יורם אהרוני | אתלטיקה | 01/07/2018

אירנה שווינסקה

אירנה קירשנשטיין - שווינסקה נפטרה ב-29.6.2018 ממחלת הסרטן. היא נולדה בלנינגראד (סט.פטרסבורג) שבברית המועצות ב-24.5.1946 להורים יהודים. אביה נולד בוארשה ואימה בקייב וכאשר הייתה בת שנה עברה המשפחה לפולין.

באליפות הראשונה של אירופה לנוער שנערכה בוארשה (אליפות לא רשמית שהוכרה בדיעבד כאליפות הראשונה) ניצחה קירשנשטיין בריצת 200 מ' בהישג של 23.5 ש' (שיא העולם של וילמה רודולף עמד אז על 22.9 שניות) וניצחה גם בקפיצה לרוחק בהישג של 6.19 מ'. מדלית זהב שלישית הוענקה לקירשנשטיין בתחרות שנערכה מה-18 עד ה-20 בספטמבר במרוץ השליחים 4X100 מטרים. קירשנשטיין הייתה המסיימת של הרביעייה הפולנית שקבעה 46.6 שניות והקדימה ב-0.2 שניות את ברה"מ.

המשחקים האולימפיים בטוקיו נערכו בחודש אוקטובר 1964 וקירשנשטיין בת ה-18 התחרתה תחילה בקפיצה לרוחק. ביום רביעי ה-14 באוקטובר בשעה עשר  בבוקר החלה התחרות המוקדמת. הישג של 6.00 מ' הקנה עלייה אוטומטית לגמר. קירשנשטיין פתחה עם 5.80 מאכזב בסיבוב הראשון, בו הצליחו לקבוע 9 קופצות הישג שהעלה אותן אוטומטית לגמר.  בניסיון השני  נעזרה קירשנשטיין ברוח גבית במהירות 3.29 מטר/שנייה כדי לקבוע 6.43 מ' ולהבטיח את מקומה בתחרות הגמר (בדו"ח הרשמי של המשחקים מכונה תחרות הגמר Competition Proper ) שנערכה עוד באותו היום בהשתתפות 17 קופצות והחלה בשעה שלוש אחה"צ. גם בגמר היה הניסיון הראשון מאכזב (5.86) בעוד מרי ביגנאל-ראנד  מבריטניה קבעה את השיא האולימפי השני שלה לאותו היום: במוקדמות היא קפצה 6.52 ובסיבוב הראשון בגמר 6.59 מ'. השיא האולימפי הקודם היה 6.37 ושיא העולם היה 6.70 מ' והחזיקה בו טטיאנה שצ'לקנובה מברה"מ שהשתתפה גם היא בתחרות בטוקיו. קירשנשטיין עלתה למקום השני בסיבוב הקפיצות השני עם הישג של 6.43 מ' והפעם הרוח הייתה במהירות של 0.07 מ'/ש, או במילים אחרות רוח "כמעט אפס". בסיבוב השלישי התקרבה קירשנשטיין כדי 3 ס"מ למובילה עם קפיצה של 6.56 מ' (רוח 0.44 מ'/ש') ושצ'לקנובה עלתה למקום השלישי עם 6.42 מ'. בתום הסיבוב השלישי נשארו בהתאם לחוקה דאז להמשיך את התחרות רק 6 המובילות: במקום הרביעי בשלב זה הייתה ויוריקה ויסקופליאנו  מרומניה (מנצחת התחרות האולימפית במקסיקו סיטי 1968 עם שיא עולם של 6.82), חמישית הייתה אינגריד מיקלר-בקר שלה צפן העתיד שתי מדליות זהב אולימפיות: בקרב-5 במקסיקו סיטי וכחלק מרביעיית מערב גרמניה במינכן 1972 ושישית הייתה דיאנה יורגובה מבולגריה, מדליסטית הכסף במינכן 1972. בין אלה שיצאו מהתחרות בשלב זה היו שילה שרווד מבריטניה (כסף במקסיקו סיטי 1968) וילי וייט מארה"ב שעוד בטרם מלאו לה 17 שנים זכתה במדליית הכסף במלבורן 1956, השתתפה בכל תחרויות הגמר ברוחק בין השנים 1956 – 1972 וזכתה בהמשך המשחקים במדליית הכסף כחלק מנבחרת ארה"ב בשליחים.  הילדרון לאופר-קלאוס מגרמניה, מדליסטית הארד ברומא 1960, מצאה עצמה גם כן מחוץ להמשך התחרות למרות שהישגה הטוב (6.24) היה שווה לזה של יורגובה אך הישגה השני בטיבו היה נחות מזה של הבולגריה. בסיבוב הרביעי קבעה ביגנאל-ראנד שיא אולימפי נוסף – 6.63 ובחמישי היא שברה את שיא העולם עם קפיצה של 6.76 מ' ואילו קירשנשטיין חיזקה את מעמדה במקום השני עם 6.60 מ' (1.77 מ'/ש'). בסיבוב השישי בו פסלה הפולניה עברה מיקלר-בקר למקום הרביעי עם 6.40.

