יורם אהרוני | אתלטיקה | 05/10/2019
.jpg)
התחרות הייתה למרחק של 880 יארד (804.7 מטר) והמנצח קבע זמן של 3:59.0 ד'.
במשחקי הביניים האולימפיים בשנת 1906 באתונה נכללו תחרויות הליכה למרחקים של 1500 ו-3000 מטרים והם לוו בשערוריות שיפוט. בשתי התחרויות נפסלו השניים שחצו ראשונים את קו הגמר, וילקינסון מבריטניה ושפיגלר מאוסטריה. בין השופטים הייתה מחלוקת לגבי ההלך שחצה שלישי את קו הגמר ב-1500 מ', ג'ון בונהג מארה"ב שסיים בזמן 7:12.6 ד'. שניים מארבעת השופטים קבעו שיש לפסול אותו. ההכרעה ניתנה לראש צוות השופטים, ג'ורג', נסיך הכתר של יוון, שהשאיר את התוצאה בעינה. זמנו של ההלך שחצה שלישי את קו הגמר בהליכה ל-3000 מטרים (וזכה בזהב אחרי פסילת שני הראשונים), גיאורגי סטאנטיץ' מהונגריה, היה 15:13.2 ד'.
במשחקי לונדון 1908 נכללו שתי תחרויות הליכה ובשתיהן היו גם מקצים מוקדמים. בהליכה למרחק 3500 מטרים היו שלושה מקצים והשלושה הראשונים מכל מקצה העפילו לגמר, שנערך באותו היום! ג'ורג' לרנר מבריטניה ניצח בגמר בזמן 14:55.0 ד'. לרנר ניצח גם בהליכה ל-10 מייל בהישג הטוב ביותר שנקבע עד אז – 1:15:57.4 שעות. בדרך הוא קבע גם שיא ב-9 מייל – 1:07:37.8 שע'.
במשחקים האולימפיים סטוקהולם 1912 נערך מקצוע הליכה אחד – הליכה ל-10 ק"מ. היו שני מקצים מוקדמים והחמישה הראשונים מכל מקצה העפילו לגמר, שנערך שלושה ימים מאוחר יותר. הפעם השיפוט היה קפדני מאד ורק ארבעה סיימו את התחרות (שלושה נפסלו ושלושה פרשו במהלך הדרך). ג'ורג' גולדינג מקנדה ניצח וקבע זמן של 46:28.4 ד'.
במשחקי אנטוורפן 1920 נכללה בנוסף לתחרות ל-10 ק"מ גם תחרות ל-3000 מ'. בשתי התחרויות זכה איטלקי צעיר בן 19, אוגו פריגריו שהוא ההלך השני בדירוג המדליות במשחקים האולימפיים בין ההלכים אחרי רוברט קורז'ינובסקי. בשתי התחרויות היו מקצים מוקדמים והשישה הראשונים מכל מקצה העפילו לגמר. זמניו של פריגריו במקצי הגמר היו 13:14.2 ד' ב-3000 מ' ו-48:06.2 ד' ב-10 ק"מ. רק זמנו של המנצח נמדד. הזמנים לשאר ההלכים הם רק מוערכים מתוך הערכת המרחק במטרים בקו הסיום. פריגריו הקדים את סגנו ב-3000 מ' ב-20 מטר ואת סגנו ב-10 ק"מ ב-250 מ'. לפני התחרות ל-3000 מ' נתן פריגריו למנצח התזמורת שהייתה באצטדיון כמה דפים של תווים וביקש שהיצירה תנוגן במהלך התחרות. אחרי הסיום התלונן האיטלקי כי התזמורת ניגנה לאט מדי... פריגרו היה דמות צבעונית ובניגוד לרבים מחבריו היה נינוח כאשר השופטים כרעו ברך כדי לבדוק אם הוא עובר על החוקים והיה מודה לשופטים על מילוי תפקידם. הוא היה גם מחליף הערות עם צופים בקהל במהלך תחרויות.
תחרות ה-10 ק"מ הייתה מקצוע ההליכה היחיד במשחקי פריס 1924. גם הפעם נערכו מקצים מוקדמים והחמישה הראשונים העפילו לגמר. במקצה הראשון היו 10 משתתפים ומאחר שחמישה מהם נפסלו, כל אלה שלא נפסלו העפילו לגמר... אוגו פריגריו הגן על תוארו וקבע בגמר זמן של 47:49.0 ד'. בשנת 1925 הוזמן פריגריו לסדרת תחרויות באולמות בארה"ב וההתעניינות בהישגיו הייתה גדולה למרות שבסבב כיכב גם הרץ הפיני הגדול פאבו נורמי. הישגו הבולט היה קביעת זמן של 44:38 ב-10 ק"מ. לצערו של פריגריו הוצאו מקצועות ההליכה ממשחקי אמסטרדם 1928 וכך נמנעה ממנו ההזדמנות להגן על תוארו. ההחלטה על הוצאת ההליכה התקבלה בהצבעה ברוב של 9 נגד 8 (ושתי נמנעות) בפדרציית האתלטיקה הבין לאומית. נציג צרפת, שהייתה בין המתנגדות להליכה אמר שהוא מקווה שההליכה תוצא לצמיתות מהתכנית האולימפית.
במשחקי לוס אנג'לס 1932 נכללה לראשונה תחרות הליכה ל-50 ק"מ. טומי גרין מבריטניה, אב ל-4 ילדים, בן 38, ניצח בזמן של 4:50:10 שע'. פריגריו בן ה-31 השתתף בתחרות, ולמרות שהייתה ארוכה בהרבה מהמרחקים בהם התמחה הוא זכה במדליית הארד. טומי גרין חלה בילדותו במחלת הרככת ולא יכול היה ללכת כלל עד גיל 5. הוא נפצע שלוש פעמים במלחמת העולם הראשונה והחל להשתתף בתחרויות הליכה רק בגיל 32! במהלך התחרות האולימפית בלוס-אנג'לס הוא סבל קשות מהחום ונאלץ לעצור בשלושת רבעי הדרך לדקה בתחנת ריענון בה עשה לעצמו "מקלחת" עם ספוגים, פעולה שאפשרה לו להתאושש בדרכו לניצחון. גם במשחקי ברלין 1936 הייתה התחרות ל-50 ק"מ מקצוע ההליכה היחיד וניצח הבריטי בן ה-32 הרולד ויטלוק (4:30:41.4 שע') לפני השוויצרי בן ה-40 ארתור טל שווב. ויטלוק עבר משבר קשה בין הק"מ ה-38 וה-43 והקיא מספר פעמים. בגיל 48 הוא השתתף בתחרות האולימפית בהלסינקי 1952 ודורג במקום ה-11.
תחרות ה-10 ק"מ הוחזרה לתכנית האולימפית בלונדון 1948 ושוב היו בה מקצים מוקדמים. חמישה עלו לגמר מכל אחד משני המקצים וכמעט כל מי שלא נפסל מצא עצמו בגמר (6 מ-19 נפסלו). המנצח בגמר היה השבדי ג'והן מיקלסון (45:13.2 ד'). המועמד לניצחון, וורנר הרדמו משוודיה, נפסל. הרדמו קבע במחצית הראשונה של שנות ה-40 לא פחות מ-22 שיאי עולם בהליכה במרחקים מ-3000 מ' ועד 10 מייל. גם בתחרות ל-50 ק"מ ניצח נציג משוודיה, ג'ון לונגרן (4:41:52 שע'). ההלך שהגיע שני גסטון גודל משוויץ, סיים יותר מ-6 דקות אחרי המנצח ומשום מה סבר כי הוא המנצח ולאחר שחצה את קו הגמר כמעט פרץ בבכי שאשר התבשר כי סיים רק שני. שלישי הגיע טבס לויד ג'ונסון מבריטניה בן ה-48, עד היום הוא המדליסט המבוגר ביותר במסגרת תחרויות האתלטיקה של המשחקים האולימפיים.
