מה שחיוני לנו: הצרכים האנושיים ותקשורת מקרבת

מה שחיוני לנו: הצרכים האנושיים ותקשורת מקרבת

חגית ליפשיץ

"אין רואים את הרוח, אבל היא הנוהגת את הספינה, ולא הסמרטוטים האלה המתנפנפים מעל התורן לעיני כל". 

~ חיים נחמן ביאליק

מהם הצרכים האנושיים?

כל דבר שאנו זקוקים לו להמשך קיומנו הפיסי, הנפשי, החברתי והרוחני הוא צורך אנושי. 

הצרכים האנושיים הם הם האנרגיה שמניעה אותנו להמשיך לפעול בעולם, לבטא ולהגשים את מי שאנחנו, באופן שבו אנו ממלאים את צרכינו.

מילוי הצרכים האנושיים הוא כה חיוני והכרחי לקיומנו, עד כדי כך שאנו משתמשים בביטוי "צורך" כדי לציין משהו שהוא הכרחי לקיומו של מצב מסוים, לא רק בתחום האנושי. למשל: אנו אומרים שיש צורך בחמצן בכדי שהאש תדלוק. לא ייתכן שתתקיים אש ללא חמצן. באותו אופן לא ייתכן שאנו נתקיים ללא מילוי הצרכים שלנו. אם, לאורך זמן, צורך מסוים לא מתמלא עבורנו, יש לכך מחיר שיכול להתבטא בטווח המיידי או בטווח רחוק יותר. במוקדם או במאוחר נגלה שאי מילוי הצורך הוביל לסבל כזה או אחר.

כל פעולותינו בעולם, כל המעשים שאנו עושים, כל ההתבטאויות שלנו במילים ובלי מילים, כל ההתנהגויות שלנו - כולם מכוונים למטרה אחת ויחידה: למלא ולהגשים את הצרכים שלנו, בכדי לחוות יותר ויותר רווחה בכל המובנים.

הצרכים האנושיים והתנהגויות מרחיקות

לעיתים ההתנהגויות שלנו מסייעות לנו למלא את הצרכים שלנו, ולעיתים לא. למרבה הצער, אנו מגלים שהתנהגויות מסוימות שלנו, לא רק שאינן מסייעות או מקדמות את מילוי הצרכים שלנו, אלא להיפך: מעכבות, מפריעות ואף מכשילות את מילוי הצרכים. מרשל רוזנברג קרא להן התנהגויות טראגיות. 

בכל פעם שאנו מנסים למלא צורך שלנו על ידי שימוש בהפחדה, ביצירת תחושות אשם או ביצירת תחושת בושה אצל הזולת, גם אם נקבל את מבוקשנו הספציפי שאותו דרשנו, עדיין צרכים חשובים נוספים שלנו לא יתמלאו. עצם השימוש באמצעים אלו, מייצר בינינו לבין הזולת חוויה של ריחוק, ניכור וסבל, לעתים התנגדות ומרידה, לעתים כניעה ותבוסה, לעתים בריחה. התנהגות כזאת עלולה להוביל לפגיעה גם בזולת באופנים שונים, ולא פחות חשוב - פגיעה בנו עצמנו. חווית הניכור והריחוק מקשה עלינו להתחבר לעצמנו ומקשה עלינו למלא את מכלול הצרכים שלנו ביחד עם הזולת, בהסכמה ותוך בחירה חופשית.

הצרכים האנושיים והתנהגויות מקרבות

בתקשורת מקרבת אנו מחפשים את הדרך למלא את הצרכים שלנו ביחד עם האחרים, כך שתתרחש בינינו לבינם זרימה של קבלה ונתינה מלב פתוח, מבחירה, מרצון טוב, תוך כדי התחשבות הדדית ובהנאה. אנחנו מפתחים את הדרכים לתת ולקבל מהלב, גם במצבים שבהם זה מורכב ומאתגר. אנו לומדים להביע את עצמנו, וגם להקשיב לאחרים, באופן שהוא מקרב ומגדיל את הסיכוי לפתיחת הלב. לשם כך אנו לוקחים אחריות על הצרכים והרגשות שלנו, בכדי להימנע משיפוטים ודרישות, ולהתמקד בדברים הבאים (לאו דווקא בסדר הבא):
* בהבעה כנה ומדוייקת של מה שמתרחש בלבנו, כלומר ברגשות ובצרכים שלנו,
* בהצעות שלנו לפתרון, האסטרטגיות שאנו מעדיפים להשתמש בהן והבקשות שיש לנו מעצמנו ומזולתנו,
* בהקשבה באותו אופן בדיוק גם לכל הצרכים והרגשות של הזולת, בין אם הוא מתבטא כלפינו באופן הזה ובין אם לאו.

