דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

אורי גולדבורט | היסטוריה של הספורט | 19/04/2013

האפוס של המיל, חלק יג'

מאת: פרופ' אורי גולדבורט

מסורתית, מתחילה עונת השדה הפתוח מוקדם יותר בארה"ב מאשר באירופה. ב"פן-ריליי" המסורתי הקדים וילסון וואיגווה (מיל ב-3:53.8 ד') את סטיב סקוט גבה הקומה, שם חדש בתמונת המיל האמריקני, שקבע 3:55.1 לפני סטיב פוסטר מארה"ב (אותו זמן). בחודש מאי גבר סקוט (3:39.8) ב-1500 מ' בסיום צפוף מאד על סטיב אובט (אותו הזמן) ופילברט באיי (3:39.9). בדיעבד, התברר כי הפסד זה של אובט היה האחרון  שלו בריצת 1500 או מיל עד הגמר האולימפי במוסקבה 1980. אחריו בא רצף של 42 ניצחונות, אך למרבה הצער באף אחד מהמירוצים האלה לא נטל חלק סבסטיאן קו. משמעות השמות סקוט ואובט לעתיד המיל עדיין הייתה תלויה בערפל. אליפות המכללות באותה שנה נערכה בשאמפיין, אילינוי, ושוב ראה סקוט (3:41.3) את גבו של וואיגווה – 3:39.9, אך מאבק הגומלין בין השניים, בגמר אליפות ארה"ב בווסטווד, כעבור שבוע, הוליד קרב מרתק ומרשים. סקוט שיפר את שיאו האישי  ל-3:37.29, 2 מאיות בלבד לפני וואיגווה ושתי עשיריות לפני מייק סלאק המשתפר. עד 400 מ' לסיום הוביל מייק בויט הוותיק , אך הסיום מצאו דועך במקום השישי (3:41.3). כעבור מספר ימים הכניע סקוט גם את מרטי ליקורי במיל על חודה של עשירית (3:57.9)  וכעבור עוד ארבעה ימים חזר לתמונה במרץ רב – או כך נראה היה – לא אחר מאשר שיאן ה-1500 פילברט באיי – 3:37.6 בבידגושץ' (פולין) ש"קונחו" לאחר שבוע בריצת 5000 מ' מצוינת בהאג (13:20.7 ד'). שני ניצחונות של אימון קוכלאן על וואיגווה קדמו לשיא בריטי חדש של סטיב אובט שרץ בלונדון 3:54.7 – שוב לפני וויאגווה (3:55.2) ארי פאונונן (שיא פיני של 3:55.7) ו...ג'והן ווקר עם 3:56.0, אשר שלושת יריביו עברוהו בשלושים המטרים האחרונים.

הפסדים מול ניצחונות מרשימים לווקר. "גבארדיה" גרמנית. הגביע העולמי: מפנה בהגמוניה.

