן התקיימו. הם היו קצרים יחסית והגם שהיה בהם גם פרק "אבטחה מונעת" הם עסקו בעיקר בלחימה. חשובה ככל שתהיה, הלחימה רלוונטית לזמן החירום – כאשר הפיגוע כבר מתרחש. ואנחנו התכוונו למערך שעוסק בניתוח סיכונים, בתכנון, בהיערכות ובניהול של מערך אבטחה פרואקטיבי המבצע פעילות של התראה, הרתעה וסיכול, לרבות איתור חשודים, כניסה מבוקרת, סריקה ותצפית, מיגון וכלל פעולות האבטחה שמהותן סיכול ומניעה. "הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מצבי חירום היא למנוע אותם". כמובן שמערך האבטחה כולל גם את תכנית החירום, לרבות הלחימה, אלא שתכנית החירום מתבססת על תכנית האבטחה ולא להיפך. קורסי מאבטחים כמעט שלא נגעו בדברים האלו. בוודאי שלא ברמה מקצועית גבוהה. יתרה מכך, ייעוד האבטחה במגזר העסקי ציבורי בראייתנו מקיף את כלל המשימות שתכליתן הגנה על חיי אדם, על נכסים ועל פעילות הארגון. תחום האבטחה הפיזית הוא טריוויאלי, אולם יעדים לא פחות חשובים של האבטחה הם הגנה על נכסים לגיטימיים, זה אומר המשכיות הקיום, מניעת אובדן, מהימנות עובדים, אבטחת מידע וסדר ציבורי. התחומים הללו, שבראיית הארגון הם החשובים ביותר, לא נכללו כלל בעבודת הקב"ט באותה עת.

ש: חטיבת אבטחה ורישוי במשטרת ישראל היא האחראית לאבטחה במגזר הציבורי – אזרחי בישראל. והיא מנחה גופים, קב"טים ומאבטחים בתחום האבטחה הפיזית החמושה.

ת: אכן, זה היה נכון גם אז, בשנת 2007. אם כי, באותם ימים זו הייתה עדיין מחלקת אבטחה במשטרת ישראל, תפיסת האחריות וההנחיה עוד לא הייתה מובנת מאליה ומרחיבה כפי שהיא כיום.

ש: ובכן, הקמתם את המרכז לניהול וביטחון במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט).

ת: נכון, המרכז הוקם בשנת 2007.

ש: אבל לא הייתה עדיין רגולציה משטרתית בנושא קורס מנב"טים.

ת: כאמור, גם חטיבת האבטחה עדיין לא הייתה קיימת במתכונתה הנוכחית. עוד לפני הקמת המרכז קיימתי שיחות עם ראש מחלקת אבטחה במשטרת ישראל. הצגתי את הצורך להנחיל את מקצוע האבטחה והצעתי לחייב קב"טים בביצוע קורס – שיהיה אחיד בתכניו ויתבסס על תו תקן. זה לא התקדם בקצב שרצינו. החלטנו שלא להמתין. יצאנו בפרסום ומיסדנו "קורס מנהלי אבטחה בכירים" בן 300 שעות לימוד. הקורס התנהל על שני צירים: הטקטי-מקצועי-מבצעי והניהולי פיקודי. כעשרה אחוזים מהקורס היו תכנים משלימים ואינטגרטיביים, כולל חוק ומשפט.

ש: כפי שאמרתי קודם - גילוי נאות – אני הייתי חניך במחזור הראשון של הקורס הזה בשנת 2007. זה אכן היה קורס מעולה.

ת: נכון. קיימנו שבעה מחזורי קורס טרם החלת הרגולציה המשטרתית (הקורסים האלו הוכרו בדיעבד לתו התקן המשטרתי). כשנה לאחר מכן הוקם מרכז הדרכה דומה במכללת אריאל ע"י רב ניצב בדימוס אהרונישקי ביחד עם שניים מחברינו יוצאי השירות. בינתיים חלו שינויים מבניים במשטרה ומחלקת אבטחה שודרגה לחטיבה. עם כניסת תנ"צ מאיר בן ישי לתפקידו כרח"ט אבטחה ורישוי ולאחר סדרה של פגישות, השתנתה הגישה לחלוטין ומצאנו במשטרה שותף לדרך. רח"ט אבטחה הנחה לייסד קורס קב"טים מונחה משטרת ישראל. התקבלה הצעתי לשנות את המינוח ל"מנהלי אבטחה" הן מפני שלאורך השנים חל פיחות במונח "קב"ט" והן על מנת לייצר מיתוג חדש לתפקיד.