מגוון הצרכים האנושיים

יש לנו מגוון גדול של צרכים אנושיים:

צרכים פיסיים, צרכים רגשיים, צרכים חברתיים, צרכים רוחניים.

ישנה גישה שמדרגת את הצרכים על פי רמת החשיבות שלהם, או על פי רמת החיוניות שלהם. למשל, התיאוריה של מאסלו מדרגת את הצרכים האנושיים בצורת פירמידה, כשהבסיס שלה הם הצרכים הפיסיים והביולוגיים, כגון חמצן, מזון, מחסה, מלבוש.

בקצה העליון של הפירמידה הוא דירג את הצרכים הרוחניים של מימוש עצמי ומשמעות, ובאמצע הפירמידה הוא דרג את הצרכים הרגשיים והחברתיים שלנו.

לפי גישה זו לא נתפנה למלא את הצרכים של "הדרגה הגבוהה יותר בפירמידה", אלא רק לאחר שנמלא את אלה של "הדרגה הנמוכה יותר". לפיכך, יהיו אנשים שלעולם לא יגיעו למילוי צרכיהם במשמעות ובמימוש רוחני, כיוון שהם עסוקים במילוי צרכים אחרים, שקודמים להם.

גישה אחרת, גישתו של ויקטור פרנקל, מייחסת חשיבות רבה וראשוניות דווקא לצורך של משמעות. פרנקל תיאר את האופן שהוא עצמו שרד את שהותו במחנה ההשמדה הנאצי, בזכות זה שהוא דבק בבחירה לחפש ולמצוא משמעות בכל מה שעבר עליו שם. המשמעות היא היא שנתנה לחייו לא רק טעם ופשר, אלא גם חיזקה אותו ואיפשרה לו לשרוד את התנאים האיומים של המחנה. לעדותו, חיפוש המשמעות ודבקות במילוי הצורך במשמעות הם אלה שאפשרו לו למלא בסופו של דבר את הצורך האנושי של שרידה פיסית ממש.

גישות פסיכולוגיות אחדות מייחסות חשיבות למילוי הצרכים הרגשיים והחברתיים שלנו, כדרך לחזק את הקיום הממשי שלנו, את יכולתנו לתפקד ולהשיג תוצאות בתחום הפיזי, הגופני, הכלכלי ועוד.

הצרכים האנושיים בתקשורת מקרבת

בתקשורת מקרבת אנו מאמינים שכל הצרכים חיוניים וחשובים לרווחתו של האדם. גם הצרכים הפיזיים, גם הנפשיים והחברתיים וגם הרוחניים, ואנו שואפים למלא אותם יותר ויותר.

כל הצרכים חיים בנו בכל רגע ורגע. חלקם מתמלאים וחלקם לא מתמלאים, והדבר יכול להשתנות בכל רגע. זה טיבם של חיי האדם, להתנהל ממצב אחד למשנהו ולחוות איך הצרכים השונים חיים בכל מצב, אילו צרכים מתמלאים ואילו לא.

הצרכים הם הסיבה לרגשות  

לעיתים אנו מרגישים רגשות כאלה ואחרים ואיננו מודעים לקשר שבין הרגשות האלו לבין הצרכים שלנו. איננו מודעים למשל, שכאשר אנו מרגישים תסכול, הסיבה לתסכול היא שצורך חשוב לנו לא מתמלא, כגון הצורך שלנו בהבנה. או הצורך בנוחות פיזית וכד'.

כאשר איננו מודעים לכך שהרגש (תסכול במקרה זה) נובע מצורך חשוב שלנו שאינו מתמלא, אנו יכולים לחשוב שהסיבה לסבל שלנו היא שמישהו עשה משהו "לא מתאים" או "לא נכון" ושאנו סובלים בגללו, או בגלל משהו שקורה מחוצה לנו, או בגלל הנסיבות שסביבנו.

כאשר אלו הן המחשבות שלנו, אנו עלולים להישאר "תלויים" במעשיו של אותו אדם, או בנסיבות: נאמין שהנסיבות חייבות להשתנות, או שהאדם חייב לשנות משהו בהתנהגותו כלפינו. כל עוד האדם האחר ימשיך לנהוג באופן שהוא נוהג, וכל עוד הנסיבות אינן משתנות, אנחנו נמשיך לסבול ונמשיך לחוש תסכול. הרווחה שלנו תלויה במשהו או במישהו אחר מחוץ לנו, שאינו קשור בנו ואינו בשליטתנו.

כך גם לגבי רגשות שנעים לנו להרגיש, כגון שמחה, סיפוק, שביעות רצון וכד' - אם נאמין שהם נגרמים בגלל מעשים של מישהו אחר, או בגלל הנסיבות שסביבנו, אנו נמשיך להיות תלויים בהם, ונמשיך לקוות שהם ימשיכו להתקיים, בכדי שנמשיך להרגיש את הרגשות האלו.

