השפעת פעילות גופנית על מבנה גיד הפיקה בקרב ילדים ומתבגרים עם השמנת יתר ועודף משקל לעומת ילדים במשקל תקין

בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בתופעת ההשמנה בקרב ילדים. בעבר ילד עם עודף משקל נחשב לילד בריא. כיום, סברה זו נזנחה לנוכח ממצאי מחקרים המראים כי אוכלוסיית הילדים עם עודף המשקל סובלת מסיבוכי בריאות רבים ושונים, המהווים גורם סיכון עתידי ובסופו של דבר עלולים לגרום למוות בגיל צעיר.

הגורמים לעלייה בהשמנה אינם ברורים אך ללא ספק קשורים לפער בין הצריכה הקלורית להוצאה האנרגטית. פרסומים מהשנים האחרונות מראים כי לא חלה עלייה משמעותית בסך הצריכה הקלורית בקרב ילדים ומתבגרים ולכן, משערים כי זה נובע בעיקר מירידה בפעילות הגופנית.

עם עליית המשקל, הגידים של הגפיים התחתונים חשופים לעומס גבוה מהרגיל העשוי להוביל לשינויים מבניים. פעילות גופנית יכולה להיות פתרון טוב ויעיל להורדה במשקל, אך יש לנקוט זהירות באופן הפעילות, בכמות ובעומס המופעל על מבנים אלו. 

בחלקו הראשון של המאמר מוצג הרקע על תפקידו של הגיד (חיבור בין שריר לעצם והעברת כוחות המסוגלים לייצר תנועה במפרקים) ומבנהו (בנויים בעיקר מסיבים קולגניים המסודרים באופן מקביל וצפוף לאורכם).

כוחו של הגיד תלוי במספר, בגודל ובכיוון סיבי הקולגן המרכיבים אותו. הגידים חזקים יותר משרירים, מושפעים ממתיחות ומכוחות דחיסה גבוהים. גידים נושאי משקל מסוגלים לשאת פי 17 ממשקל הגוף. גידים נחוצים להיווצרות תנועה המשמרת את תפקודם.

מחקרים רבים טוענים כי פעילות לאורך זמן משפרת את תכונות המתיחה המכאניות של הגיד ברכיבים הפנימיים שלו – השפעה חיובית בהשוואה למצב של חוסר פעילות.

פציעות בגיד הפכו לנפוצות יותר בעקבות עלייה בדרישות הביצוע בספורט, במיוחד פציעות של עומס ושימוש יתר בעקבות אימונים אינטנסיביים וארוכים הגורמות לשינויים אנבוליים וכטבולים (תהליכי בנייה ופירוק עצם). זמן ותדירות הפעילות הם קריטריונים מהותיים ביכולת ההסתגלות של גיד בריא. עומס יכול להשפיע על הגיד בצורה חיובית (עומס סביר משפר את יכולת הסתגלות הגיד) או שלילית (הגיד נפגע/ תסמינים דלקתיים או ניווניים).

גידים נושאי משקל, בחלקו התחתון של הגוף חשופים יותר לדלקות או לפציעות מגידים בחלקו העליון של הגוף.

מעט מאוד מחקרים עסקו בשאלה: האם להשמנה יש השפעה על שינוי במבנה הגיד? רקמות שומן נוטות לשחרר חומרים הגורמים לתגובה דלקתית. חומרים אלו נמצאו גבוהים במיוחד אצל אוכלוסייה עם עודפי משקל וגורמים לתהליכי שינוי מבנה, בעיקר בגידים עליהם מופעל עומס גבוה בפעילות גופנית (למשל, גיד אכילס).

בריצה לדוגמה העומס על הגיד הוא פי שמונה ממשקל הגוף. לכן, כל תוספת משקל היא משמעותית בהשפעתה על הגיד. אצל מבוגרים עם השמנת יתר, כשהמטבוליזם עולה, ישנה תופעה של צבירת מים ונפיחויות. התוצאה: הופעת תסמינים של שינויי מבנה בגיד.

לעומת זאת, ילדים מפתחים דרגות נמוכות של כוח בשריר בצורה איטית יותר, וחייבת להתרחש הסתגלות בו זמנית של הגיד על מנת לוודא כי כוחות ימשיכו להגיע אל השלד במינימום סיכון לפציעות. נמצא כי אימוני כוח עלולים לגרום לשינויים מבניים ולהגדיל את הקשיחות של הגיד אצל ילדים.

ילדים לעומת מבוגרים חשופים ורגישים יותר לפציעות בגידים נושאי המשקל, ולכך יכולות להיות מספר סיבות פיזיולוגיות, כגון: שטח פנים קטן ביחס למסת הגוף, מבנה פיזיולוגי בשל פחות ולכן רגיש יותר, וכן ייתכן שילדים הם בעלי כישורים מוטוריים מפותחים פחות ביחס למבוגרים, תהליך המתבשל בשלב ההתבגרות ולאחריה.