הפעם האחרונה בה נערכה תחרות הליכה ל-10 ק"מ לגברים במשחקים האולימפיים הייתה בהלסינקי 1952. שישה הראשונים מכל אחד משני המקצים המוקדמים העפילו לגמר. שוב היו פסילות רבות במוקדמות וטענות כנגד השופטים על חוסר עקביות. היהודי האמריקאי הנרי לסקאו (ראו בהמשך הפרק) היה בין הנפסלים במוקדמות אחרי שנפסל גם במוקדמות לונדון 1948. ג'והן מיקלסון הגן בהצלחה על תוארו כשקבע זמן של 45:02.8. במקום השני דורג פריץ שווב משוויץ, בנו של ארתור טל שווב שזכה בכסף ב-50 ק"מ ב-1936. שווב נאבק במטרים האחרונים באסטוני ברונו יונק (שייצג את ברית המועצות). מהירות ההליכה שלהם הייתה כל כך גדולה שהשופטים בקושי השיגו אותם בריצה. למרות שנראה היה כי שני ההלכים עברו לריצה החליטו השופטים לא לפסול אותם וגם להעניק להם את אותו הזמן. זו הייתה המדליה השנייה של שווב הבן אחרי שבלונדון 1948 הוא זכה בארד. ארתור טל שווב חי רוב שנותיו בגרמניה ושם גם נולד בנו פריץ. שניהם העדיפו לייצג את שוויץ. שווב האב ניסה לצאת מגרמניה לשוויץ בתחילת 1945 ברכבת ונהרג בהפצצה של בעלות הברית. בתחרות ל-50 ק"מ בהלסינקי ניצח האיטלקי ג'וזפה דורדוני (4:28:07.8 שע').
במשחקי מלבורן 1956 החליפה התחרות ל-20 ק"מ על כביש את התחרות ל-10 ק"מ על מסלול ומאז לא נערכה תחרות הליכה על מסלול במסגרת האולימפית (לבד מהזינוק והגמר שהם בתוך האצטדיון האולימפי). שנות החמישים היו שנים של התקדמות גדולה בהישגים בהליכה בעיקר עקב הצטרפות הלכים מברה"מ ומדינות אחרות ממזרח אירופה לצמרת ההליכה העולמית. לפיכך, רבים ציפו כי אחד מנציגי ברה"מ יהיה המנצח בהליכה ל-50 ק"מ שנערכה 4 ימים לפני התחרות ל-20 ק"מ. בתחרות הייתה הפתעה גדולה והמנצח היה נורמן ריד שייצג את ניו-זילנד. ריד נולד בבריטניה ובגיל 23, בשנת 1954 הוא עבר להתגורר בניו זילנד. לקראת משחקי מלבורן הוא ביקש לייצג את בריטניה אך נדחה ואז פנה לוועד האולימפי של ניו זילנד אך נדחה גם שם מאחר שהם העדיפו לשלוח למשחקים הלך "משלהם". חודשיים לפני המשחקים זכה ריד באליפות אוסטרליה עם זמן מרשים ואז החליטו בניו זילנד לסדר לו בהליך מהיר מסמכי אזרחות והוא אכן לא אכזב וזכה בבכורה עם 4:30.42.8 שע'. אחד מנציגי אוסטרליה, טד אסלופ, עבר להתגורר בכפר האולימפי והשאיר בבית את אשתו שהייתה בסוף הריונה. ערב התחרות הוא הלך לישון מוקדם וב-11 בלילה הגיע טלפון למשלחת כי אשתו של אסלופ ילדה אך מנהלי הנבחרת החליטו לא להעיר אותו ולספר לו על כך. למחרת בבוקר הוא קרא בעיתון כי הפך לאב... בתחרות עצמה נפסל אסלופ על ידי שני שופטים מברה"מ ואחד משוויץ מה שיצר אצל המקומיים הרגשה כי השופטים התנכלו לו (הוא השתתף גם בתחרות ל-20 ק"מ ושם איש לא הטיל דופי בסגנון הליכה שלו). הסובייטים לא אכזבו בהליכה ל-20 ק"מ וקטפו את כל המדליות. המנצח היה ליאוניד ספירין (1:31:27.4).
בתחרות ההליכה ל-50 ק"מ במלבורן התמוטט ההלך הבריטי דון תומפסון, חמישה ק"מ מהסיום כאשר היה במקום החמישי. לקראת משחקי רומא 1960 הוא לקח בחשבון שהתחרות עלולה להעירך במזג אוויר חם ולח ולכן ערך תרגילי אקלום בחדר האמבטיה בביתו. כמה פעמים בשבוע הוא היה מבצע תרגילים בחדר שחומם ל-38 מעלות והאוויר בו היה רווי באדי מים חמים. התחרות ברומא אכן נערכה בטמפרטורה של 31 מעלות ותומפסון ניצח בשיא אולימפי חדש – 4:25:30.0 שע'. למקום השני הגיע מנצח לונדון 1948, ג'ון לונגרן משוודיה בן ה-40 שהשלים בכך את צבירת כל סט המדליות (במלבורן הוא זכה בארד). המנצח ב-20 ק"מ היה האוקראיני בן ה-24 שהופיע בשם ברה"מ, ולדימיר גולובניצ'י. הוא קבע זמן של 1:34:07.2. היה זה פתחה של קריירה אולימפית מזהירה ב-20 ק"מ שהניבה 4 מדליות אולימפיות בחמש השתתפויות בין השנים 1960 – 1976.
בשנת 1961 התקיימה לראשונה תחרות "גביע לוגאנו" שהייתה תחרות קבוצתית דו-שנתית בהליכה ל-20 ו-50 ק"מ. השם ניתן לציון העיר בשוויץ בה נערכה התחרות לראשונה. כיום ידועה התחרות כ"גביע העולם לנבחרות" (( IAAF World Race Walking Team Championships. קן מתיוס מבריטניה נחשב למועמד המוביל לניצחון ב-20 ק"מ במשחקי טוקיו 1964 אחרי שניצח בגביע לוגאנו ב-1961 ו-1963 וגם באליפות אירופה 1962. לקראת המשחקים הוא התעקש שאשתו שילה תצטרף אליו וחבריו אספו סכום של 742 לירות סטרלינג כדי להגשים את משאלתו. אחרי ניצחונו בשיא אולימפי חדש – 1:19:34.0 פרצה שילה אל המסלול והנשיקה של הזוג תוארה כארוכה בהיסטוריה האולימפית...בראיון מיד אחרי התחרות אמר מתיוס כי רגליו כואבות מאד אבל הוא מרגיש שהוא רוצה לצאת במחול...ההלך שסיים שישי, רון צין מארה"ב, נהרג 9 חודשים אחר כך במלחמת וייטנאם. בתחרות ל-50 ק"מ בטוקיו ניצח אבדון פמיץ' מאיטליה (4:11:12.4) שניהל קרב צמוד עם הבריטי פול ניהיל (4:11:31.2). בק"מ ה-38 עצר פמיץ' ל-15 שניות בהן הקיא אך מיד שב לאיתנו.
הזמנים שהושגו בתחרויות ההליכה במשחקי מקסיקו-סיטי 1968 היו טובים פחות מאלה שהושגו במשחקי 1964 וזאת בשל השפעת האוויר הדליל בחמצן בעיר השוכנת בגובה 2400 מטר מעל פני הים. התחרות ל-20 ק"מ סיפקה דרמות בתחילתה ובסיומה. ביציאה מהאצטדיון טעו המובילים, גולובניצ'י מברה"מ וליירד מארה"ב והמשיכו ישר במקום להיכנס נכון למסלול ההליכה מחוץ לאצטדיון. הטעות עלתה להם ביותר מ-15 מטר אותם סגר מהר הסובייטי אך האמריקאי נשאר הרחק מאחור. הסיום, שנערך אחרי רדת החשיכה היה דרמטי ביותר. לאצטדיון נכנסו ראשונים גולובניצ'י ומיד אחריו חברו לנבחרת ניקולאי סמאגה ואז לשאגת הצופים עלה על המסלול המקסיקני חוסה פדרסה שהחל לסגור במהירות את המרחק על המובילים בסגנון שנראה כרחוק מאד מחוקי. הוא עבר את סמאגה והתקרב מאד לגולובניצ'י. 80,000 גרונות שאגו: פד-רא-סה! מ-חי-קו! ונראה שמהשופטים נמנעה מבוכה גדולה בכך שגולובניצ'י הצליח להקדים בסיום בכמה צעדים את הגיבור המקומי. 5 שניות הפרידו בין הראשון והשלישי! התחרות ל-50 ק"מ הייתה דו-קרב בין פול ניהיל למזרח-גרמני כריסטוף הונה שהוליכו בצוותא אך בק"מ ה-44 התמוטט הבריטי ולא סיים בעוד הגרמני שסיים בזמן של 4:20:13.6 הקדים את הזוכה בכסף ביותר מ-10 דקות. היה זה הפסדו היחיד של ניהיל ב-86 תחרויות בין דצמבר 1967 ליוני 1970. שאול לדני מישראל הגיע במקום ה-24 (5:01:06) מתוך 28 מסיימים (שבעה הלכים פרשו ואחד נפסל).