בתקשורת מקרבת אנו מאמינים, שהסיבה לרגשותינו היא הצרכים שלנו אשר התמלאו או לא התמלאו. הצרכים הם שיוצרים את רגשותינו: כאשר הצרכים שלנו מתמלאים – אנו מרגישים נינוחים, רגועים, שמחים, מסופקים וכד'. כאשר הצרכים שלנו לא מתמלאים – אנו מרגישים עצב, כאב, אכזבה, צער חוסר אונים, אי ודאות וכד'.

אנו משתדלים לפתח את המודעות שלנו לצרכים שלנו, בכדי לשמור על עצמאותנו ולהגדיל את היכולת שלנו למלא אותם בעת הצורך (כאשר הם לא מתמלאים) ולחגוג אותם בעת הצורך (כאשר הם מתמלאים). חשוב לנו להיות מודעים להם ולבטא אותם בצורה ברורה, מדויקת ומלאה, לפחות בינינו לבין עצמנו. כאשר צרכים שלנו מתמלאים, נוכל להתחבר לשמחה ולסיפוק, לציין בפני עצמנו ובפני אחרים מהם הצרכים שלנו שמתמלאים, נוכל להביע הכרת תודה, נוכל למצוא דרכים נוספות למילוי הצרכים שלנו, נוכל להעצים ולחזק את שיתופי הפעולה עם אנשים אחרים שתרמו למילוי הצרכים שלנו וכד'. 

כאשר צרכים שלנו אינם מתמלאים נוכל להתמקד בזיהוי שלהם ובחיפוש דרכים בונות (אסטרטגיות) למלא אותם. נתמקד במה כן יכול לסייע לנו למלא אותם, בחיפוש אנשים שאולי יעזרו לנו בכך, בחיפוש דרכים למלא אותם וכד'.

איננו מייחסים את האחריות לרגשותינו למעשיו של האחר ולכן איננו מאשימים אותו. איננו ממקדים את תשומת לבנו במה שאיננו מסייע לנו למלא את הצרכים שלנו, אלא להיפך: אנו מתמקדים במה שיכול לסייע לנו. 

להלן אופן הביטוי שנובע ממודעות ומבהירות לקשר הסיבתי שבין הרגשות והצרכים. הדוברת מביעה את המודעות שלה לכך שרגשותיה הם תולדה של הצרכים שלה והיא לוקחת אחריות מלאה על רגשותיה וצרכיה בלי להטיל את האחריות עליהם על מישהו אחר.
"אני מרגישה עצובה, כי אני זקוקה לשיתוף פעולה והתחשבות שלא מתמלאים כרגע"

"אני מרגישה שמחה ומאושרת, כי הצרכים שלי בעזרה ובנראות מתמלאים" 

בקשות אינן דרישות

אם נרצה לבקש מהאחרים לסייע לנו למלא את הצרכים שלנו, נבקש מהם לעשות מעשה מסוים מתוך התכוונות של "בקשת עזרה", שמכבדת כל תגובה אפשרית לבקשתנו, כולל "לא". אנחנו יוצאים מתוך הנחה שייתכן שהזולת ישמח להיענות לבקשתנו ויאמר לנו "כן",  ויתכן שלא. אולי הזולת יציע לנו דרך אחרת מזו שאנו הצענו, ואולי יאמר לנו פשוט "לא" כתגובה לבקשתנו. בכל מקרה אנחנו מתכוונים, כבר בעת הצגת בקשתנו, להקשיב לרגשות ולצרכים של הזולת, ולוודא שההסכמות בינינו, כאשר יושגו, יקחו בחשבון גם אותם, כך שכולנו נרגיש שבעי רצון מהם.

התכוונות זו של בקשה, היא הפוכה להתכוונות של "דרישה".
"דרישה"  מלווה במחשבות של ביקורת, טענות, האשמות, וכד', היא נובעת מהאמונה ש"דעתי היא האמת", ש"מגיע לי", ש"הזולת חייב לי" וכד'. זאת גישה שמקשה לפתוח את הלבבות ואת הרצון הטוב והיצירתיות בצידו. באופן זה, גם אם הזולת יעשה את מה שרצינו, הוא יעשה זאת מתוך אשמה, בושה או פחד, ולא מתוך רצון טוב ובחירה.

התכוונות של בקשה מאפשרת לנו להגדיל את הסיכוי לקבל מהאחר תגובה של רצון טוב עם לב פתוח ונכונות באמת לתת לנו מהלב את מבוקשנו.