פעילות גופנית מומלצת מאוד על מנת לעכב תופעות השמנה ולעזור בהתמודדות עם תופעות אחרות הנגרמות מהשמנה.

מאמרים רבים נכתבו על אודות מבוגרים שמנים ועל השפעת ההשמנה והפעילות גופנית על מבנה הגיד, אולם לא מספיק מאמרים הוצגו בהקשר של ילדים. במשך שנים נעשה שימוש במכשיר אולטרסאונד קונבנציונלי (US) שעזר בזיהוי שינויים מבניים בגיד. אולם עם הזמן התגלו מספר חסרונות בשימוש במכשיר זה. ברפואה התפתחה שיטת בדיקה בעזרת מכשיר חדש (UTC) עבור בחינת מבנה והרכב הגיד.

בחלקו השני של המאמר מתוארת שיטת המחקר.

מטרת המחקר: השפעת פעילות גופנית על מבנה גיד הפיקה במהלך 24 שבועות בקרב ילדים עם השמנת יתר ומשקל עודף לילדים במשקל תקין.

נבדקו 76 ילדים בני 15-7 שנים ממרכז הארץ. 32 ילדים עם השמנת יתר ועודף משקל, המתאמנים פעמיים בשבוע במסגרת תוכנית מעקב במרכז הספורט של בית החולים "מאיר" ו- 44 ילדים במשקל תקין המתאמנים פעמיים בשבוע בחוגי ספורט לא תחרותיים.

נערכה בדיקת מעקב המשווה את הרכב הגיד של שתי הקבוצות בעזרת מכשיר האולטרסאונד (UTC). נבדקו הרכב ומבנה הסיבים הקולגניים, אורכו ורוחבו של הגיד. בנוסף, בדיקת מרחק ריצה ב-10 דק (יכולת אירובית), ריצת הלוך ושוב – 10*4  וקפיצה לגובה ולרוחק מהמקום.

הבדיקות התבצעו בתחילת המחקר, לאחר 12 שבועות ולאחר 24 שבועות מהבדיקה הראשונה נבחנו מדדי כושר גופני ונעשתה השוואה בין שתי הקבוצות. בעזרת שאלונים נאמד נפח הפעילות השבועית של כל משתתף ומדד הכאב (VAS) שכל משתתף חש בברכיים במהלך החודש האחרון באותו מועד בדיקה.

בחלק השלישי מוצגות תוצאות בדיקות המחקר והמסקנות.

ממצאי המחקר מראים כי יש קשר בין פעילות גופנית והשמנה בקרב ילדים לבין שינויים מבניים בגיד הפיקה. בקבוצת המשקל העודף נצפתה שכיחות מובהקת גבוהה יותר של סיבים מסוג echo-type III ו- echo-type IV בהשוואה לקבוצת משקל תקין.

נמצאו הבדלים במבנה הגיד בין שתי הקבוצות כבר לאחר תקופת מעקב של 12 שבועות. המסקנה העיקרית היא כי אחוז גבוה של סיבים מסוג  echo-type III, המעיד על שינויי מבנה בגיד הפיקה בילדים עם עודף משקל, במיוחד כתוצאה מפעילות גופנית, עלול להציב את אוכלוסיית הילדים עם השמנת יתר ועודף משקל בסיכון גבוה לפציעות.

לסיכום, מבנה הגיד, הרכבו ושלמותו מבחינת אחוז סיבים (לפי בדיקת – UTC)  נמצא שונה בקבוצת המשקל העודף ובקבוצת המשקל התקין. כבר לאחר 12 שבועות העומס המופעל על הגידים נתן את אותותיו ונצפו שינויים מבניים בקבוצת המשקל העודף.

מומלץ שילדים עם השמנת יתר ועודף משקל יבצעו בדיקת מעקב תקופתית בעזרת מכשיר אולטרסאונד, אשר יאבחן את מצב הרכב הגיד וסיביו לצורך התאמת תוכנית התערבות. העלאת המודעות בקרב מורים לספורט ומאמנים תמנע פציעות עתידיות בקרב ילדים אלו ותשפר את יכולתם הגופנית, שכן ניתן יהיה לתכנן עבורם פעילויות גופניות המתאימות ליכולתם.

מניעת עומסים מיותרים בעזרת תוכניות פעילות מותאמות תמנע כאבים עתידיים שעלולים בסופו של דבר לייצר פציעות, ולפיכך תימנע גם נשירה בקרב ילדים עם השמנת יתר ועודף משקל. ויתרה מזו, ייתכן אף שהיא תשמר בקרב אותם ילדים פעילות גופנית ממושכת ועקבית, ובכך תשפר את איכות חייהם ותמנע השלכות שליליות בעתיד.

סיכום המאמר נכתב בידי מורן רם יהודה מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט

למאמר המלא בכתב העת בתנועה