ב-18 באוקטובר בוקר החלה התחרות ב-200 מ' לנשים. שתי הראשונות מכל אחד מששת המקצים ועוד 4 מפסידות מהירות העפילו לחצי הגמר, שנערך באותו היום אחה"צ. קירשנשטיין הייתה ראשונה במקצה המוקדם מספר 6 בזמן 23.8 ש'. הזמן האוטומטי היה 23.82, הרוח הגבית הייתה חזקה – 4.09 וגשם ירד באצטדיון. מרים סידרנסקי מישראל הייתה רביעית מתוך 7 במקצה מספר 4 (24.6, 24.68, רוח 0.98 מ'/ש', שיא ישראלי). זמנה של סידרנסקי היה ה-21 בטיבו מתוך 35 רצות. בכל המקצים האחרים הייתה רוח מעל 2.0 מ'/ש'. 4 הראשונות מכל אחד משני מקצי חצי הגמר העפילו לגמר. קרישנשטיין הייתה שנייה במקצה הראשון עם 23.6 (23.62, רוח 0.91) אחרי אדית מקגוויאר מארה"ב (23.3) שניצחה גם בגמר  למחרת עם 23.0 (23.05, שיא אולימפי, רוח 0.80 מ'/ש') לפני קירשנשטיין (23.1, 23.13).  למחרת הגמר ב-200 מ' נערכו מקדמות 4X100 לנשים. 15 הנבחרות שהתייצבו חולקו לשני מקצים ו-4 הראשונות מכל מקצה העפילו לגמר. הנבחרת הפולנית הייתה ראשונה במקצה המוקדם מספר 1 (44.6 ש') בעוד שבמקצה השני ניצחו נשות ארה"ב (44.8 ש'). בגמר, קבעו נשות פולין שיא עולם חדש – 43.6 ש' (43.69) והקדימו את ארה"ב - 43.9 ש' (43.92). ההרכב של פולין: תרזה צ'יפלאה-וישצ'ורק , אירנה קרישנשטיין, הלינה גורצקה, אווה קלובוקובסקה.  ההכרה בשיא העולמי של הפולניות הוסרה מאוחר יותר מאחר שהרצה המסיימת של הרביעייה, אווה קלובוקובסקה, נכשלה בשנת 1967 ב'מבחן מין' כרומוזומלי.  עם זאת, לא נשללו המדליות מרצות פולין! מאחר שההישג של רביעיית ארה"ב (וילי וייט, ויומיה טיוס,  מרילין וייט, אדית מקגוייאר) היה טוב גם הוא מהשיא הקודם, הוא הוכר בדיעבד כשיא עולמי. אם הייתה נבדקת קלובוקובסקה שנה מאוחר יותר, במשחקים האולימפיים מקסיקו סיטי 1968, היא לא הייתה נפסלת מאחר שאז שונתה ההגדרה הביולוגית לגבי המערך הכרומוזומלי הפוסל אישה מלהתחרות עם בנות מינה. הוכחה חותכת ומכרעת על נשיותה סיפקה קלובוקובסקה יותר מאוחר כאשר ילדה בן!

