פטר דוידוביץ' | אתלטיקה | 22/11/2014

זריקת כדור הוקי, חלק א'

ד"ר פטר דוידוביץ'

בפרק האתלטיקה ב"אות החינוך הגופני" שנכתב על ידי המורה והמאמן יהודה מור (משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית, אגף המפמ"רים, הפיקוח על החינוך הגופני, ירושלים, תשס"ח, 2007), מקצוע הזריקה היחיד המופיע לכיתות ז' – יב' הוא הדיפת כדור-ברזל. מקצוע זריקת כדור-כוח (3-2 ק"ג) כהכנה להדיפת כדור-ברזל, מוצע לכיתות ה' – ו' . מוזכרות שם ארבע צורות זריקה, כולן בשתי ידיים: זריקת חזה, זריקה בשתי ידיים מעל הראש ("הוצאת כדור חוץ בכדורגל"), זריקה תחתית לפנים (מעמידת פישוק, ידיים בין הרגליים)  וזריקה לאחור. לכיתות אלה מופיע גם מקצוע זריקת כדור-הוקי. לכיתה ד' מופיעים רק מקצועות ריצה למרחק קצר, קפיצה ותרגילי שליטה במיומנויות יסוד כמו דילוגים, צעדי רדיפה,  צעדי איילה וכו', אך לא מוזכרים כלל מקצועות זריקה. בעבר, נכלל מקצוע זריקת כדור-הוקי ב"אות הספורט".

מבחן זה היה מקובל בארץ החל משנת 1940 ועד לשנות ה-70 ואחר כך הוחלף ב"אות הכושר והספורט". ניתן היה ב"אות הספורט" לבחור בין כמה מקצועות זריקה: כדור במשקל 160 גרם (כדור-הוקי), כדור-תלי (כדור-כוח אליו מחוברת רצועת עור) במשקל 1.5 ק"ג, לבנות בלבד (היה גם מקצוע תחרותי לנשים בישראל לפני קום המדינה ומקצוע תחרותי לבנות באליפות בתי הספר בשנים הראשונות למדינה), זריקת משקולת 500 גרם (החל מגיל 16) והדיפת כדור-ברזל. דווח כי בשנת  תשט"ז (1956) נבחנו 44,478 בני נוער בישראל ב"אות הספורט" (אנציקלופדיה לספורט ולתרבות הגוף, כרך שני, עם עובד, 1959).

לדעתי, כדאי מאד לשקול החזרה של מקצועות כמו זריקת כדור-הוקי (או לחילופין זריקת כדור קטן) וזריקת כדור-תלי לתכנית הלימודים, גם לבתי הספר העל-יסודיים.

במאמר זה נתמקד בזריקת כדור-הוקי כמקצוע לימודי המתאים לאוכלוסיית התלמידים בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים.

בספרות המקצועית ניתן להבחין בגישות שונות של לימוד תנועת ההטלה. השוני נובע מההבדלים הבאים:

א. צורת החפץ הנזרק: בנוסף לכדור ההוקי המוכר, מופיעים בספרים שונים המלצות לזריקת חפצים בצורה שונה כמו: אלות, רימון תרגול (משקולת), כדורים מיוחדים ועוד.

ב. משקלו של החפץ הנזרק: במקומות שונים מוזכרים חפצים הנזרקים בתנועת הטלה כאשר ההפרשים במשקלם די משמעותיים: בספרים מקצועיים שונים מופיעות טבלאות ניקוד שכוללות טורי ניקוד נפרדים לזריקת כדורים במשקלים שונים כמו:  57 גרם (כדור טניס), 80 גרם, 160 גרם (כדור הוקי וכדור קריקט), 178 – 198 גרם (כדור סופטבול), 200 גרם, 230 גרם (כדור בייסבול), 280 – 300 גרם (כדור-יד מיני-מיני ב"אות הכושר והספורט" לכתות ה' בישראל)  ואפילו 500 גרם (זריקת משקולת ב"אות הספורט", למשל).

ג. מתודיקה של הלימוד: צורת החפץ הנזרק ומשקלו גורמים גם להבדלים במתודיקה של הלימוד. חלק מהמחברים מעדיף ללמד הרצה בת שלושה צעדים בלבד בעוד החלק האחר ממליץ על לימוד ההרצה השלמה, הכוללת 5 צעדי הרצה אחרונים מיוחדים שיהיו קשורים לחלק הראשון של ההרצה (ריצה אופטימלית לצורך השגת תאוצה אופקית אופטימאלית). ב"אות החינוך הגופני" ממליץ מור על ביצוע זריקה צדית ואחר כך ביצוע של זריקה מהרצה של 7-5 צעדים (ראה שם, עמודים 42-41). גיל התלמידים ורמתם עשויים להשפיע מאוד על החלטתו של  המורה כאשר הוא קובע לעצמו את תכנית הלימודים והתכנים להשגת המטרות. במספר ארצות שבהן מפותח החינוך הגופני משמשת זריקת כדור ההוקי כפרמטר ראשון בחשיבותו בין יתר הפרמטרים המוטוריים, והיא מוזכרת ראשונה, מיד לאחר הפרמטרים הסומטיים (גופניים) כמו: גובה, משקל וכו', בתיאור אפיוני הגיל בכל שכבות הגיל (מכתה א' ועד כתה יב'!). הדבר הגיוני מאוד, כי לאחר שנלמדת תנועת  ההטלה הנכונה, בה על התלמיד לזרוק למרחקים מרביים ולשם כך עליו להאריך מאוד את מנופי התנועה, יוכל התלמיד לבצע בצורה יעילה מאוד תנועות של זריקת כתף (מסירת כתף) בכל מצב, לכל טווח. העברה הפוכה, מתחום הכדור לזריקה מרבית, אינה מתרחשת, וכך ניתן להסביר את המספר המועט של תלמידים שיודעים לזרוק נכון (מיומנות בסיסית!(