ניצחונו של כריסטוף הונה במקסיקו-סיטי היה הראשון בשרשרת ההצלחות של הלכי מזרח גרמניה שהמשיכה לייצר אלופי הליכה עד האיחוד עם מערב המדינה ב-1990. במשחקי מינכן 1972 תפסו הלכי מזרח גרמניה שלושה מארבעת המקומות בתחרות ל-20 ק"מ כשרק גולובניצ'י בן ה-36 מנע מהם זכייה בכל המדליות. המנצח היה פטר פרנקל בשיא אולימפי חדש – 1:26:42.4. בחודש מאי 1972 רשם המערב גרמני ברנד קננברג את ההישג השיא העולמי (שיאים עולמיים בהליכה על כביש מוכרים רק משנת 2004) כשקבע זמן של 3:52:45 שע' אך רבים הטילו ספק באמינות ההישג והמומחים העריכו כי המנצח יהיה רוסי או מזרח גרמני. קננברג לעג לכל אלה שלא ספרו אותו והוליך בתחרות האולימפית בצוותא עם הסובייטי בנימין סולדטנקו עד הק"מ ה-35. בנקודה זו התעכב הסובייטי בתחנת ריענון וקננברג ניצל את ההזדמנות להגברת הקצב. לסולדטנקו הייתה כבר אזהרה והוא חשש מפסילה ולכן העדיף לא להגיב לפריצה של קננברג שניצח בשיא אולימפי חדש – 3:56:11.6. שאול לדני הגיע במקום ה-19 (4:24:38.6) מתוך 29 שסיימו (חמישה פרשו ושניים נפסלו).
ההליכה ל-50 ק"מ הוצאה מהתכנית האולימפית של משחקי מונטריאול 1976 למורת רוחה של פדרציית האתלטיקה הבין לאומית (IAAF) שבתגובה להשעיית המקצוע ערכה בעיר מאלמו בשבדיה את האליפות הרשמית הראשונה של מקצוע כלשהו באתלטיקה. בנימין סולדטנקו מברה"מ ניצח ב-3:54:40 והיה בכך לאלוף העולם הרשמי הראשון באתלטיקה (קודם לכן שימשו המשחקים האולימפיים גם כאליפות העולם). סולדטנקו שהיה בעת התחרות בן 37 שנים ו-258 ימים הוא עד היום אלוף העולם שזכה בתואר בגיל המבוגר ביותר. שאול לדני הגיע במקום ה-30 (4:33:02) מתוך 37 שסיימו (ארבעה פרשו ואחד נפסל).
מאחר שהייתה רק תחרות הליכה אחת במונטריאול 1976 חלק מההלכים שהתמחו ב-50 ק"מ ניסו כוחם במרחק הקצר יותר וכך נרשם שיא משתתפים – 38. טווח הגילאים היה רחב ביותר: סימונסן משוודיה היה בן 18 ואוקלי מקנדה בן 48. המנצח היה דניאל באוטיסטה ממקסיקו בשיא אולימפי חדש – 1:24:40.6 שע'. זו הייתה מדלית הזהב הראשונה בה זכתה מקסיקו באתלטיקה. באוטיסטה היה "מיובש" בסוף התחרות ונאלץ לשתות 10 פחיות משקה קל לפני שהצליח לתת בדיקת שתן לצורך מבדק הסימום.
בתקופה שבין 1976 ל-1980 שיפרו הלכים ממקסיקו, ברה"מ, מזרח גרמניה ופינלנד את הישגי השיא בהליכה באופן ניכר וכרגיל היו שהטילו ספק בחוקיות הסגנון שלהם. בגביע לוגאנו 1979 שהתקיימה בעיר אשבורן במערב גרמניה קבעו חמישה הראשונים את חמישה ההישגים הטובים בהיסטוריה עד אז. באוטיסטה ניצח עם 1:18:49 שע'. צוות חוקרים מספרד עבר על סרט הוידאו של התחרות וראה שהשיפוט בה היה מאד ליברלי והם תעדו הרבה מקרים בהם ההלכים היו עם שתי רגליים באוויר. ב-50 ק"מ קבע המקסיקני ראול גונסלס 3:41:20 שע' בשנת 1978. לאור החשדות הוחלט על שיפוט מחמיר במשחקי מוסקבה 1980.
תחרות ההליכה ל-20 ק"מ במוסקבה 1980 התקיימה ביום חם . אחרי 15 ק"מ הובילו בראש באוטיסטה והסובייטי אנטולי סולומין (1:02:05) ו-10 שניות אחריהם היה האיטלקי מאוריציו דמילאנו. 3 ק"מ מהסיום פסלו השופטים את באוטיסטה וכמה מאות מטרים אחר כך גם את סולומין וכך מצא עצמו האיטלקי בראש והמשיך עד לניצחון עם שיא אולימפי חדש – 1:23:35.5. אחיו התאום גיאורגיו סיים במקום ה-11. בסך הכול נפסלו שבעה, כולל שלושה משישה הראשונים בנקודת 15 הק"מ. במקום האחרון סיים הלך בן 19 מלאוס בזמן הגרוע בהיסטוריה של המשחקים – 2:20:22.0 שע'.
גם התחרות ל-50 ק"מ, שחזרה לתכנית המשחקים, נערכה ביום חם מאד ורק 15 סיימו אותה (4 נפסלו ו-8 פרשו). גונסלס שהוביל אחרי 30 ק"מ בצוותא עם המזרח גרמני הרטוייג גאודר (2:14:52, קצב של 4:30 דקות לק"מ, 22:30 ל-5 ק"מ) נחלש מאד ועבר את 5 הק"מ הבאים אולימפי חדש – 3:49:24. שלישי סיים הסובייטי בן ה-42 יבגני איבצ'נקו.
בשנת 1983 נערכה אליפות העולם הראשונה באתלטיקה בהלסינקי, פינלנד. בתחרות ל-20 ק"מ ניצח ארנסטו קאנטו ממקסיקו (1:20:49).שמונה הלכים הובילו בצוותא אחרי 15 ק"מ אבל אז החיש קאנטו את הקצב ועבר את 5 הק"מ האחרונים ב – 19:32. בתחרות ל-50 ק"מ פרץ כרגיל גונסלס לראש והיה בראש גם אחרי 30 ק"מ (2:13:22) אבל כעבור חמישה ק"מ נוספים הוא נחלש והמזרח גרמני רונלד וייגל חלף על פניו בדרך לניצחון (3:43:08).
החרם של מדינות הגוש הקומוניסטי על משחקי לוס אנג'לס 1984 גרם לכך שהלכי צמרת רבים נעדרו מן התחרות. ב-20 ק"מ הורגש במיוחד חסרונו של סגן אלוף העולם, יוזף פריבילנצץ' מצ'כוסלובקיה. בין 20 בעלי הזמנים ב-1984 היו 6 סובייטים, 3 מזרח גרמנים, בולגרי וצ'כי. במצב הזה הפכה התחרות למאבק בעיקר בין הלכי מקסיקו ואיטליה שתפסו 4 מ-5 המקומות הראשונים. דמילאנו הוביל אחרי 15 ק"מ ב-7 שניות על קאנטו וגונסלס אך שני ק"מ מהסיום עברו אותו המקסיקנים שזכו לעידוד מסיבי מהקהילה המקסיקנית הגדולה בלוס-אנג'לס. קאנטו ניצח ב-1:23:13. התחרות ל-50 ק"מ סבלה לא פחות מן החרם. בין 20 בעלי הזמנים הטובים ב-1984 היו שבעה מברה"מ, 3 ממזרח גרמניה (כולל שני בעלי הזמנים המהירים רונלד וייגל והרטוויג גאודר) וצ'כי אחד. שישה היו בראש אחרי 20 ק"מ (1:32:59) אך ב-10 הק"מ הבאים התבסס גונסלס לבד בחוד אחרי ששנים נפסלו (ברמודס ממקסיקו ואנדרסן מנורבגיה) ושני ספציאליסטים של 20 ק"מ פרשו (דמילאנו ולה-בלנק מקנדה). ב-30 ק"מ הוליך גונסלס (2:16:24) ביותר משלוש דקות יתרון שגדל עד לסיום ליותר מחמש דקות. זמנו (3:47:26) היה שיא אולימפי חדש.
מאוריציו דמילאנו גרם נחת לקהל הביתי כאשר ניצח באליפות העולם 1987 ברומא ב-20 ק"מ. הוא הלך כל מקטע של 5 ק"מ מהיר מקודמו וסיים ב-1:20:45 שע' כאשר הקדים את פריבילנץ' ב-22 שניות. קאנטו היה הפעם בין הנפסלים. בתחרות ל-50 ק"מ ברומא 1987 תפסו הלכי מזרח גרמניה את שני המקומות הראשונים: הרטוייג גאודר (3:40:53) הקדים את רונלד וייגל (3:41:30).