אין פירושו שהזולת חייב לומר לנו תמיד "כן". אדרבא: גם אם הוא יגיד לנו "לא", כשאנו מכוונים להתכוונות של "בקשה" יהיה לנו קל יותר לפתוח את לבנו לחיבור עם מה שחי בלבו של הזולת: מה שגרם לו לומר לנו "לא" - הרגשות והצרכים שלו - ולמצוא ביחד את מה שכן מתאים לו לתת לנו, כך שגם הצרכים שלו ייענו והוא ירגיש שביעות רצון כתוצאה מכך. המצב שבו הזולת אומר לנו "לא" יכול להיות ההזדמנות לפתוח חיבור חדש בינינו, שבו נבדוק ביחד מהם הצרכים והרגשות שלו, איך הם מתחברים לצרכים שלנו ואילו דרכים חלופיות נוכל למצוא ביחד למילוי כל הצרכים: גם שלו וגם שלנו.

מה נעשה אם הזולת יאמר לנו "לא"?

כאמור, אנו מביעים את בקשתנו מהזולת באופן שלוקח בחשבון שהזולת "אינו חייב" לומר לנו "כן". האם פירושו של דבר שנצטרך לוותר או להיכנע, אם נשמע ממנו "לא"?

ובכן, אנו מבחינים בין שני דברים שונים: על מה לעולם לא נסכים לוותר, ועל מה נשמח לוותר.

על מה לעולם לא נוותר?

על מילוי הצרכים שלנו ועל הגשמת הערכים שלנו.

על מה נשמח לוותר, להתגמש, לשקול מחדש?

על האסטרטגיות המסויימות שחשבנו עליהן והצענו אותן בבקשה שלנו.

העובדה שמישהו אמר לנו "לא" לבקשה שלנו מעידה על כך שיש לו צרכים שהוא היה רוצה לממש, ושאינו רואה איך בקשתנו יכולה לסייע לו למלא אותם. אנחנו זוכרים שכל התנהגות אנושית, וכל תגובה של אדם לבקשתנו היא ניסיון שלו למלא צרכים שחיים בו. לכן, אם שמענו ממנו "לא", אנחנו מזכירים לעצמנו שחשוב לנו להבין מהם הצרכים שלו, בכדי למצוא דרך שבה כל הצרכים ייענו - גם שלנו וגם שלו. 

התייחסות זו תעודד אותנו להתפנות לבירור של הצרכים שלו. מה היית רוצה למלא, ואינך רואה שיתמלא אם ננקוט בדרך שהצעתי.

למשל:
ביקשתי מחברתי להתקשר אלי מחר בבוקר לפני שהיא יוצאת לעבודה, בכדי להזכיר לי להזמין את הכרטיסים לסרט שקבענו ללכת אליו.
בקשה זו, אם תיענה ע"י חברתי, תעזור לי למלא את הצרכים שלי בתמיכה, בשותפות, באכפתיות ובנראות. אם צרכים אלה יתמלאו - ארגיש שמחה.

תשובתה של חברתי: זה לא מתאים לי, מצטערת.

אני שומעת את ה"לא" של חברתי. אני מרגישה תסכול ומתח, כי אני רוצה למלא את הצרכים הנ"ל.
יחד עם זאת, אני זוכרת שכל "לא" מעיד על צרכים של האדם שאמר אותו.
אני גם זוכרת שחשוב לי להבין מהם הצרכים של חברתי, ושאני רוצה שגם הם יתמלאו.

אני אומרת לחברתי: אני מבינה שאת אומרת לי "לא" לבקשתי. אולי זה בגלל הצורך שלך בנוחיות? בקלות?

חברתי: לא רק בגלל זה, יש לי צורך באחריות, שאם לקחת על עצמך את התפקיד הזה תקחי אחריות ותמלאי אותו בלי עזרתי.

אני מקשיבה לצרכים של חברתי ושואלת את עצמי האם זהו גם הצורך שלי לקחת אחריות? התשובה שלי ביני לביני היא "כן, בוודאי".
יחד עם זה אני שמה לב שאני זקוקה גם לעזרה, אני חוששת שמא אשכח, או אאחר מחר בבוקר ולכן מקווה לקבל סיוע מחברתי בנושא זה.

אני אומרת לחברתי: הצורך שלך באחריות הוא גם הצורך שלי וגם אני רוצה למלא אותו בכך שאעשה את מה שלקחתי על עצמי. עם זאת אני זקוקה לעזרה בתזכורת. אולי יש לך עצה איך אוכל להיזכר מחר בבוקר במשימה הזאת?
חברתי: אולי תשימי לך תזכורת בטלפון? או ביומן?

על מה ויתרתי בדיאלוג הזה?
על האסטרטגיה המסוימת שחשבתי עלי, שתעזור לי למלא את הצרכים שלי - שחברתי תתקשר אלי מחר בבוקר.
על מה לא ויתרתי בשום אופן?
על מילוי הצרכים שלי: אלה שחשבתי עליהם מראש: בתמיכה, בשותפות, באכפתיות ובנראות. ובנוסף לכך על צורך נוסף, שלא חשבתי עליו מראש, וגיליתי אותו במהלך השיחה עם חברתי: הצורך שלי באחריות.