 

 

 

 

 

 

 

 

נבחרת השליחים של פולין עם המאמן פיוטרובסקי ב-1964. קלובוקובסקה ראשונה משמאל וקירשנשטיין שלישית משמאל.

ב-9 ביולי 1965 בתחרות Rosicky Memorial בפראג הקדימה קלובוקובסקה את קירשנשטיין בריצת 100 מ'. לשתיהן נקבע זמן של 11.1 ש' שהיה טוב בעשירית השנייה משיא העולם בו החזיקו הרצות מארה"ב וילמה רודולף וויומיה טיוס. הרוח הייתה בדיוק בגבול המותר לאישור שיאים – 2.0 מ'/ש'. השעונים של קלובוקובסקה הראו 11.0 – 11.1 – 11.1 ואלה של קירשנשטיין 11.1 – 11.1 – 11.2 ובהתאם לחוקה אם יש הסכמה בין שני שעונים, זה הזמן המאושר.

ב-8 באוגוסט 1965 קבעה קירשנשטיין את השיא העולמי השני  שלה במקצוע אישי כאשר ניצחה בוארשה בתחרות בין פולין לארה"ב בריצת 200 מ' עם 22.7 שנ' (רוח 0.8 מ'/ש') כל שלושת השעונים הידניים הראו אותו הזמן. קלובוקובסקה הייתה שנייה  (23.0) לפני נציגות ארה"ב אדית מקגוייאר וויומיה טיוס שקבעו 23.1 ש'.

באליפות אירופה 1966 שנערכה בבודפשט הייתה קירשנשטיין שנייה בריצת 100 מ' אחרי קלובוקובסקה. לשתיהן נרשם זמן של 11.5 ש', ברוח נגדית של 1.1 מ'/ש'. במרחק הכפול גמלה קירשנשטיין לבת ארצה והקדימה אותה (23.1 לעומת 23.4 ברוח אפס). בקפיצה לרוחק הקדימה קירשנשטיין (6.55) את יורגובה (6.45). ויסקופליאנו סיימה חמישית, ראנד במקום ה-11 ומיקלר-בקר לא עלתה לגמר. ובשליחים הקדימו הפולניות (אליזבטה בדנארק, דנוטה סטרז'ינסקה,קירשנשטיין, קלובוקובסקה) בקרב צמוד את מערב גרמניה וברה"מ: 44.4 – 44.5 – 44.6.

ב-1967 נישאה קירשנשטיין למאמנה יאנוש שווינסקי (נולד ב-1941) ובהמשך הקריירה שלה התחרתה תחת השם קירשנשטיין-שווינסקה ולאחר מכן שווינסקה. לזוג נולדו שני בנים: אנדרז' שנולד ב-1970 והיה שחקן כדורעף (גובהו 1.98 מ', גובהה של אימו 1.76 מ') שהופיע בין היתר בשורות מכבי תל אביב וירוסלאב שנולד ב-1981.

משחקי מקסיקו סיטי 1968 נפתחו באכזבה לגבי קירשנשטיין שכשלה במוקדמות הקפיצה לרוחק. הישג של 6.35 נדרש לעלייה לגמר. קירשנשטיין פסלה בניסיון הראשון ובשלישי והצליחה לקבוע רק 6.19 בשני. הישג של 6.30  מ' הספיק בסופו של דבר לעלייה לגמר. האכזבה הייתה גדולה שכן באותה שנה קבעה שווינסקה  בתחרות בוארשה את שיאה האישי  - 6.67 מ'.