המזרח גרמנים החליטו לרשום את רונלד וייגל גם לתחרות ה-20 ק"מ במשחקי סיאול 1988 למרות רצונו להתרכז בתחרות ל-50 ק"מ. אחרי 15 ק"מ בתחרות ל-20 ק"מ היה וייגל בראש יחד עם פריבילנץ' וקאנטו אך המקסיקני נפסל זמן קצר אחר כך. הצ'כי והמזרח גרמני נכנסו לאצטדיון בהפרש קטן והפער ביניהם בסיום היה 3 שניות בלבד. פריבילנץ' סיים בשיא אולימפי – 1:19:57. בהליכה ל-50 ק"מ נכנע צמד המזרח גרמנים וייגל וגאודר להלך מברה"מ וצ'סלאב איבננקו שניצח בשיא אולימפי חדש – 3:38:29. איבננקו בן ה-27 התחיל לעסוק בהליכה רק בגיל 22 כאשר צפה בתכנית טלוויזיה בה נאמר כי ההליכה יעילה לטיפול בכאבי גב. הוא עבד כטכנאי במפעל טקסטיל והיה הולך מדי יום 4 ק"מ לעבודה ומאחר שהמפעל היה בסיביר הוא היה הולך מהר בקור העז. מאמן הליכה שהבחין בהליכתו המהירה שכנע אותו להתחיל להתאמן ותוך 5 שנים הוא היה לאלוף אולימפי.
סיומת מוזרה הייתה לתחרות ההליכה ל-20 ק"מ באליפות העולם בטוקיו בשנת 1991. שני המובילים, דמילאנו ומיכאיל שכניקוב מברה"מ נכנסו לאצטדיון מוקדם מהצפוי בעוד באצטדיון מתנהלים המקצים המוקדמים לריצת 100 מטר וההלכים היו צריכים לפלס את דרכם בין אדני זינוק ועציצי פרחים שהיו מונחים על המסלול. שכניקוב עבר את האיטלקי וחצה ראשון את קו הסיום בחושבו כי הוא ניצח בתחרות אך רק אז הבין כי עליו לעבור עוד הקפה שלמה באצטדיון. האיטלקי לא התבלבל ועבר לראש ובסיום הקדים את הסובייטי המותש ב-9 שניות כאשר קבע 1:19:37. ולדימיר אוסטרובסקי מישראל הגיע במקום ה-23 (1:24:35) מתוך 32 שסיימו (שניים לא סיימו ושלושה נפסלו). הסיום של התחרות ל-50 ק"מ היה דרמטי עוד יותר. שני הלכים מברה"מ, אלכסנדר פוטשוב ואנדרי פרלוב נכנסו יחד לאצטדיון והחליטו לחצות את קו הגמר כשהם מחובקים. שופטי הפוטו פיניש לא ויתרו ואחרי בדיקה קבעו כי זמנו של פוטשוב היה 3:53:08.15 ואילו לפרלוב ניתן זמן איטי במאית השנייה (3:53:08.16). לפי המסופר ניסרו ההלכים את המדליות וכל אחד מהם לקח אליו חצי מדלית כסף וחצי מדלית זהב.
תחרות ההליכה ל-20 ק"מ במשחקי ברצלונה 1992 נערכה במזג אוויר חם ולקראת הסיום היו ההלכים צריכים לעבור קטע עליה קשה של 1500 מטר. המנצח היה דניאל פלסה מספרד שביתו נמצא 10 ק"מ מהאצטדיון. זמנו (1:21:45) שיקף את התנאים הקשים. בתחרות ההליכה ל-50 ק"מ הוביל פוטשוב אבל אחרי 20 ק"מ הוא נפסל. בנקודת 30 הק"מ הוביל קוקונן מפינלנד ב-42 שניות אך לאחר 5 ק"מ נוספים עברו אותו פרלוב, המקסיקני קרלוס מרסנריו וצעיר פולני בן 23 בשם רוברט קורז'ינובסקי.. בנקודת 40 הק"מ פרץ פרלוב קדימה ושני האחרים לא יכולים היו להגיב. בכניסה לאצטדיון, כאשר הוא במקום השני, נפסל קורז'ינובסקי. התברר כי הוא צבר לא פחות מ-5 אזהרות אך המידע הגיע לשופט הראשי באיחור. פרלוב ניצח ב-3:50:13.
תחרות 20 הק"מ באליפות העולם שטוטגרט 1993 התנהלה בקצב איטי וכמעט כל המשתתפים היו ביחד במחצית המרחק (42:26). רק בק"מ ה-17 התחילה החבורה להתפרק כאשר הספרדי ולרי מסנה החיש את הקצב. תשעה יצאו בעקבותיו ומתוכם נפסלו בסופו של דבר ארבעה. גם כאן הגיבו השופטים לאט והיו הלכים שנפסלו ממש בתוך האצטדיון. מסנה עבר את החצי השני ב-40:01 וקבע בסיום 1:22:31. ספרד השלימה דאבל כאשר חסוס גרסיה ניצח בתחרות ל-50 ק"מ (3:41:41) בתחרות בה תשעה מעשרה הראשונים קבעו שיאים אישיים. קורז'ינובסקי נפסל שוב, הפעם במהלך ההקפה האחרונה מחוץ לאצטדיון כאשר היה בתמונת המדליות.
מישל דידוני בן ה-21 מאיטליה ניצח בתחרות ל-20 ק"מ באליפות העולם 1995 שהתקיימה בעיר השוודית ייטבורי (Gothenburg). גם הפעם היו פסילות דרמטיות בסיום: דניאל גרסיה ממקסיקו נפסל 250 מטרים מהסיום וג'ובאני דה-בנדיקטוס שחצה שלישי את קו הסיום נפסל רק אחר כך מאחר ששני שופטים זיהו אותו "רץ" בישורת האחרונה. . זמנו של דידוני בסיום היה 1:19:59 ואחריו הגיעו ולנטי מסאנה מספרד (1:20:03) ויבגני מיסיוליה מבלרוס (1:20:48).
ז'או יונגשנג מסין ניצח ב-50 ק"מ בגביע העולם 1995 עם בריחה מהירה משאר המתחרים וניסה אותם טקטיקה גם ביטבורי. כבר אחרי 10 ק"מ הוא הוביל ב-30 שניות. במחצית הדרך (1:53:50) הוא עדיין הוביל, אך רק ב-8 שניות. הפיני ולנטין קוקונן שהיה שביעי בלבד במחצית הדרך הדביק אותו אחרי 32 ק"מ אך הסיני לא ויתר וניסה להיצמד לפיני עד שהתמוטט ונלקח לבית חולים. הפיני המשיך לניצחון ב-3:43:42 והפעם הצליח קורז'ינובסקי לסיים בשלום וזכה בארד.
ג'פרסון פרס בן ה-22 מאקוודור היה המנצח ב-20 ק"מ במשחקי אטלנטה 1996 וזיכה את מדינתו במדליה האולימפית הראשונה שלה אי פעם. הוא היה המנצח הצעיר ביותר במקצוע. זמנו היה 1:20:07. כדי לחגוג את ניצחונו הוא הלך (וגם קצת רץ) מבירת אקוודור קיטו אל עיר הולדתו קנקה השוכנת בגובה 2600 מטר מעל פני הים, מרחק 459 ק"מ, ב-16 ימים במסלול הררי קשה.
בתחרות ל-50 ק"מ באטלנטה היו 4 הלכים בראש כאשר נותרו 10 ק"מ לסיום. כעבור 3 ק"מ נוספים פרץ קורז'ינובסקי והצליח להשיג את התואר הראשון החשוב בקריירה. הוא קבע 3:43:30.
דניאל גרסיה ממקסיקו, שנפסל סמוך לסיום, כשהוא בתמונת המדליות, באליפויות העולם 1993 ו-1995, הצליח באליפות העולם 1997 שהתקיימה באתונה לסיים עם שתי אזהרות בלבד ולנצח ב-20 ק"מ (1:21:43). איליה מרקוב מרוסיה שהוביל בשלבים הראשונים של התחרות, נפסל בק"מ ה-15. בתחרות ל-50 ק"מ באתונה 1997 ניצח רוברט קורז'ינובסקי עם 3:44:46 שע', תחרות שהתנהלה ביום חם עם טמפרטורה של 30 מעלות. הוא פתח עם 10 ק"מ זהירים ב-47:10 ד' אך הגביר את הקצב בהמשך: 45:10, 44:59, 43:17 (!) וסיים ב-44:10. החצי הראשון היה ב-1:55:02 והשני ב-1:49:04. הפעם הוא סיים "רק" עם שתי אזהרות.