עובדתית, מתעלמים בארץ ממקצוע זריקת כדור ההוקי. הדבר ניכר  לא רק בתוכנית הלימודים המומלצת, אלא אפילו בחוברת "איתור, מיון והכשרת ספורטאים לרמה הישגית גבוהה" שהוצאה על ידי היחידה לספורט הישגי בשנת 1989, לא נמצאו אפילו מבחן אחד או נורמה לרפואה, שמקורם במקצועות הזריקה. רק בגרסתה המעודכנת של החוברת, שיצאה בשנת 1997 בשם "הכשרת ספורטאים צעירים לרמה הישגית גבוהה", מוזכר הנושא בפרק על האתלטיקה.

קשה לקבוע אם להבדלים בגישה ישנה השפעה כה גדולה על המציאות הקיימת בשטח (חוסר העיסוק במקצוע זה, הרצוי והיעיל כל כך ללמידה), או להיפך. כאמור, לכותב שורות אלה אין ספק שבעזרת יסודות זריקה נכונים והקנייה נכונה של תנועת ההטלה לתלמידים בגיל בית הספר היסודי ובגיל חטיבת הביניים, תהליך הלמידה של נושאים מוטוריים מסוימים (כמו למשל זריקת כתף בכדוריד או מסירת כתף בכדורסל) היה מתקצר ומתייעל, מה גם שיכולתם המוטורית של התלמידים עשויה רק להשתפר כאשר מלמדים מקצוע נוסף של זריקה/הטלה.

האפיונים של זריקת כדור-הוקי

המטרה העיקרית של הוראת זריקת כדור-הוקי בבית הספר היא הקניית המיומנות והידע לזריקת חפצים קלים יחסית ונוחים לאחיזה, בצורה של הטלה, למרחקים מרביים. במקרה של זריקות מסוג הטלה, החפץ (הכדור) נמצא ביד הזורקת, היד ישרה מעל קו הכתפיים, רחוק ככל האפשר מאחורי נקודת התמיכה של הרגליים בקרקע. על ידי כך נמצא הכוח המופעל על הכדור ברוב שלבי ההטלה, לפני החפץ הנזרק, וזאת בניגוד להדיפה. לכן, משקל החפץ (הכדור) וצורתו משמעותיים מאוד ללימוד נכון של תנועת ההטלה.

המשימה המוטורית בזריקת כדור-הוקי היא, כמו בכל מקצועות הזריקה, הטלת הכדור רחוק ככל האפשר מבלי לעבור את קו הזריקה (בעצם, קשת הזריקה – לפי חוקי הטלת כידון קו הזריקה הוא קשתי) ומבלי שהכדור ינחת מחוץ לגזרת הנחיתה. בהטלת כידון הגזרה היא של  28.96 מעלות.   כדי להגיע להישג טוב ככל האפשר, על המורה לפתח את יכולתם הגופנית של תלמידיו עוד לפני שיתחיל ללמד את הנושא. ברור שתלמידים בשלים יותר מאפשרים תהליך לימודי יעיל יותר, קצר יותר.

ההוראה של זריקת כדור-הוקי מתאימה בהחלט למסגרת שיעורי החינוך הגופני ברוב בתי הספר בארץ, בשל מספר סיבות:

א. ניתן לארגן בקלות יחסית את קבוצת התלמידים לקראת מהלך יעיל של השיעור.

ב. עם ארגון טוב של קבוצת התלמידים נמנע כל סיכון בטיחותי בלימוד הנושא.

ג. הכדורים זולים יחסית. במקרה הצורך, ניתן לייצר אותם בבית הספר (מידות מומלצות לכדורים "תוצרת בית": קוטר – 9-7 ס"מ, משקל – 100-80 גרם אך מטילים גם כדורים כבדים יותר של עד 200 גרם ובבתי ספר תיכוניים אפילו 500 גרם.)

ד. עד לשלב "מדידת ההישג" אין צורך אפילו במשטח ארוך מאוד (80-60 מטר) לקיום השיעור.

הביצוע הטכני של זריקת כדור ההוקי דומה אמנם להטלת כידון, אולם תנאי ביצוע עדיפים מאפשרים דווקא את לימוד זריקת כדור ההוקי בבית הספר לעומת לימוד הטלת כידון, וזאת בשל הסיבות הבאות:

א. אחיזת הכדור קלה יותר וטבעית הרבה יותר מאשר אחיזת הכידון.

ב. לימוד ההרצה ושחרור הכדור דורשים זמן מועט בהשוואה לאותם שלבים בהטלת כידון. במשחקי הילדים ניתן להבחין שהם נוטים "להתאים" את סגנון הזריקה-הטלה של חפצים קטנים למטרת הזריקה: קליעה למטרה – היד מוחזקת לפני הפנים עם כפיפה במרפק; "חימום" במשחק מחניים – תנועה דומה לזריקת דיסקוס בה היד באה מן הצד ומלמטה. תנועת ההטלה אינה טבעית ולכן יש צורך ללמד את המיומנות בה היד נשלחת לאחור, ישרה.

מאמר זה הוא עיבוד של המאמר המקורי שהופיע במגזין "עולם הריצה", גיליון 54, עמודים 26-21, נובמבר-דצמבר 1991. המאמר המקורי כולל גם איורים שאינם מופיעים כאן.

מאמרים נוספים בסדרה:

חלק ב'

חלק ג'

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.