שלב המוקדמות בריצת 100 מ' לנשים במשחקי מקסיקו-סיטי 1968 היה כמעט מיותר. חמש הראשונות מכל אחד מ-6 המקצים העפילו לרבע הגמר וכך נופו רק 12 מתוך 42 המשתתפות. באחד המקצים הספיק זמן של 11.95 ש' להעפלה ובהתחשב בתנאי הגובה (2248 מטר מעל פני הים) מדובר בזמן שגם לפני 50  שנה לא היה מרשים במיוחד. קירשנשטיין קבעה 11.3 (11.32) כראשונה במקצה מספר 4. שלב רבע הגמר כבר היה איכותי בהרבה. 4 הראשונות מכל אחד מ-4 המקצים העפילו לחצי הגמר. ברברה פרל מארה"ב הייתה ראשונה במקצה מספר 1 (11.1, 11.12), ויומיה טיוס, אלופת טוקיו 1964, הייתה ראשונה במקצה מספר 2 עם זמן טוב משיא העולם (11.0, 11.08 אך ברוח 2.7 מ'/ש'), רלין בויל מאוסטרליה הייתה ראשונה במקצה מספר 3 (11.2, 11.29) וקרישנשטיין-שווינסקה ראשונה במקצה מספר 4 עם השוואת שיא העולם 11.1 (11.20, רוח 1.8). בתקופה ההיא השיאים אושרו בדיוק של עשיריות השנייה. היו עדיין שופטים שמדדו זמן ידני לצד המדידה האוטומטית. מדוע לא אושר הזמן של  ברברה פרל כשווה לשיא העולם? בטעות  נרשמה  תחילה מהירות הרוח כ-6.0 מ'/ש' ולאחר שתוקנה הטעות ומהירות הרוח נרשמה כ-0.6 מ'/ש' שכחו המקסיקנים להגיש את ההישג לאישור שיא.  אפשר אולי להבין אותם כי בשל תנאי הגובה היו להם הרבה מאד שיאים להגיש לאישור כשיאי עולם... 4 הראשונות מכל אחד משני מקצי חצי הגמר העפילו לגמר. קרישנשטיין הייתה ראשונה במקצה מספר 1 (11.3, 11.30) לפני פרל (11.3, 11.37)  וטיוס הייתה ראשונה במקצה השני (11.3, 11.35) לפני בויל (11.4, 11.41). בגמר ניצחה טיוס עם שיא עולם חדש – 11.0 ש' (11.08) וכך בפעם הראשונה בהיסטוריה האולימפית חזר מישהו (אישה או גבר) וזכה בתואר ב-100 מ'.  אחריה סיימו פרל 11.1 (11.15), קירשנשטיין 11.1 (11.19)  ובויל 11.1 (11.20). מהירות הרוח הייתה 1.2 מ'/ש'.

במוקדמות ריצת 200 מ' היו 5 מקצים מהם העפילו 3 הראשונות לחצי הגמר יחד עם מפסידה מהירה אחת. במקצה השני השוותה רלין בויל את השיא האולימפי כשקבעה 23.0 (23.09) ובמקצה השלישי קבעה ברברה פרל שיא אולימפי חדש – 22.9 (22.94).  שווינסקה הייתה ראשונה במקצה מספר 5 – 23.2 (23.21). 4 הראשונות מכל מקצה חצי גמר העפילו לגמר ושווינסקה עשתה זאת כאשר סיימה שלישית במקצה הראשון עם 23.2 (23.21) אחרי בויל (22.9, 22.95) וטיוס (23.1, 23.14). במקצה השני קבעה פרל שיא אולימפי חדש – 22.8 (22.87) מעט לפני ג'ניפר לאמי  מאוסטרליה (22.89). בגמר לא הותירה שווינסקה סיכוי ליריבותיה וניצחה בשיא עולם חדש – 22.5 (22.58) לפני בויל (22.74) ולאמי (22.88). מהירות הרוח נרשמה בדיוק בגבול המותר לאישור שיאים – 2.0 מ'/ש'. במשחקי מקסיקו סיטי 1968 נקבעו או הושוו 12 שיאי עולם במקצועות בהם יש  חובת מדידת רוח חצורך אישור שיאים. בחמישה מהם מהירות הרוח הייתה בדיוק 2.0 מ'/ש': רוחק גברים (ה-8.90 האגדי של בוב בימון), בשלושה מתוך 5 השיאים בקפיצה משולשת וכאמור בשיא של שווינסקה ב-200 מ'. הפולניות, נטולות קלובוקובסקה המושעית כשלו במוקדמות השליחות וסיימו אחרונות במקצה השני עם תוצאה מאכזבת ביותר של 53.02 ש' כששווינסקה רצה את הקטע המסיים. ארה"ב ניצחה בשיא עולם חדש – 42.8 (42.88).