באליפות העולם 1999 בסביליה, ספרד שררו תנאים קשים בהליכה ל-20 ק"מ וזמנו של המנצח, איליה מרקוב מרוסיה (1:23:34) היה האיטי בתולדות האליפות. רצף ניצחונותיו של קורז'ינובסקי באליפויות הגדולות נפסק זמנית עם פסילה אחרי 40 ק"מ בתחרות ל-50 ק"מ. גרמן סקורגין מרוסיה היה הראשון שחצה את קו הסיום ב-3:44:23. בשנת 2001 התקבלה החלטה לפסול את סקורגין על עבירת סימום והתואר הועבר לאיטלקי איבאנו ברונטי שסיים ב-3:47:54. סקורגין נפטר בגיל 45 מהתקף לב.
בתחרות ההליכה ל-20 ק"מ במשחקים האולימפיים סידני 2000 חצה את קו הסיום במקום הראשון המקסיקני ברנרדו סגורה. המקסיקני חגג במשך 15 דקות ובעודו משוחח בטלפון עם נשיא מדינתו הוא קיבל את ההודעה כי הוא נפסל. המקסיקנים לקחו קשה את הפסילה, הגישו ערעור ומשזה נדחה פנו גם לביית הדין העליון לספורט (CAS) אך נדחו גם שם. בעקבות תקרית זו הוחלט לשנות את החוקה והחל משנת 2001 יש לשופט הראשי סמכות לפסול הלכים בתוך האצטדיון אפילו אם אין להם אזהרות קודמות. רוברט קורז'ינובסקי שחצה את קו הסיום שתי שניות אחרי סגורה הוכתר כמנצח עם שיא אולימפי – 1:18:59. שבוע ימים אחרי התחרות ל-20 ק"מ התייצב קורז'ינובסקי למקצועו העיקרי בשאיפה להיות הראשון המגן על תוארו ב-50 ק"מ וגם הראשון הזוכה באותם משחקים בשני מקצועות ההליכה על כביש. עד 40 ק"מ היה צמוד אליו יואל סנשס ממקסיקו. הם הגיעו ל-20 ק"מ ב-1:30:00 ול-40 ק"מ ב-2:56:28. המקסיקני נחלש ב-10 הק"מ וקורז'ינובסקי ניצח ב-3:42:22. במהלך התחרות לבש קורז'ינובסקי רצועת חזה וכך היה יכול לעקוב אחרי תדירות הדופק שלו באמצעות מד הדופק בשעון היד. השימוש במד דופק מותר על פי החוקה.
רוסיה זכתה בכל שלושת המדליות בתחרות ההליכה ל-20 ק"מ באליפות העולם 2001 באדמונטון. רומן רסקזוב היה ראשון (1:20:31) והקדים בשתי שניות את איליה מרקוב וב-5 שניות את איליה בורייב. ב-50 ק"מ המשיך קורז'ינובסקי את שליטתו וניצח ב-3:42:08.
בשנת 2003 הוחלט להכיר בהישגים הטובים בהליכה על כביש כ"הישגי שיא" והחל מ-משנת 2004 הם קיבלו גם מעמד רשמי של שיאי עולם. תוצאות המנצחים באליפות העולם 2003 בסן-דני שליד פריס היוו את שיאי היסוד. ב-20 ק"מ ניצח ג'פרסון פרס עם 1:17:21. הוא עבר את 10 הק"מ הראשונים ב-39:10 ד' ואת החלק השני של התחרות ב-38:11. גם המנצח ב-50 ק"מ, מי אם לא רוברט קורז'ינובסקי, קבע את הישג השיא ב"נגטיב ספליט" (החצי השני מהיר מהראשון) – 1:50:14/1:45:49. לקביעת השיא של קורז'ינובסקי סייעו שני גורמים: א) הטמפרטורה הייתה כ-20 מעלות ולא בסביבות ה-30 כמו באליפויות רבות; ב) הרוסי גרמן סקורגין החל לסגור עליו החל מהק"מ ה-35 והפולני (שחי בצרפת) לא היה יכול להרפות מהקצב ובסיום אמר: "לא הייתה לי ברירה, הייתי חייב לקבוע שיא..."
המנצח בהליכה ל-20 ק"מ במשחקי אתונה 2004 היה האיטלקי איבאנו ברונטי שכזכור הוענק לו תואר האליפות ב-50 ק"מ לשנת 1999 (אחרי פסילתו של סקורגין). אחת הסיבות שהוא החל להתרכז ב-20 ק"מ הייתה שליטתו הבלתי מעורערת של הפולני במרחק הארוך. ברונטי שהה לפני המשחקים למשך שלושה שבועות במחנה אימונים בגבהים בעיר ססטריירה שבהרי האלפים וצוות חוקרים עקב אחריו ופרסם את הממצאים. המחנה הסתיים 26 ימים לפני התחרות האולימפית. 20 יום לפני המחנה הוא קבע ב-10 ק"מ זמן של 39:54 ד' ו-10 ימים אחרי המחנה נרשם לו זמן של 38:23. בתחרות באתונה הוא קבע זמן של 1:19:40.
התחרות ל-50 ק"מ באתונה 2004 הייתה האחרונה בקריירה הארוכה של רוברט קורז'ינובסקי שנולד בשנת 1968 והאליפות הבין לאומית הראשונה שלו כבוגר הייתה אליפות אירופה ב- 1990 (רביעי ב-20 ק"מ). הפולני ניצח ב-3:38:46, יותר מ-4 דקות לפני הדולקים אחריו. הוא היה לאתלט הראשון במקצוע הליכה או ריצה הזוכה באותו מקצוע שלוש פעמים רצופות במשחקים האולימפיים. ההלך הגדול בהיסטוריה זכה ב-4 מדליות זהב אולימפיות,
באליפות העולם מאזנו היה 3 זהב ואחת ארד והוא הוכתר פעמיים כאלוף אירופה.
ג'פרסון פרס הגן על תוארו כאלוף העולם כאשר ניצח באליפות העולם 2005 בהלסינקי. זמנו, 1:18:35 היה טוב ביותר מדקה משל סגנו. שני הלכים מרוסיה סיימו ראשונים בתחרות ל-50 ק"מ והמנצח היה סרגיי קירדיאפין (3:38:08). בארד זכה אלכס שוורצר בן ה-20 מאיטליה שהיה בכך לצעיר בין זוכי המדליות באליפות העולם במקצוע זה. בין הנפסלים היה יוהאן דיניץ מצרפת.
באליפות העולם 2007 באוסאקה יפאן התנהלה התחרות ל-20 ק"מ בחום כבד. איבאנו ברונטי הוביל אחרי 10 ק"מ בפער של 17 שניות בזמן של 42:14 אך נפסל אחר כך ובראש נותר ג'פרסון פרס שהוביל אחריו 11 הלכים. חאתם גולה מתוניסיה וחוויאר פררנדס מספרד נצמדו לפרס בק"מ ה-15 (1:02:31). לקראת הסיום ברח האקואדורי לשני יריביו וזכה בתואר העולמי בפעם השלישית ברציפות עם 1:22:20. הספרדי עבר את התוניסאי ממש על קו הסיום ותחילה הוא נפסל אך המדליה הוחזרה לו אחרי ערעור. חם היה גם בהליכה ל-50 ק"מ בה ניצח נתן דיקס מאוסטרליה 3:43:53 לפני דיניץ ושוורצר. טים ברט מקנדה שסיים במקום ה-19 קבע שיא השתתפויות באליפות העולם – 9 (השתתף בכל האליפויות מאז 1991). הישג זה נשבר על ידי חסוס אנחל גרסיה מספרד שהופיע לראשונה באליפות העולם 1993 (וזכה בזהב) ומאז השתתף בכל אליפויות העולם שהתקיימו , כולל זו של 2015 (בגיל 46) – 12 הופעות! באליפות 2007 נפסל גרסיה.