מטח תוצאות של רצים גרמנים בישר (בדיסלדורף) את כניסת חודש יוני: האראלד הודאק המפתיע (3:36.1) הקדים את קרל פלשן (3:36.2) המוכר יותר כרץ 5000 – 10,000 מצטיין, מיכאל לדרר (3:36.8)  תומאס ווסינגהאגא (3:37.3) וסטיב סקוט נותר הרחק מאחור (3:40.0). בחודש אוגוסט 1977 קבעו המערב גרמנים שיא במירוץ שליחים 4X1500 מ' – 14:38.8 ד': ווסינגהאגא 3:38.8, הודאק 3:40.2, לדרר 3:42.6, פלשן 3:37.3. שיא זה נשבר רק בשנת 2009 ע"י רביעית רצים מקניה. השיא הקודם היה 14:40.4 והוחזק על-ידי ניו-זילנד בהרכב: פולהיל, ווקר, דיקסון, קווקס. מן הצד השני של גבול גרמניה המחולקת השיב  בחודש יוני יורגן שטראוב בזמן נאה – 3:38.0. ב-4 ביולי נפל אחד הניצחונות המפליאים של השנה בידי מי שהיה, תשע שנים קודם לכן, ובריצה ל-800 מטר, ממפתיעי המשחקים האולימפיים במקסיקו-סיטי – הצ'כי זהוב השיער יוזף פלאחי. העדנה המחודשת הביאה לו שיא צ'כי (3:54.7, יותר מאוחר גם ב-1500 – 3:37.0) וניצחון על וואיגווה (3:55.2), ווסינגהאגא (3:55.5), שוב ווקר (3:55.5) וסקוט (3:56.0). התפתחות זו הייתה למורת רוחו של ווקר שהשיב בסדרת ניצחונות מרשימה: על דיקסון בלוזאן, על קוכלאן בברלין בלוויית זמן נפלא של 3:52.0 (קוכלאן 3:53.4, קרוב לשיאו האירופי) – שישי ב-3:56.4 הגיע בן ארצו של ווקר, דיק קווקס ששבוע לפני כן שבר בסטוקהולם את השיא העולמי ל-5000 מ' (13:12.9 ד'); בוארשה: ווקר 3:34.6 וכאורח בתחרות בריטניה (ללא אובט) – שבדיה – פולין, עם 3:34.1. התנופה נמשכה לתוך אוגוסט כאשר סקוט הסכים "למשוך" (800 ב-1:51.9) ווקר סיים 1500 מ', בתחרות לזכרו של איבו ואן דאמא בבריסל (נהרג בתאונת דרכים בדצמבר 1976 עוד בטרם מלאו לו 23 שנים), קרוב לשיא העולמי עם 3:32.7 ד'. יומיים קודם לכן הניב גמר גביע אירופה בהלסינקי אחת מן הריצות הטקטיות האופייניות עם הסיום הבהול: אובט 3:44.9, ווסינגהאגא 3:45.4.

תחרויות הגביע העולמי הראשון – שהפגישו את נבחרות שתי המדינות המצטיינות באירופה (גרמניה המזרחית ולהפתעת הכל גרמניה המערבית שהקדימה את ברה"מ בגמר גביע אירופה), ארה"ב, "שאר אירופה", "שאר אמריקה", אפריקה, אסיה ואוקיאניה – הלכו והתקרבו. לפתע שוב "הסתבך" ווקר ומה שנראה כניצחון צפוי שלו הועם לאחר הפסד לווסינגהאגא ב"וולטקלאסא" של ציריך (3:37.4 לשניהם, בצל מאבק ה-800 האפי בין חואנטורנה ובויט וה-5000 המלהיב לא פחות בין ליקורי, קווקס וייפטר) ולאחר יומיים מפסיד ווקר שוב, הפעם בריצת מיל לקרל פלשן שמחקה את השיא הבריטי של אובט והצ'כי של פלאחי וקובע 3:54.7 ד' – הזמן ה"כרוני" של מנצחי ווקר בשנה זו... ב-3 בספטמבר התייצבו מייצגי הנבחרות למאבק המרגש במסגרת הגביע העולמי, בטרם יבשו הזיעה והדיו אשר ניגרו על ריצת 800 המטרים הנפלאה של חואנטורנה (1:44.0) מול בויט, יום קודם לכן. ה-400 היו מהירים (ווסינגהאגא 56.3) וב-800 נטל ווקר את ההובלה (1:54.6, אובט 1:54.9, ווסינגהאגא 1:55.2), אך לקראת 1200 מ' זינק במהירות לראש הקנדי דייב היל (מייצג נבחרת "שאר אמריקה") עם 2:54.6. ווקר "חיכה" כרביעי. כעבור 50 מ', כשווסינגהאגא שוב בראש – מאוץ פתאומי ומוחץ – אך לא של ווקר, נוסח ריצת מונטריאול, אלא של סטיב אובט – 100 מ' ב-11.8 שניות. ווקר הבחין באיחור מה בשינוי הפתאומי במהירות, נחפז לעבור את היל – אך הבין כנראה כי אובט התרחק יתר על המידה (נוסח ראיין מול קיינו בגמר מקסיקו-סיטי 1968) וגם ווסינגהאגא כבר רחוק ממנו, ופרש מן הריצה בקשת האחרונה. כעבור שבע שנים פרש סטיב אובט החולה מהגמר האולימפי בצורה דומה (אך בקשת הלפני אחרונה)... אך הפעם נותרה התהילה לו בלבד. הוא המשיך אל חוט המטרה והרים את ידו בתנועת ניצחון כבר עשרות מטרים לפני הסיום. הוא קבע שיא בריטי של 3:34.5 ש', (התוצאה השמינית בהיסטוריה עד אז). ווסינגהאגא 3:36.0, יורגן שטראוב בשיפור נוסף לשיאו הלאומי (3:37.5) האלג'ירי עבד א רחמן "עבדול" מורסלי (אחיו ומאמנו של הרץ הגדול נור א דין מורסלי) 3:37.8 והיפאני טאקשי אישי בשיא חדש של אסיה (לראשונה מתחת 3:40) – 3:38.2 ד'. סקוט סיכם ריצה מאכזבת מאין כמוה במקום האחרון, עם 3:44.0, חמש שניות תמימות מאחורי גבו של דייב היל. מעניין לציין כי שבוע לפני ריצה זו התכוון אובט להתחרות בסקוטלנד אך החמיץ את הטיסה וחיפש תחרות אחרת. התחרות היחידה שמצא הייתה מרוץ לחצי מרתון. אובט נרשם ברגע האחרון וניצח בזמן 1:05:38!