את אליפות אירופה 1969 החמיצה שווינסקה מאחר שהייתה בהריון ובאליפות אירופה 1971 שנערכה בהלסינקי היא סיימה שלישית ב-200 מ' עם 23.32 כשבזהב זכתה מי שכעבור שנה תזכה בתואר הכפול במרחקים הקצרים במשחקי מינכן 1972, רנטה שטכר ממזרח גרמניה. שטכר קבעה בהלסינקי 22.70 ש' וניצחה גם בחצי המרחק – 11.35 ש'. שווינסקה הייתה שישית בגמר עם 11.63 ש'.

5 הראשונות מכל  אחד מחמשת המקצים המוקדמים בריצת 100 מ'  ועוד שתי מפסידות מהירות העפילו לרבע הגמר במשחקי מינכן 1972 וכך נופו רק 15 מתוך 47 הרצות. במקצה מספר 2 הייתה ראשונה אסתר שחמורוב וקבעה שיא ישראלי  - 11.45 ש', שנכון לשעת כתיבת רשימה זו עדיין לא נשבר. שווינסקה הייתה שנייה במקצה מספר 6 – 11.33 ש'. 4 הראשונות מכל אחד מ-4 מקצי רבע הגמר העפילו לחצי הגמר. שחמורוב הייתה רביעית במקצה מספר 1 – 11.46 ש'  ושווינסקה שנייה במקצה מספר 2 – 11.49 ש'. 4 הראשונות מכל אחד משני מקצי חצי הגמר העפילו לגמר. שטכר ניצחה בראשון עם 11.18 ואילו שתי היהודיות המהירות בעולם שובצו למקצה  מספר 2  בו הגיעה ראשונה רלין בויל (11.32) לפני סילביה צ'יבאס מקובה (11.39), אנגרט ריכטר ממערב גרמניה (האלופה האולימפית במונטריאול 1976, 11.39) ברברה פרל (11.49), שחמורוב (11.49 גם כן אך מחוץ לגמר)  ושווינסקה 11.54. שחמורוב עוד הספיקה להתחרות במוקדמות ה-100 מ' משוכות ולהעפיל לחצי הגמר בטרם פרשה מהמשחקים יחד עם כל משלחת ישראל אחרי רצח 11 חברי המשלחת ובכללם מאמנה, עמיצור שפירא.

המוקדמות ורבע הגמר ב-200 מ'  לנשים היו ב-4 בספטמבר, יום לפני הרצח, ובשל הפסקת המשחקים ליומיים התקיים שלב חצי הגמר רק ב-7 בחודש. שווינסקה הייתה שלישית במקצה מספר 1 (22.92) אחרי אלן שטרידט ממזרח גרמניה (22.90) ורלין בויל (22.92). שטכר הייתה ראשונה במקצה מספר 2 (22.80) ובגמר, שנערך באותו היום השוותה שטכר את שיא העולם של צ'י צ'אנג – 22.4. הזמן האוטומטי בשיא של צ'אנג היה 22.62 ובריצה של שטכר 22.40...בויל סיימה שנייה בגמר במינכן (22.45) לפני שווינסקה (22.74) שהקדימה במאית השנייה את שטרידט. הפולניות סיימו במקום השמיני ב-4X100 מ' אך שווינסקה לא נכללה בהרכב והיא גם לא נכללה בהרכב מדינתה במירוץ השליחות 4X400 מ' בו התחרו לראשונה הנשים במסגרת האולימפית.