תהליך זה מאפשר לי גם למצוא דרכים חדשות למילוי הצרכים שלי, וגם לשמור ולחזק את החיבור והקשר שלי עם הזולת.

ההרגלים האוטומטיים שלנו הם להתעקש על "צדקתנו" ועל "מה שמגיע לנו". במקרה כזה קל להגיע לקונפליקט. אם נוותר על "להיות צודקים", ובמקום זאת נתעניין בצרכים של כל אחד מאתנו, יש סיכוי גדול יותר שנמצא גם צרכים שמחברים בינינו וגם דרך למלא אותם, אשר מתאימה לכולם, כי היא מתייחסת ומכבדת את כל הצרכים המעורבים.

האם צרכים מתנגשים?
לעתים נדמה לנו ששני צרכים לא יכולים לדור ביחד באותו זמן. בין אם מדובר בצרכים שונים שחיים בתוכי ובין אם מדובר בצרכים שונים של שני אנשים, ברגע נתון. הטענה היא שלעתים לא ניתן למלא את כל הצרכים ויש "לוותר" על מילוי צורך זה או אחר.

הנה שתי דוגמאות:
דוגמה ראשונה: שני צרכים שחיים בתוכי: אני זקוקה גם למנוחה וגם לניקיון (היגיינה) בבית.
דוגמה שנייה: צרכים שונים של אנשים שונים: בן זוגי זקוק כרגע לבילוי, התרעננות ורגיעה (שנצא לשתות בירה בחוץ), ואילו אני זקוקה למיקוד ולקיחת אחריות (להישאר בבית ולסיים את הפרויקט שלקחתי על עצמי בעבודה).

לכאורה הצרכים מתנגשים ויש לוותר על צורך כלשהו.
למעשה, מה שמתנגש אלו הן הדרכים למילוי הצרכים ולא הצרכים.

הדוגמה הראשונה: צרכים שונים שחיים בתוכי:
האם כל הצרכים שלי מסתכמים אך ורק בשני אלה שהזכרתי: מנוחה והיגיינה? גישת התקשורת המקרבת מעודדת אותי לבחון מכלול רחב יותר של הצרכים שלי. למשל: הגשמה עצמית, עמידה בהתחייבויות, אחריות, רוגע, בחירה ועוד.

כאשר אני מתבוננת במכלול הגדול יותר של הצרכים שלי, אני מזהה שחשוב לי למלא גם את הצורך שלי במנוחה וגם את הצורך שלי בהיגיינה, וגם את כל שאר הצרכים שלי. אינני רוצה להתמקד אך ורק בשאלה "מנוחה או היגיינה" אלא בתמונה הגדולה שבה יתגשמו כל הצרכים שלי, כולל בחירה, הגשמה עצמית וכל מה שתיארתי לעיל.

כאשר אני מכילה בתוכי את ההכרה בכל הצרכים שלי, וכאשר אני מודעת לעצמי באופן הזה, אני מרגישה יותר רווחה פנימית ויותר שמחה וקלות למצוא פתרונות מתאימים. נראה לי קל יותר להחליט על סדר מסוים של מילוי הצרכים שלי, שנוח לי כרגע, משום שיש בי הוודאות שבתוך הסדר שבחרתי יגיע גם מקומו של הצורך הנוסף. אני יכולה, למשל, לבחור קודם לנוח ואחר כך לנקות את הבית, או להיפך. בכל מקרה שאבחר, הביטחון שכל הצרכים יתמלאו - יתממש.

יתרה מזאת: צרכים נוספים שלי מתמלאים בכך: בחירה, עיצוב חיי בדרך שלי, הגשמה של מי שאני, ביטוי עצמי ועוד. חיי זורמים ביתר נחת וסיפוק באופן הזה. כל בחירה שאעשה באופן הזה היא בחירה מתוך אמון וביטחון ולא מתוך תחושת "אין ברירה", מתוך שביעות רצון ולא מתוך התפשרות.

הדוגמה השנייה: צרכים שונים אצל שני אנשים:
הקונפליקט מתרחש לכאורה סביב צרכים מנוגדים של שני אנשים: בילוי, התרעננות ורגיעה, מול מיקוד ולקיחת אחריות. אם אנו מסתפקים בהתייחסות לצרכים אלה בלבד, נרגיש תקיעות וקושי. לא נדע איך להתקדם בלי "פשרות" או "ויתורים".