ש: וכיצד הונחל תו התקן?

ת: חטיבת אבטחה הובילה את המהלך בשיתוף פעולה הדוק עמנו. פיתוח קורס מנב"טים בוצע ברובו על בסיס קורס מנהלי אבטחה בכירים שכבר מבוצע על ידנו, באותה עת בוצע קורס דומה גם על ידי מכללת אריאל. למעשה העברנו לחטיבת האבטחה "קיט מלא" של סילבוס, תכנית ותיק קורס בשלושה כרכים שכוללים את הצירים "טקטי – מבצעי – מקצועי", "ניהולי – פיקודי" ו"אינטגרטיבי". ציר "חוק וסמכויות" שברובו כבר היה קיים (והועבר בקורסי מאבטחים) הותאם, ככל הזכור לי ע"י הגורמים הרלוונטיים במשטרה ובחטיבת האבטחה. חטיבת האבטחה ביצעה התאמות מסוימות בהן ההחלטה לרדד את פרק הניהול, מה שהוביל לקיצור הקורס מ- 300 ל- 192 שעות לימוד, וזאת במידה רבה של צדק, על בסיס הקביעה שתחום הניהול חונה בחצר של הארגון המעסיק ולא של המנחה המקצועי. בכל אופן פלח יסודות ניהול אינטגרטיביים כגון תכנון, בקרה וביקורת, חניכת עובדים, תחקיר והפקת לקחים, נכללו בתכני הקורס (יצוין שבהמשך אנחנו מיסדנו במסגרתנו "קורס ניהול אבטחה בכיר" בן 140 שעות לימוד שרובו ככולו נושאי ניהול – שאינו מונחה משטרה, היות שבמקרים רבים, מנהלי אבטחה חסרים השכלה ניהולית, אקדמית או ארגונית, מציאות שיוצרת פער ממשי, גם בהיבטי תקשורת בינאישית ניהולית, בינם לבין מנהלים אחרים בארגון).

ש: ומתי הוחל תו התקן המשטרתי?

ת: בשנת 2009 קיימה חטיבת האבטחה מעין מכרז ושש מכללות בהן אנחנו ואריאל אושרנו לביצוע הקורסים על פי תו התקן המשטרתי. בינואר 2010 הסתיים המחזור הראשון של קורס מנהלי אבטחה על פי תו התקן של משטרת ישראל במסגרתנו.

ש: וכיצד אתה מסכם את המהלך, האם הושגה במטרה? התחולל השינוי המיוחל?

ת: במידה רבה כן, השינוי שהושג הוא חיובי והוא משמעותי מאוד. יש עוד מה לעשות בנושא. חזקה על הנוגעים בדבר, בעיקר חטיבת האבטחה והמכללות, וגם המנהלים בשטח שאכן יעשה.

ש: הסבר?

ת: כל מנהלי האבטחה במגזר הציבורי ורוב מנהלי האבטחה במגזר העסקי הם בוגרי קורס מנב"טים מונחה משטרה. קיימים מכנים משותפים, תחום האבטחה כמקצוע שודרג. זהו הישג אדיר.

ש: כפי שציינת, קיימות מספר מכללות. האם כולן מלמדות בדיוק אותו הדבר?

ת: כן ולא. כל קורסי מנהלי אבטחה כפופים להנחיה המשטרתית. ככלל הם מבוצעים על פי אותו הסילבוס. אולם כידוע, כאשר שני טבחים רוקחים על פי אותו מרשם ומשתמשים באותם פרודוקטים ותבלינים התבשיל לא יהיה זהה. כמו בכל תחום מקצועי, גם כאן קיים פלורליזם שנובע מתרבות ארגונית ומהבדלים בניסיונם האישי, מקצועיותם ותפיסתם של מנהלים, מד"רים ומרצים.

ש: ותמונת המצב בשטח?

ת: העובדה שיש מה לשפר, כשלעצמה לא צריכה להדאיג. תמיד יהיה מה לשפר וטוב שכך. וכמו שאמרתי, יש עוד מה לעשות. ועוד יעשה.

