שיטות הוראה

שִׁיטַת הוֹרָאָה בְּחִנּוּךְ גּוּפָנִי, שיטת הוראה בחינוך גופני

اسلوب التعليم بالتربية البدنية  teaching strategy in physical education

צ"ש – סמיכות + צ"י – ש"ע + ש"ת; נ'; י'; מ': שיטת ההוראה בחינוך גופני; ר': שיטות הוראה בחינוך גופני; ר"מ: שיטות ההוראה בחינוך גופני

צירוף דרכי הוראה המתאים להוראת החינוך הגופני. שיטות ההוראה המרכזיות בחינוך הגופני: הפרונטלית, המותאמת, הקרויה גם פרטנית, הוראה לקראת שליטה וההוראה השיתופית.

שִׁיטַת הוֹרָאָה לִקְרַאת שְׁלִיטָה, שיטת הוראה לקראת שליטה

اسلوب تدريس السيطره         mastery learning strategy

צ"ש – סמיכות + צ"י; נ'; י'; מ': שיטת ההוראה לקראת שליטה; ר': שיטות הוראה לקראת שליטה; ר"מ: שיטות ההוראה לקראת שליטה

שיטה המניחה שכל התלמידים יכולים להגיע לידע מינימלי שהוא הכרחי. בשלב הראשון בשיטה זו לומדים כל הילדים יחדיו לקראת הידע ההכרחי, ואחר כך נערכת הערכה. הילדים שהשיגו שליטה בידע עוברים לפעילות מחוץ לנושא זה או מסייעים לאחרים. הילדים שלא הגיעו לשליטה בנושא מקבלים משימות למידה נוספות. בכל תקופה נערכים מבדקים. מי שהגיע לשליטה בחומר הנלמד עובר לקבוצה מתקדמת, והאחרים ממשיכים ללמוד ולתרגל.

יתרונות השיטה בהבטחה שכל הילדים ירכשו את הידע הבסיסי. מגבלותיה במורכבות תפקיד התלמיד, הנתבע לפעול באופן עצמאי ומתוך משמעת עצמית.

שִׁיטַת הוֹרָאָה מֻתְאֶמֶת/פַּרְטָנִית, שיטת הוראה מותאמת/פרטנית

اسلوب تدريس منسق\فردي                individual learning strategy

צ"ש – סמיכות + ש"ת; נ'; י'; מ': שיטת ההוראה המותאמת/הפרטנית;  ר': שיטות הוראה מותאמות/פרטניות;  ר"מ: שיטות ההוראה המותאמות/הפרטניות

שיטה שבה אמור כל תלמיד ותלמידה להתקדם בתכנים ובקצב המתאימים לו/לה. כללים מקובלים בשיטה זו: כל תלמיד ותלמידה אחראים ללמידתם, ותפקיד המורים הוא לסייע לתלמידים ולענות על שאלותיהם. דרכי הוראה מקובלות: מתן הוראות באמצעות כרטיסיות כתובות שרמת הקושי בהן עולה בהדרגה, דיווח עצמאי על התקדמות.

יתרונות השיטה בהתייחסות לכל פרט. מגבלות השיטה נוגעות למורכבות של תפקיד המורים: עליהם לזהות את הרמה של כל תלמיד ותלמידה ולהתאים להם משימות.

שִׁיטַת הוֹרָאָה פְרוֹנְטָלִית, שיטת הוראה פרונטלית

اسلوب تدريس امامي            frontal learning strategy

צ"ש – סמיכות + ש"ת; נ'; י'; מ': שיטת ההוראה הפרונטלית; ר': שיטות הוראה פרונטליות; ר"מ: שיטות ההוראה הפרונטליות

שיטה שבה נותנים המורים הוראות אחידות לקבוצה של תלמידים, בקיצור וביעילות בהתאם ליעד השיעור. כללים מקובלים בשיטה זו: המורים הם מנהלי השיעור ונותני ההוראות, ועל התלמידים לקבל את הוראותיו ולמלאן. הפרה של הכלל הזה נחשבת הפרעה, ולמורה יש זכות להעניש על הפרה זו. דרכי הוראה מקובלות: עמדת מורה נראית ונשמעת לכל התלמידים; מתן הוראות ברורות; מתן משובים במהלך התרגול.

יתרונות השיטה ביכולת ללמד באופן מדורג ומדויק . מגבלות השיטה בחוסר גמישותה. מורה מתייחס בהתקדמותו רק לחלק מהכיתה, בדרך כלל סביב הממוצעים. האיטיים והמתקשים מצד אחד והמנוסים ומהירי התפיסה אינם זוכים להתייחסות המותאמת להם.

שִׁיטַת הוֹרָאָה שִׁתּוּפִית, שיטת הוראה שיתופית

اسلوب تدريس اشتراكي      cooperative learning strategy

צ"ש – סמיכות + ש"ת; נ'; י'; מ': שיטת ההוראה השיתופית; ר': שיטות הוראה שיתופית; ר"מ: שיטות ההוראה השיתופית

שיטה שלפיה לומדים התלמידים בקבוצות קטנות ושיתופיות. הנורמות המרכזיות: כל הקבוצה חולקת מטרה משותפת; הגעה למטרה פירושה שכל הלומדים הגיעו אליה; כל אחד/אחת מן המשתתפים בקבוצה תורם את חלקו/חלקה ללמידה המשותפת;  חשוב לעזור לאחרים ולדעת להיעזר באחרים. דרכי הוראה מרכזיות: הוראות כתובות בכרטיסיות, לכל קבוצה כרטיסייה; מתן משוב על התנהגות של שיתוף פעולה ומתן משוב להצלחת הקבוצה כולה; המורה עובר בין הקבוצות ושואל שאלות המעודדות את הלמידה.

יתרונות השיטה: מטפלת בקשיים חברתיים ומזמנת לילדים תנאי מגע להתקרבות חברתית. הגישה מתאימה במיוחד לכיתות הטרוגניות. מגבלות השיטה: היא תובעת מהלומדים ידע באופני שיתוף פעולה ואימוץ נורמות של התחשבות באחר. בנוסף, נדרש המורה להכנה רבה של הכרטיסיות שבאמצעותן מקבלים התלמידים הנחיות לפעילות בקבוצה.