לעומת זאת, אם נעמיק בהבנה של מכלול הצרכים שלנו, נגלה שבן זוגי זקוק, בנוסף לצרכים שציינתי, גם חיבור, נראות, תקשורת ואכפתיות, ואילו אני זקוקה, בנוסף לצרכים שציינתי גם לאכפתיות, התחשבות, נראות וגמישות.

בחיבור מסוג זה אל הצרכים הנוספים של כל אחד ואחת מאיתנו, קל לראות גם את הצרכים שחשובים לשנינו וגם את זה שהצרכים של האחר - חשובים לכל אחד ואחת מאיתנו. הצרכים של בן זוגי חשובים גם לי - גם אני רוצה שיהיו בינינו חיבור ותקשורת, ואילו הצרכים שלי חשובים גם לו - גם הוא רוצה נראות ואכפתיות בינינו.

באופן זה קל יותר לשנינו לראות שמה שאנו זקוקים לו כרגע זה לבחור דרך (אסטרטגיה) שתעזור לנו למלא את כל הצרכים של כולנו. אנו נחפש את הדרך הזו ביתר קלות ובלב פתוח, משום שאנו חווים את האופן שבו זה יתרום לשמחת החיים של שנינו. יותר קל לנו ללכת אחת לקראת השני, להסכים על סדר עדיפויות ותזמון, וכו' - משום שאנו חווים את החיבור והאמון שהצרכים של שנינו חשובים לשנינו ואנו רוצים להגשים את כולם.

מאגר צרכים וערכים
אופן ההתנהלות  שמתואר כאן דורש מאיתנו מודעות למה שמתרחש בתוכנו ומזמין אותנו לפתח את אוצר המילים שלנו בקשר לצרכים האנושיים .

להלן רשימה של צרכים וערכים. בעולם התקשורת המקרבת קיימות רשימות שונות של צרכים וערכים, חלקן מפורטות יותר וחלקן מפורטות פחות. הרשימה כאן, יחסית לרשימות אחרות שאני מכירה, הינה מפורטת מאד ועם זאת איננה "תורה מסיני" ואיננה "מלאה" או "סופית".

מה פירושו של דבר?
שאתם מוזמנים להוסיף לרשימה ולגרוע ממנה כרצונכם.

רק שימו לב בבקשה לשני עניינים, בטרם תוסיפו לרשימה:

העניין הראשון, בטרם תוסיפו לרשימה:
הבחנה בין אסטרטגיה לבין צורך
לעתים אנו מביעים משהו שחשוב לנו ובעצם אנו מביעים דרך למילוי הצורך (אסטרטגיה) ולא צורך.
למשל:
"יש לי צורך שתעזור לי לערוך את השולחן".

הצורך הוא בעזרה, לא "שאתה תעזור לי". הייתי שמחה כמובן שהצורך שלי בעזרה יתמלא כאן ועכשיו, אתך, בדרך מסוימת שהיא - שתעזור לי לערוך את השולחן. עם זאת אני מודעת לכך שצורך אנושי איננו קשור לאדם מסויים, לזמן מסוים, למקום או לאופן מסויים. הצורך הוא אוניברסלי,  וישנן דרכים רבות למלא אותו, בזמנים, במקומות, באופנים מגוונים ועם אנשים אחרים.

למעשה מה שביטאתי בדוגמה לעיל הוא את האופן, את הדרך המסוימת שבה הייתי רוצה למלא את הצורך שלי: שאתה תעזור לי עכשיו בכך שתסדר את השולחן.

כאשר אנו מבלבלים בין צורך לדרך, ייתכן שנתקשה למלא את הצרכים שלנו. הזולת, ששומע את מה שאמרנו, חווה את דברינו "כדרישה" ומגיב באופן שאיננו בהכרח מה שהיינו רוצים. אם הוא שומע דרישה, אין זה משנה אם הזולת יגיד לי "כן" או "לא".  ייתכן שהוא בסופו של דבר יערוך את השולחן, אבל איננו בטוחים מה הניע אותו לעשות זאת. אולי הוא עשה זאת כשהוא מונע מתחושת אשמה? או בושה? או פחד? אם אלה היו המניעים שלו - סביר להניח שבשלב כזה או אחר "אשלם" על זה "מחיר" שאינני מעוניינת לשלם, כלומר: צרכים חשובים שלי לא יתמלאו בדרך זו. במקרה כזה אפסיד גם את ההזדמנות שהזולת יעשה משהו בשבילי מהלב - מרצון, בשמחה, בהתלהבות, מתוך יצירתיות. 

כאשר אנו מבלבלים בין צורך לדרך, אנו מחמיצים את האפשרות למלא את הצרכים שלנו במגוון דרכים נוספות, אחרות, יצירתיות, שלא חשבנו עליהן ברגע זה, ושאולי יכלו למלא את הצרכים גם שלנו וגם של האחרים. אנו מוותרים על ההזדמנות להתפתח, לגדול, להתעשר בדרכים חדשות שיכולות להגדיל את השמחה והסיפוק שלנו ויכולות ליצור בינינו לבין האחר אמון, רצון טוב, נכונות ושמחה, מעצם העובדה שהוא מילא גם את הצרכים שלו.