ש: הסבר?

ת: מבלי לפרט יתר על המידה, לצד העובדה שבארגונים לא מעטים חל שיפור מהותי ברמת האבטחה, בלא מעט מקרים אנחנו עדיין נתקלים בשרידים של תופעות עבר, גם בהיבטי תפיסה כגון היעדר אבחנה בין נהל לתו"ל – מה שמביא לקידוש הנוהל על חשבון התו"ל, גם בתהליכים של תכנון וגם בהיבטים מבצעיים כגון "דלת במדבר" – ריכוז מאמץ בנקודות מסוימות שהן מאוד בולטת, כגון כניסות ושערים, תוך התעלמות מ"חוליות חלשות" בהיקף, השענות יתר טכנולוגיה תוך פערים בממשק אדם מכונה או בתחום של בידוק קהל, בעיקר במתקנים ציבוריים, כאשר נהגים מתבקשים לפתוח את תא המטען והולכי רגל פותחים את תיקיהם לבדיקה ועוברים בשער מגלה מתכות. מעבר לעובדה שאין ערך ממשי לפעולות כאלו (גם לא הרתעתי) המחיר שלהן הוא עצום מבחינת העלות הכלכלית, מבחינת הפגיעה במבקרים - למרות שהם מזמן התרגלו וגם מבחינת עובדי הביטחון עצמם. מאבטח שקובר את עצמו במעמקים של תאי מטען, תיקים וילקוטים מאות פעמים יום אחרי יום לא יכול להיות עובד שמח. ואדם שאינו שמח לא יכול להיות אפקטיבי. אם נגרום לו להרים את הראש, להפסיק להתייחס לתיקים ותאי מטען ולהתחיל להתייחס לאנשים. זה אומר לצפות למרחוק, לקיים קשר עין עם הסביבה, להתייחס להתרחשויות, לאתר חשודים ולהגיב כלפיהם תוך הקטנת החיכוך עם כלל המבקרים, זה ישנה את כל תפיסת עולמו. אישית ומקצועית ערכו יעלה. וגם רמת האבטחה תעלה לאין ערוך. קודם כל כי ככה עושים אבטחה ושנית בגלל שעובדים שמחים הם גם ערניים ובעלי מוטיבציה.

ש: היה איזשהו ניסיון לעשות את זה, ישנם מקומות שבהם הכניסה המבוקרת מתבססת על סימנים מחשידים.

ת: זה נכון ולא נכון. איתור חשודים הוא אחד מהתחומים המורכבים באבטחה. זה לא אפשרי לתת לאנשים רשימה של סימנים מחשידים ולומר להם לעבור ל"שיטת הפרופיל". כמו שאי אפשר לתת לאדם רשימה של סימפטומים ולצפות ממנו שיהיה רופא. חייבים ללמוד את זה. זה לא מאוד מסובך. בהשתלמות בת שלושה עד חמישה ימים ניתן להגיע לרמה מספקת של איתור חשודים וכניסה מבוקרת.

ש: אתה חושב שזה נובע גם מפערים בהדרכה?

ת: אני חושב שחטיבת האבטחה, בראשותו של תת ניצב מוריס חן, מובילה מהלכים חשובים, בכיוון הנכון כשהמכללות עזר כנגדה. השיפור יבוא בהכוונתה באמצעות הנחלה של תו"ל וגם בהדרכה.

ש: משפט סיכום שלך?

ת: אני חושב שהאבטחה במגזר האזרחי בישראל הרבה יותר אפקטיבית היום מבעבר זה נובע בעיקר מההכרה בניהול האבטחה כמקצוע לכל דבר ועניין. כמו בכל תחום מקצועי גם כאן קיימים הבדלי תפיסה וגם שונות ברמות ביצוע. זו דרכו של עולם, וטוב שכך. החשוב ביותר הוא שיריבי טרור, וגם יריבים פליליים ומפרי סדר פוגשים כיום מערך אבטחה שמשדר מסר הרבה יותר תקיף של הרתעה ומוכנות.

הכתבה פורסמה במגזין מצודה, גיליון 39, פברואר 2021

לצפייה: https://drive.google.com/file/d/1_qtI0eIulEDuy5gPkwJU8UdMVfIAL7Gh/view

למידע נוסף על קורס מנהלי אבטחה במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט) לחצו כאן