במזג האוויר החם במשחקי בייג'ינג 2008, פתחו ההלכים ל-20 ק"מ בקצב מתון מבחינתם ועברו 2 ק"מ ראשונים ב-8:14 דק'. המקטעים הבאים של 2 ק"מ היו מהירים קצת יותר: 8:09, 8:06, 8:09, 8:10, 8:03 (10 ק"מ – 40:42). בשלב זה מנתה חבורת החוד עדיין 22 הלכים שבראשה איבאנו ברונטי. בחצי השני הוחש הקצב: 7:55, 7:52, 7:36 וכאן החל ברונטי לנשור לאחור בשל קבלת שתי אזהרות על רגל קדמית שלא יושרה. ולרי בורצ'ין בן ה-22 מרוסיה עבר את הקטע שבין 16 ל-18 ק"מ ב-7:27 ויצר לעצמו מקדמה של 3 שניות על ג'פרסון פרס ובסיום (1:19:01) הקדים אותו ב-4 שניות. בורצ'ין שסיים ראשון גם באליפויות העולם 2009 ו-2011, הושעה בדיעבד בשנת 2015 לשמונה שנים החל מיולי 2009 על עבירות סימום ונשללו מננו התארים בהם זכה. בתחרות ל-50 ק"מ היו כמה הלכים ביחד אחרי 40 ק"מ (2:54:36) וזמן קצר אחר כך פרץ אלכס שוורצר קדימה וניצח בשיא אולימפי חדש – 3:37:09.
כאמור, ניצח בורצ'ין ב-20 ק"מ באליפות העולם 2009 בברלין (1:18:41) ולאחר השעייתו התואר הועבר לסגנו, ואנג האו מסין (1:19:06). גם המנצח בהליכה ל-50 ק"מ בברלין 2009, סרגיי קירדיאפקין (3:38:05) הושעה בשנת 2015. והתואר הועבר למסיים שני, טרונד נימרק מנורווגיה (3:41:16).
באליפות העולם 2011 בדאגו, דרום קוריאה הגיע בורצ'ין ראשון ב-20 ק"מ בזמן 1:19:56 לפני חברו לנבחרת רוסיה ולדימיר קנאיקין (1:20:07). גם קנאיקין הושעה ב-2015 על עבירות ולפיכך הועבר התואר לשלישי, לואיס פרננדו לופס מקולומביה (1:20:38). נפסל גם הראשון ב-50 ק"מ בדאגו 2011, סרגיי בקולין מרוסיה (3:41:24). התואר הועבר למסיים שני, חברו לנבחרת רוסיה דניס ניז'וגדורוב (3:42:45) שגם הוא נמנה על חניכיו של המאמן הלאומי להליכה של רוסיה לשעבר, ויקטור צ'גין, שיותר מ-20 חניכים שלו הורשעו בעבירות סימום.
בתחרות ל-20 ק"מ במשחקי לונדון 2012 זכו הסינים בהצלחה גדולה כאשר נציגיהם זכו במקומות הראשון, השלישי והרביעי. המנצח היה צ'ן דינג (1:18:46, שיא אולימפי). למקום השני הגיע אריק ברונדו מגוואטמלה (1:18:57). ויקטור בורצ'ין התמוטט בק"מ ה-19 וולדימיר קנאיקין ולואיס פרננדו לופס נפסלו לקראת סוף התחרות. זמן קצר לפני תחילת המשחקים נודע כי אלכס שוורצר נכשל בעבירת סימום ולכן לא יכול היה להגן על התואר ב-50 ק"מ בו זכה ב-2008. סרגיי קירידאפקין היה ראשון ב-50 ק"מ בשיא אולימפי - 3:35:59. בשנת 2016 הוחלט על פסילתו בשל עבירת סימום והתואר הועבר לאוסטרלי ג'ראד טאלנט (3:36:53). בין שמונה הנפסלים על הפרת חוקי ההליכה היו יוהאן דיניץ ואריק ברונדו.
אליפות העולם לשנת 2013 נערכה במוסקבה והמנצחב-20 ק"מ היה אלכנסנדר איוואנוב מרוסיה (1:20:58), חניך של ויקטור צ'גין. בתחרות ל-50 ק"מ ניצח רוברט הפרנן בן ה-35 מאירלנד (3:37:56) שאמר אחרי התחרות: "כאשר אירי מנצח בהליכה במוסקבה זה כאילו נבחרת אירלנד בכדורגל מנצחת את נבחרת ברזיל על אדמת ברזיל..." ניצחונו של הפרנן הביא לאירלנד מדליית זהב שנייה בתולדות אליפות העולם באתלטיקה. המדליה שלו הושגה בדיוק בתאריך בו השיג 30 שנה קודם לכן אימון קוכלאן את מדלית הזהב בריצה ל-5000 מטרים.
באליפות אירופה בשנת 2014 שנערכה בציריך ניצח ב-50 ק"מ יוהאן דיניץ וקבע את שיא העולם הנוכחי – 3:32:33. שיא העולם הנוכחי ב-20 ק"מ נקבע בשנת 2015 על ידי היפאני יוסוקה סוזוקי – 1:16:36, בעיר נומי ביפאן.
באליפות העולם 2015 בביג'ינג, לא השתתפו הלכים מרוסיה בתחרות ל-20 ק"מ. מיגל אנחל לופס מספרד ניצח (1:19:14) לפני ואנג זן מסין שהגיע 15 שניות אחריו ובנג'מין טורנה מקנדה (1:19:57, שיא לאומי). שיאן העולם, יוסוקה סוזוקי, פרש בדרך בשל כאבים בירך. בתחרות ל-50 ק"מ ניצח מאט טות מסלובקיה (3:40:32) לפני ג'ארד טאלנט מאוסטרליה וטאקיוקי טאני מיפאן.
במשחקי ריו 2016 המנצח ב-20 ק"מ היה הסיני ואנג ז'ן – 1:19:14 לפני חברו לנבחרת קאי זלין - 1:19:26 והאוסטרלי דיין ברד-סמית 1:19:37. ב-50 ק"מ המנצח היה מאתיי טות מסלובקיה – 3:40:58 לפני ג'ארט טלנט מאוסטרליה – 3:41:16 והירוקי אראי מיפן – 3:41:24 שע'.
באליפות העולם 2017 שנערכה בלונדון ניצח ב-20 ק"מ אלדר ארבלו מקולומביה – 1:18:53 לפני הרוסי סרגיי שירובוקוב – 1:18:55 וקאיו בונפים מברזיל – 1:19:04. רוסיה עדיין לא נטלה חלק באופן רשמי במשחקים אבל חלק מאתלטיה ובהם שירובוקוב הורשו להשתתף כ"אתלטים ניטרליים". יוהן דיניץ היה המנצח ב-50 ק"מ - 3:33:12 (שיא אליפות) לפני הירוקי אראי – 3:41:17 ויפני נוסף קאי קוביאשי - 3:41:19.
נשים התחרו בהליכה באופן לא רשמי כבר בשנות השלושים של המאה ה-20. ההישג הראשון עליו ידוע ב-5000 מטר נקבע על ידי הלכית מצ'כיה בשם מינה לנינגרובה בשנת 1932 - 31:33.4 דקות. לינאה אולסון משוודיה הרשימה בשנת 1938 עם הישג של 25:48.8 ד' ואילו בשנת 1951 קבעה שוודית אחרת, אינגריד יוהאנסון הישג של 24:27.5 ד' שהיה הישג שיא עד שנת 1974. ב-10,000 מטר ההישג הראשון לנשים עליו ידוע הוא של מיי ג'והנסון משוודיה שנקבע ב-1943 – 52:06.6 ד'.
בגביע העולם להליכה השתתפו נשים לראשונה בשנת 1979 בתחרות ל-5 ק"מ והמנצחת הייתה מריון פוקס (Fawkes) מבריטניה (22:51 דקות). ב-1981 נכללה בגביע העולם להליכה שוב התחרות ל-5 ק"מ והמנצחת הפעם הייתה סיב גוסטבסון משוודיה (22:57). בין השנים 1983 ו-1997 נכללה במפעל דו-שנתי זה הליכה ל-10 ק"מ לנשים והחל מ-1999 מתחרות בו הנשים ל-20 ק"מ. מקצוע ההליכה ל-10 ק"מ נכלל לראשונה באליפות העולם באתלטיקה במהדורה השנייה של המפעל שהתקיימה ב-1987 ברומא. האלופה הראשונה הייתה אירינה סטרחובה מברה"מ (44:12) שהקדימה את קרי סקסבי מאוסטרליה ב-11 שניות. בתנאי מזג אוויר קשים (86% לחות) פתחה סטרחובה בצורה זהירה ועברה את החצי הראשון ב-23:21 ובחצי השני הגבירה בהרבה את הקצב (20:51).
באליפות העולם 1991 בטוקיו ניצחה ב-10 ק"מ אלינה איוואנובה מברה"מ (42:57) כשאחריה סיימו בזמן זהה (43:13) מדלן סוונסון משוודיה וסרי אסייה מפינלנד. הראשונות במהדורה הקודמת, סטרחובה וסקסבי הגיעו למקומות הרביעי והחמישי.