לכן, בבואכם להוסיף לרשימה צורך, אנו בדקו האם מה שהוספתם אכן נקי מקשר לאדם, למקום, לזמן או לאופן מסויים.

העניין השני בטרם תוסיפו לרשימה:
צורך אחד יכול להיות לעתים אסטרטגיה למילוי צורך אחר

ייתכן שאני זקוקה למשהו, נניח, להבנה. אולי במקרה מסוים אם יתמלא הצורך שלי בהבנה, יתמלא גם הצורך שלי בנראות, או בהערכה, או בחיבור, או בהכרה.

לדוגמה: אני משוחחת עם חברה ושמה לב שהצורך שלי בהבנה לא מתמלא. אני מביעה בקשה מחברתי שתגיד לי מה היא שמעה שאמרתי, חברתי אומרת לי מה היא שמעה והצורך שלי בהבנה מתמלא.

ברגע זה אני מבחינה בכך שחברתי עזרה לי כרגע למלא את הצורך שלי בהבנה, וזה מה שעזר לי למלא גם צורך נוסף שלי, הצורך בנראות.

ואולי אני מבחינה גם, בעת ובעונה אחת, שצורך נוסף קיים בי והוא אינו מתמלא: הצורך בתמיכה. כעת אבקש מחברתי בקשה חדשה: שתגיד לי איך היא תוכל לסייע לי במצב הזה.

כלומר: במקרה כזה אני זקוקה למלא צורך אחד ואז מגלה שמילוי הצורך הזה יוביל למילוי הצורך הבא. 

עדיין מדובר ברשימה של צרכים שחיים בי, ועם זאת במצב מסוים ייתכן שצורך אחד הוא למעשה הדרך שלי לגלות אחריו צורך נוסף ולמלא גם אותו.

בדרך כלל, כשאנו מתחילים לחקור מהם הצרכים שחיים בנו ברגע מסוים, גם הצרכים שמתמלאים וגם אלו שאינם מתמלאים, אנו מגלים שישנם כמה וכמה צרכים שחיים בנו כרגע ולא מדובר אך ורק בצורך אחד. לעיתים הצרכים האלה מתגלים אחד אחרי השני, בסדר סיבתי: מילוי האחד יגרום למילוי האחר.

במקרים אחרים נוכחים בנו צרכים אחדים בו בזמן, כולם חשובים לנו, ואין ביניהם בהכרח קשר סיבתי. גם אם נגלה אותם אחד אחרי השני, אין מדובר בכך שמילוי צורך אחד הכרחי בכדי למלא את הצורך האחר. אנו מעוניינים במקרים כאלה לגלות את מלא התמונה של מה שחי בנו ברגע מסוים.

למשל, אדם יכול לספר שבעבודתו הוא ממלא גם את הצורך שלו בביטחון כלכלי, גם בביטוי עצמי וגם במשמעות. לא בהכרח יש קשר סיבתי בין צורך אחד לצורך אחר.

לעיתים אנו מעוניינים לזהות אך ורק צורך אחד שחי בנו ברגע מסוים ולהתייחס רק אליו. למשל: יעילות. ייתכן שכאשר אני משוחחת עם שירות המודיעין של חברת התעופה הצורך שלי ביעילות הוא הצורך היחיד שאני רוצה למלא כעת, ולכן אחפש מהן הדרכים (האסטרטגיות) שימלאו את הצורך הזה. אבחר להימנע מלחקור צרכים נוספים ואתמקד רק בו.

לעיתים אנו חוקרים צורך אחד, ואחרי שזיהינו אותו נגלה ונרצה לזהות צורך נוסף ואולי שורה של צרכים חדשים נוספים. 

למשל, הצורך בעזרה. ייתכן שנגלה שיש לנו גם צורך בהתחשבות, באכפתיות, בהדדיות.

התועלת שבחקר צרכים נוספים

כאמור, במצבים מסוימים נעדיף להתמקד בצורך אחד או שניים, ונבחר להימנע מחקר נוסף של צרכים נוספים.

ועם זאת, האפשרות לזהות עוד ועוד צרכים שחיים בנו, יכולה לתרום לנו תרומה משמעותית לחיבור עצמי עמוק יותר ולהבנה טובה יותר של מה שמניע אותנו, במיוחד במצבים מאתגרים. ככל שנתחבר לעצמנו באופן מלא יותר ונגלה צרכים נוספים שלנו, גם אלה שהתמלאו וגם אלה שלא התמלאו, נגדיל את הסיכוי להרחיב את היכולת שלנו לפעול במצבים אלה מתוך חופש, בחירה ואחריות ופחות "בתגובתיות".