באליפות אירופה 1974 שנערכה ברומא, חזרה שווינסקה לכושר השיא שלה ובשתי הריצות הקצרות הקדימה את שטכר: 100 מ' – 11.13 מול 11.23 ו-200 מ' 22.51 מול 22.68 . עוד לפני אליפות אירופה, ב-22 ביוני,  השתתפה שווינסקה בתחרות השנתית בוארשה  לזכרו של יאנוש קוסוצ'ינסקי (האלוף האולימפי בריצת 10,000 מ' במשחקי לוס אנג'לס 1932 שהיה חבר במחתרת הפולנית והוצא להורג על ידי הנאצים). בתחרות זו הייתה שווינסקה לאישה הראשונה היורדת מגבול 50 השניות ב-400 מ' כאשר קבעה 49.9 ש' וקיזזה 1.1 שניות מהשיא הקודם. המנצחת באליפות אירופה 1974, ריטה סלין מפינלנד קבעה זמן של 50.14 הדומה באיכותו לשיא של שווינסקה ובדיעבד אושר ב-1977 כשיא הראשון במדידה אוטומטית אחרי שכבר נשבר 3 פעמים... במאי 1976 נשבר שיאה של שווינסקה ב-400 על ידי כריסטינה ברהמר ממזרח גרמניה (49.77) וכחלוף שנתיים בדיוק משיאה הקודם, ב-22.6.1976 חזרה שווינסקה לתחרות לזכר קוסוצ'ינסקי וקבעה שיא חדש – 49.75 (קוסוצ'ינסקי הוצא להורג ב-21.6.1940).

במשחקי מונטריאול 1976 היה שלב המוקדמות ב-400 מ' נשים ממש מגוחך מאחר שמכל אחד משישה המקצים עלו חמש הראשונות לרבע הגמר יחד עם שתי מפסידות מהירות. במקצה מספר 1 היו רק חמש רצות והאחרונה במקצה עלתה עם 54.54 ש'... שווינסקה "טיילה" ב-52.75 כשלישית במקצה מספר 4. ברבע הגמר היו 4 מקצים ו-4 הראשונות עלו לחצי הגמר. גם כאן לא התאמצה שווינסקה והייתה רק  רביעית במקצה מספר 4 – 52.00 ש'. "התחרות פרופר" התחילה למעשה רק בחצי הגמר. 4 הראשונות מכל אחד משני המקצים העפילו לגמר. שווינסקה הייתה ראשונה במקצה מספר 1 – 50.48 ש' – שיא אולימפי חדש. בגמר היא נתנה הצגה: קבעה שיא עולם חדש – 49.28 והקדימה ב-1.23 ש' את ברהמר. פולין לא השתתפה במירוצי השליחים לנשים במשחקי מונטריאול.

תחרות הגביע העולמי שנערכה לראשונה ב-1977 התקיימה בדיסלדורף והייתה זו התחרות העולמית האחרונה בה ניצחה שווינסקה. בתחרות זו השתתפו 8 קבוצות: ארה"ב, שאר אמריקה, אסיה, אפריקה, אוקיאניה, שתי הראשונות בתחרות גביע אירופה 1977 (ברה"מ ומזרח גרמניה) ונבחרת שאר אירופה אותה ייצגה שווינסקה. התחרות הייתה כמובן ללא ריצות מוקדמות. שווינסקה הקדימה ב-200 מ' את אלופת מונטריאול 1976, ברבל ווקל ממזרח גרמניה (22.72 – 23.02)  ובקרב צמוד יותר את הכוח העולה בריצת 400 מ', מריטה קוך ממזרח גרמניה (49.52 מול 49.76). היא שובצה גם כמסיימת ב-4X400 מ' עם רצות מאיטליה, בריטניה ומערב גרמניה בקבוצה שסיימה במקום השני (3:25.80) אחרי מזרח גרמניה (3:24.04) ששתי הרצות האחרונה ברביעייה שלה היו ברהמר וקוך. את הקטע שלה עברה שווינסקה ב-49.8 ש'.