ההליכה ל-10 ק"מ לנשים הוכנסה לתכנית האולימפית במשחקי ברצלונה 1992. אלינה איוואנובה ומדלן סוונסון הובלו במחצית הדרך (22:15) בתחרות שהתנהלה במסלול עם הרבה עליות ובמזג אוויר חם. בעלייה חזרה לאצטדיון הובילו הסיניות צ'ן יולינג ולי צ'ונקסלו אך איוואנובה ניסתה לחזור ולתמונה, הגבירה את הקצב, עברה את הסיניות וחצתה ראשונה את קו הסיום אך לאכזבתה היא נפסלה. צ'ן יולינג הוכתרה כאלופה האולימפית הראשונה בהליכה עם זמן של 44:32 ד', שניה אחת לפני ילנה ניקולאייבה מחבר העמים (תחת שם זה התחרות אתלטי ברה"מ לשעבר במשחקי ברצלונה).
באליפות העולם 1993 שנערכה בשטוטגרט הוענקו מכוניות מרצדס למנצחים והראשונה שזכתה הייתה הפינית סרי אסייה שניצחה ביום הראשון לאליפות בתחרות ל-10 ק"מ בזמן 42:59 דקות (חצי ראשון – 21:54 ד'; חצי שני – 21:05 ד'). שניה סיימה האיטלקיה אילאנה סלבדור (43:08).
אירינה סטנקינה מרוסיה זכתה באליפות העולם 1995 שנערכה בעיר ייטבורי בשוודיה. היא עשתה זאת בגיל 18 שנים ו-135 ימים והייתה בכך לאלופת העולם הצעירה ביותר עד אז ("התואר" שייך כיום לרצה מאתיופיה טירונש דיבאבא שניצחה בגיל צעיר יותר בריצה ל-5000 מטרים באליפות העולם 2003). התחרות בייטבורי התנהלה בקצב מהיר ונרשמו בה הזמנים הטובים בהיסטוריה עד אז למסיימות במקומות 3 עד 15. סטנקינה קבעה 42:13 והקדימה את האיטלקיה אליזבטה פראונה ב-3 שניות. ילנה ניקולאייבה זכתה בארד אחרי שעברה ממש על קו הסיום את סרי אסייה, במה שנראה לרבים כ"ריצה".
ניקולאייבה וסטנקינה הובילו בחצי הראשון בתחרות במשחקי אטלנטה 1996 (20:54) אך כ-800 מטר אחר כך נפסלה סטנקינה וניקולאייבה המשיכה באותו הקצב המהיר וניצחה ב-41:49 ד', 23 שניות לפני פראונה.
באליפות העולם 1997 שנערכה באתונה התקיימה בפעם היחידה תחרות הליכה ל-10,000 מטרים על מסלול. אנה ריטה סידוטי מאיטליה התייצבה בראש כבר בק"מ השני וניצחה ב-42:55.49 דקות. סטנקינה הייתה היחידה שנצמדה אליה בחצי השני של התחרות אך היא נפסלה אחרי 8 ק"מ. אולימפיאדה איואנובה מרוסיה שסיימה שנייה, נפסלה יותר מאוחר על עבירות סימום. כפי שהיה בעת שהתקיימו תחרויות גברים במקצוע זה, גם הפעם נערכו מקצים מוקדמים שהתקיימו שלושה ימים לפני תחרות הגמר. סידוטי, שבלטה בממדיה הזעירים (1.50 מ'/ 42 ק"ג) נפטרה בשנת 2015 בגיל 45. לאליפות העולם ב-1997 היא יצאה רק כמחליפה והוכנסה לרשימת המתחרות ברגע האחרון.
החל מ-1999 מתחרות הנשים בהליכה ל-20 ק"מ באליפות העולם ובמשחקים האולימפיים. באליפות 1999 שנערכה בסביליה סיימו ראשונות שתי סיניות: ליו הונגיו (1:30:50) וואנג יאן (1:30:52). יאן שנולדה בשנת 1971 קבעה עוד בטרם מלאו לה 15 שנים הישג טוב משיא העולם בהליכה ל-5000 מטר. השלישית בתחרות, קרי סקסבי-יונה מאוסטרליה (1:31:18) שנולדה בשנת 1961 קבעה בקריירה שלה 32 שיאי עולם (כולל שיאים לא רשמיים המכונים "הישגי שיא").
בתחרות האולימפית בסידני 2000 נפסלו המוליכות זו אחר זו. ליו הונגיו הובילה אחרי 16 ק"מ בכמה עשרות מטרים ונפסלה. בק"מ ה-17 הובילה האיטלקייה אליזבטה פראונה, נפסלה, אך בעצת מאמניה חזרה למסלול ורצה (!) כדי להדביק את המובילה ג'יין סבילה מאוסטרליה. סבילה לא הבינה מה קרה מאחר שראתה את האיטלקייה מורחקת קודם לכן מן המסלול. רק בק"מ ה-19 הוצאה פראונה סופית מהתחרות והאוסטרלית נראתה כהולכת לניצחון אך לאכזבתה היא נפסלה במנהרה בכניסה לאצטדיון ובתואר זכתה וואנג ליפינג מסין (1:29:05). תגובתה הראשונה של האוסטרלית לפסילתה הייתה כצפוי קשה והיא אמרה כי היא מחפשת רובה כדי לירות בעצמה אך יותר מאוחר היא הפגינה רוח ספורטיבית ואמרה:" בהליכה תחרותית אנחנו מנסים תמיד למתוח את הגבולות והיום מתחתי אותם קצת יותר מדי..."
באליפות העולם 2001 נפסלו לא פחות מ-15 מתוך 42 המשתתפות בהליכה ל-20 ק"מ. בבכורה זכתה אולימפיאדה איוואנובה (1:27:48) שחזרה מהשעיה על עבירת סימום. בין הנפסלות היו ילנה ניקולאייבה מרוסיה, האוסטרליות קרי סקסבי-יונה בת ה-40 וחברתה לנבחרת ג'יין סבילה וגם הנורבגית קז'רצי פלאצר שחצתה את קו הגמר רביעית ונפסלה מיד אחר כך.
בגיל 37, בהשתתפותה השביעית באליפות העולם (השתתפה בכל מהדורות האליפות ההליכה זולת 1991), זכתה ילנה ניקולאייבה באליפות העולם 2003 (1:26:52). אולימפיאדה איוואנובה פרשה כבר אחרי 6 דקות בשל כאבים ברגל.
במשחקי אתונה 2004 ניצחה במפתיע היווניה בת ה-22 אטנסיה צומולקה שקבעה בתנאי מזג אוויר קשים 1:29:12 לפני אולימפיאדה איוואנובה (1:29:16) וג'יין סבילה (1:29:25). יצוין עם זאת כי שתי המנצחות של יוון בתחרויות האתלטיקה במשחקי אתונה 2004, צומולוקה ורצת ה- 400 מ' משוכות פאני חלקיה נתפסו בעבירות סימום במשחקי בייג'ין 2008.
אולימפיאדה איוואנובה קבעה בשנת 2001 זמן של 1:24:50, בטרם הוכרו שיאי עולם רשמיים במקצועות הכביש, החל משנת 2004. באליפות העולם 2005 שנערכה בהלסינקי קבעה איוואנובה שיא רשמי – 1:25:41. זמני הביניים שלה היו: 5 ק"מ – 21:43 ד', 10 ק"מ - 42:54 (21:11), 15 ק"מ – 1:04:05 (21:11) ו-21:36 ל-5 ק"מ האחרונים. אטנסיה צומולקה, שרבים חשו כי זכתה לשיפוט סלחני במשחקי אתונה 2004, נפסלה הפעם, 4 ק"מ מן הסיום. איוואנובה בת ה-35, אם לנערה בת 15, הייתה היחידה מבין 6 הראשונות שלא קבעה שיא אישי אך מאחר שקבעה שיא עולם הוענק לה בונוס של 100,000 דולר בנוסף לפרס של 60,000 דולר על הזכייה במדליית הזהב.
אולגה קניסקינה מרוסיה הייתה הראשונה באליפות העולם 2007 שנערכה בתנאי מזג אוויר קשים באוסקה, יפאן. היא קבעה זמן של 1:30:09. קניסקינה הייתה ראשונה גם במשחקי בייג'ינג 2008 (1:26:31), באליפות העולם 2009 (1:28:09) ובאליפות העולם 2011 (1:29:42) וסיימה שניה בלונדון 2012 אך בשנת 2015 הייתה אחת מקבוצת הלכים גדולה מרוסיה שנתפסו על עבירות סימום ולכן נשללו ממנה כל התארים החל משנת 2009 אך לא התארים הקודמים בהם זכתה.