מצב נוסף שבו נפיק ברכה מחקר של עוד צרכים שחיים בנו הוא מצב של קונפליקט. לעתים נדמה לנו שיש פער שלא ניתן לגישור בין הצרכים שלנו לבין הצרכים של האחר. לפעמים אנו חווים את הצרכים כאילו שכל אחד מהם "מושך" לכיוון הפוך מהשני, ואנו חווים את עצמינו קרועים, מתלבטים, נאבקים עם עצמנו, או באדם שמולנו, או מוותרים או נכנעים, בלי לדעת איך לפתור את הבעיה באופן שיחזק ויעצים אותנו וגם נרגיש שמחה, רגיעה, שביעות רצון, סיפוק וכד'. אנו מתחבטים במה לבחור: אילו מכל הצרכים הרבים האלה נחליט למלא? 

הרחבת התמונה של הצרכים המגוונים שלנו יכולה לסייע לנו למצוא את מה שמשותף בינינו לבין האחר, או את מה שמחבר בין החלקים השונים שבתוכנו.

למשל, בעל ואשתו מתלבטים אם לנסוע לצפון לחופשה שנתית או לנסוע לחו"ל. יש נימוקים כאלה ואחרים מדוע כדאי לבחור בכל אחת מהאפשרויות. נראה שהם יצטרכו לבחור באחת מהאפשרויות, או אולי באפשרות שלישית. במצבים כאלה אנשים עלולים למהר לפתרונות ולהחליט החלטות שיש בהן פשרה או ויתור. כאשר פונים לפתרונות כאלה, יש סיכוי סביר שכל אחד מבני הזוג יפעל על פי הסגנון העיקרי שלה ושלו: אם אחד מהם רגיל להוביל והשנייה רגילה לוותר, או אם הם רגילים למצוא פתרון שלישי כדי שאף אחד מהם לא ירגיש שלא בנוח - אלה הם פתרונות שיכולים לעבוד, אך לא בטוח שאכן כל הצרכים שלהם נענים.

חקר עמוק יותר של צרכים של כל אחד ואחת מהם יכול לגלות שיש לבני הזוג האלה צרכים שקשורים במערכת היחסים שלהם, ולא רק צרכים שקשורים לחופשה. סביר להניח שהם יגלו שכל אחת ואחד מהם זקוקים גם, בנוסף לצרכים שהתגלו בהתחלה, לנראות, להתחשבות, להכרה. חקר עמוק יותר שיעלה את הצרכים האלו יוכל לעזור להם להתחבר אחד לשנייה, מעצם העובדה שהם העלו בצורה גלויה ומעמיקה את מה שהם מרגישים ולמה שהם זקוקים ביחסים ביניהם.

לכן, אם ברצונכם להוסיף משהו לרשימה, אחרי ששמתם לב לשני העניינים הללו,אנא עשו זאת וספרו לי על כך. :)

ובאשר לאפשרות לגרוע מהרשימה:

אשמח אם תשתפו אותי מה בחרתם לגרוע ממנה ומה הניע אתכם לעשות זאת.

אני בטוחה שהצרכים שלי בלימוד ובהתפתחות יתמלאו מאד ותודה על חלקכם בכך.

ערכים

לעתים אנו מתייחסים למה שחשוב לנו והכרחי לנו כאל ערך, כאשר יש לנו גישה עקרונית לנושא מסוים, אותה אנו רואים כאידאל שאנו שואפים לחיות לאורו והיינו רוצים שגם אחרים יחיו לאורו. בדרך כלל מדובר בערכים הקשורים ליחסים בין בני אדם וליחסים שבין אדם לסובב אותו בעולם.

למשל: ערך הכבוד לחיים, או ערך השוויון בין בני אדם. מדובר בעיקרון כללי שקובע איך היינו רוצים שאנחנו ואחרים יחיו ויפעלו לפיו.

בדרך כלל הערכים שלנו הם אלה שנותנים משמעות לחיינו, ככל שאנו פועלים לפיהם. אנו משתוקקים לכך שהערכים שלנו יבואו לביטוי יותר ויותר ויתגשמו בחיינו ובחיי הסובבים אותנו ואז נרגיש יותר סיפוק ואושר.

אנו משתדלים להתייחס לערכים כמו שאנו מתייחסים לצרכים: כאשר יש לנו תחושה שערך מסוים מתנגש עם ערך אחר, נשתדל להעמיק ולחקור צרכים וערכים נוספים שמתעוררים במצב, עד שנמצא את מה שמחבר.

למידע אודות לימודי תקשורת מקרבת קשובה לחצו כאן