לא חשבתי, למראה שידור הטלוויזיה של הגביע העולמי ב-1977 כי תם "עידן ווקר-באיי" בתולדות המיל/1500, אך המציאות הוכיחה אחרת. שמונה ימים מאוחר יותר הרשים אמנם ג'והן ווקר בריצה מצוינת ב-3000 מ' (7:41.9), בהניחו את המיל לניצחון נוסף של אובט (3:56.6) על ווסינגהאגא. כך הותיר סוף שנת 1977, שנה רבת משמעות, את ווקר עם שלוש התוצאות המהירות של השנה (3:32.7, 3:34.1, 3:34.3) אך הפסדים מרובים מכדי לטעון לשמירת כתר הטוב מכולם; את אובט עם הפסד בודד (לסקוט בקינגסטון, ג'מייקה) ועמדת זינוק מרשימה למי שרק בשנה זו ערך הסבה ממשית מ-800 ל-1500; ואת פילברט באיי במקום ה-14 בלבד ברשימת התוצאות המהירות של אותה שנה. הסתבר כי ב"שיא העונה" הסתפק ווקר בקילומטראז' של 30 ק"מ לשבוע, עקב פציעה הולכת ומחמירה שעתידה הייתה לגררו לשני ניתוחים רצופים. הספקולציה החביבה של סיום 1977 הייתה, משום מה, סברת הכרס על פיה ינסה אלברטו חואנטורנה – אתלט השנה בעולם לדעת רבים – לשבור את השיא העולמי ב...1500 מ' ולנסות את הדאבל 8000 – 1500 מ' במשחקים האולימפיים מוסקבה 1980.

בסוף 1977, היו 5 מ-10 התוצאות הטובות ב-1500 ו-4 מ-10 הטובות במיל שייכות לג'והן ווקר. מ-11 התוצאות הטובות ב-1500, הושגו 5 במשחקי חבר העמים כריסטצרץ' בפברואר 1974... מהפיכה איכותית רחבה, איפוא, עדיין לא נסתמנה. המומנט המשמעותי ביותר לגבי מהפכה כזו היה שיא בריטי ב...800 מ' שקבע אחד בשם סבסטיאן קו – 1:45.0,  אז לא ידענו...

הסדרה פורסמה לראשונה ב"החינוך הגופני" בשנים 1975 - 1976 ולאחר מכן (בגרסה מעודכנת) ב"עולם הריצה" בשנים 1984 - 1986.


המאמר הקודם: האפוס של המיל, חלק יב'

המאמר הבא: האפוס של המיל, חלק יד'


יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.