באליפות אירופה 1978 שנערכה בפראג  לא היוותה כבר שווינסקה יריבה של ממש לקוך, שבמהלך העונה, עוד לפני אליפות אירופה כבר שיפרה פעמיים את שיא העולם. באליפות בפראג היא הייתה לאישה הראשונה היורדת מ-49 שניות כאשר קבעה 48.94 לפני ברהמר 50.38 ושווינסקה 50.40. שווינסקה הוסיפה למאזנה עוד מדליית ארד כאשר הייתה המסיימת של פולין ב-4X400 מ' (3:26.76) שסיימה אחרי מזרח גרמניה (3:21.20) וברה"מ (3:22.53).

במהדורה השנייה של הגביע העולמי שנערכה ב-1979 במונטריאול סיימה שווינסקה שלישית ב-400 מ' (51.15) הרחק אחרי קוך (48.97) ונציגת ברה"מ שקבעה 50.60 ש'. במרוץ השליחים 4X400 מ' סיימה הפעם שאר אירופה רק רביעית עם 3:27.39. ירמילה קרטוכבילובה מצ'כוסלובקיה רצה את הקטע השני ב-52.7 ש' בלבד. 4 שנים מאוחר יותר היא תהיה לאישה הראשונה היורדת מ-48 שניות ותקבע גם שיא עולם ב-800 מ' שעדיין לא נשבר. שווינסקה הייתה המסיימת ושוב נמדד לה זמן של 49.8 לקטע והיא סגרה את רוב הפער על ארה"ב שסיימה שלישית. מזרח גרמניה הייתה ראשונה (3:20.37, קוך סיימה עם 48.2 ש') לפני ברה"מ (3:23.04) וארה"ב (3:27.36).

את הופעתה האחרונה בזירה הבין לאומית עשתה שווינסקה במשחקי מוסקבה 1980. היא הצליחה בקושי לעלות לרבע הגמר ב-400 מ' עם 52.57 ש' (שלישית במקצה מספר 3) וסיימה אחרונה במקצה מספר 2 של חצי הגמר (53.13). קוך ניצחה עם שיא אולימפי (48.88) לפני קרטוכבילובה (49.46) וברהמר ( 49.66). פולין סיימה שישית ב-4X400 מ' אך ללא שווינסקה בריצה בה הקדימה במפתיע ברה"מ את מזרח גרמניה אחרי שעשתה תרגיל ונתנה לשתי הרצות הטובות שלה לנוח במוקדמות. החלפת רצים בשליחים הייתה אפשרית אז רק  בגלל  בעיות רפואיות וכמובן שהמחליפות הביאו את הפתק המתאים מהרופא. בעקבות התרגיל (שהתבצע גם בריצה המקבילה לגברים שם קיבל האלוף ב-400 מ' ויקטור מרקין מנוחה במוקדמות השליחים) שונה החוק בשליחים ומאז אפשר לרשום 6 רצים ולהחליף ביניהם בשלבים השונים.

במהלך הקריירה הארוכה שלה זכתה שווינסקה בתארים נוספים כמו ניצחונות באוניברסיאדה ב-1965 (ניצחונות ב-100 ו-200 מ') ובאליפות אירופה באולם ב-1969  שם ניצחה בריצת 50 מטר (6.4 שניות) ובקפיצה לרוחק (6.38).

לאחר פרישתה שימשה שווינסקה בתפקידי ניהול באתלטיקה ובין השאר עמדה בראש פדרציית האתלטיקה של פולין וניתן היה לראות אותה לא אחת ביציעי הדר יוסף בעת אליפויות ישראל כאשר היא ליוותה אתלטים ממדינתה.

התפתחות הישגים אירנה קירשנשטיין-שבינסקה (נולדה ב-24.5.1946)