התחרות בביג'ינג 2008 נערכה בגשם שוטף ושנייה אחרי קניסקינה סיימה קז'רצ'י פלאצר (1:27:07). באליפות העולם 2009 בברלין, המסיימת שניה אחרי קניסקינה הייתה האירית בת ה-33 אוליב לפנן (Loughnane) שסיימה בזמן 1:28:58. הישגה הטוב הקודם בזירה העולמית היה המקום השביעי אותו תפסה במשחקי בייג'ינג 2008.
באליפות העולם 2011 סיימה במקום השני אחרי קניסקינה, הסינית ליו הונג (1:30:00). במקום השישי הגיעה ההלכית בת ה-36 מפורטוגל סוסאנה פייטור שהייתה זו לה הפעם ה-11 בה השתתפה באליפות העולם (השתתפה בכל המהדורות החל מטוקיו 1991). הישגה הטוב ביותר היה מדליית הארד בה זכתה בהלסינקי 2005.
במשחקי לונדון 2012 ניצחה הרוסיה בת ה-20 אלנה לשמנובה בשיא עולם חדש – 1:25:02. שנייה בקו הסיום הייתה אולגה קניסקינה (שהמדליה נשללה ממנה כמו כל הישגיה מאז 2009) ובמוקמות השלישי והרביעי סיימו ההלכיות מסין קיאנג שנג'י (1:25:16) וליו הונג (1:26:00).
לשמנובה הייתה ראשונה גם באליפות העולם 2013 (1:27:08) ובשנת 2014 הושעתה לשנתיים על עבירת סימום... שניה אחריה באליפות 2013 שנערכה במוסקבה הייתה אשתו של האלוף המושעה ל-50 ק"מ סרגיי קירידאפקין, אניסה קירדיאפקינה, שבעת כתיבת שורות אלה לא ידוע על עבירת סימום שלה למרות שהשתייכה לקבוצה של המאמן ויקטור צ'גין.
שיא העולם הנוכחי נקבע בתחילת 2015 על ידי הסינית ליו הונג – 1:24:38 שזכתה אחר כך באליפות העולם אותה שנה שנערכה בבירת ארצה, בייג'ינג כשהקדימה את חברתה לנבחרת לו קסיוזי ב-26 מאיות השנייה בלבד. מאחר שבתחרויות על כביש מעוגלות התוצאות לשניות שלמות נרשם לשתיהן אותו הזמן – 1:27:45. הלכיות מרוסיה לא נטלו חלק בתחרות בשל ההשעיה הנרחבת של חברי הנבחרת בשל עבירות סימום.
ליו הונג ניצחה במשחקי ריו 2016 – 1:28:35 לפני לופיטה גונסלס ממקסיקו – 1:28:37 ולו קסיוזי מסין – 1:28:42.
באליפות העולם 2017 בלונדון שלוש הראשונות היו יאנג ג'יאיו מסין - 1:16:18, לופיטה גונסלס – 1:16:19 ואנטולנלה פלמיזאנו מאיטליה – 1:26:36 שע'.
באליפות זו נערכה לראשונה במסגרת אליפות גדולה גם תחרות ל-50 ק"מ הליכה לנשים שהוזנקה יחד עם תחרות הגברים לאותו המרחק. 7 נשים יצאו לדרך ו-4 סיימו. אינס הנריקס מפורטוגל הייתה ראשונה עם שיא עולם חדש – 4:05:56 שע' לפני יין האנג מסין 4:08:58 ויאנג שוקינג מסין 4:20:49. בשנת 2018 שופר השיא ב-50 ק"מ על ידי רוי ליאנג מסין שקבעה 4:04:36 בתחרות שהתקיימה בסין.
ירידה ראשונה מ-4 שעות ב-50 ק"מ רשמה השיאנית ב-20 ק"מ, הסינית ליו הונג שעברה את המרחק בתחרות בסין בחודש מרס 2019 ב-3:59:15 שעות. ליו הונג בת ה-32 חזרה להתחרות אחרי הפסקה של שנתיים של חופשת הריון ולידה. הרוסייה קלווידיה אפנסייבה עברה את המרחק בחודש יוני 2019 ב-3:57:07 שע' בתחרות ברוסיה אך הישגה לא אושר כשיא בשל היעדר שופטים בין לאומיים וכן בשל העובדה שאפנסייבה אינה רשאית להשתתף בתחרויות בין לאומיות בשל השעייתה של רוסיה. בשנת 2018 קבעה ילנה לשמנובה מרוסיה תוצאה טובה מהשיא ב-20 ק"מ באליפות רוסיה כאשר עברה את המרחק ב-1:23:39. גם הישג זה לא הוכר כשיא מאותן סיבות שלא הוכר הישגה של אפנסייבה.
אליפת העולם 1997
10,000 מטר נשים: דרוג מקורי – 1) אנה ריטה סידוטי (איטליה); 2) אולימפיאדה איוואנובה (רוסיה); 3) אולגה קרדופואיצבה (בלרוס). דרוג מתוקן – 1) סידוטי; 2) קרדופואיצבה; 3) ולנטינה צובולסקייה (בלרוס).
אליפות העולם 1999
50 ק"מ: דרוג מקורי – 1) גרמן סקורגין (רוסיה); 2) איבאנו ברונטי (איטליה) ; 3) ניקולאי מטיוחין (רוסיה). דרוג מתוקן – 1) ברונטי; 2) מטיוחין; 3) קורט קלאוסן (ארה"ב).
אליפות העולם 2009
20 ק"מ: דרוג מקורי – 1) ולרי בורצ'ין (רוסיה); 2) ואנג האו (סין) 3) אדר סנצ'ס (מקסיקו). דרוג מתוקן – 1) האו; 2) סנצ'ס; 3) ג'יאורג'יו רובינו (איטליה)
50 ק"מ: דרוג מקורי – 1) סרגיי קירדיאפקין (רוסיה); 2 ) טרונד נימרק (נורבגיה); 3) חסוס אנחל גרסיה (ספרד). דרוג מתוקן: 1) נימרק; 2) גרסיה; 3) גז'גוז' סודול (פולין).
20 ק"מ נשים: דרוג מקורי – 1) אולגה קניסקינה (רוסיה); 2) אוליב לפנן (אירלנד); 3) ליו הונג (סין). דרוג מתוקן – 1) לפנן; 2) הונג; 3) אניסה קירדיאפקינה (רוסיה).
אליפות העולם 2011
20 ק"מ: 1) בורצי'ן; 2) ולדימיר קנאיקין ( רוסיה); 3) לואיס פרננדו לופס (קולומביה). דרוג מתוקן – 1) לופס; 2) ואנג ז'ן (סין); 3) רוסלן דמיטרנקו (אוקראינה).
50 ק"מ: 1) סרגיי בקולין (רוסיה); 2) דניס ניז'גורודוב (רוסיה); 3) ג'ארד טלנט (אוסטרליה); דרוג מתוקן – 1) ניז'גורודוב; 2) טאלנט; 3) סי טיאנפנג (סין).
20 ק"מ נשים: 1) קניסקינה; 2) ליו הונג (סין) ; 3) קירדיאפקינה. דרוג מתוקן: 1) הונג; 2) קירדיאפקינה; 3) אליסה ריגודו (איטליה).
לונדון 2012
50 ק"מ: 1) קירדיאפקין; 2) טאלנט; 3) טיאנפנג. דרוג מתוקן: 1) טאלנט; 2) טיאנפנג; 3) רוברט הפרנן (אירלנד).
20 ק"מ נשים: 1) ילנה לשמנובה (רוסיה); 2) קניסקינה; 3) קיאנג שנג'י (סין). דרוג מתוקן: 1) לשמנובה; 2) שנג'י; 3) ליו הונג (סין).
מהירות ההליכה של שיאני העולם, ב-20 ק"מ לגברים עלתה מאז 1945 מ- 13.0 קמ"ש ליותר מ-15.6 קמ"ש.ב-50 ק"מ לגברים עלתה מהירות שיאני העולם מ-11.3 קמ"ש ב-1945 עד ליותר מ-14.1 קמ"ש. מהירות ההליכה של צמרת ההליכה לנשים בעולם ב-20 ק"מ מגיעה ליותר מ-14 קמ"ש. שימו לב כי שיא העולם של הנשים כיום טוב מהישג השיא של הגברים ב-1975!
יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.
יום פתוח - יום שני 30.5.2022 בשעה 16:30 - תואר ראשון, שני, הסבת אקדמאים ומכינה
.png "המרכז האקדמי לוינסקי וינגייט")
.jpg)
.jpg)
