דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

יורם אהרוני | אתלטיקה | 20/07/2014

שיאים לאומיים ישנים באתלטיקה - חלק א', שיאי גברים

יורם אהרוני

בתחרת ליגת היהלום במונקו ב-18 ביולי 2014, סיים במקום השביעי בריצת 800 מ', אוסטרלי צעיר בן 22 בשם אלכסנדר רו (ROWE) בתוצאה של 1:44.40 ד'. ליד הישגו צוין כי הישגו שווה לשיא הלאומי. השיא שהשווה רו נקבע בגמר האולימפי במקסיקו-סיטי 1968 על-ידי המנצח, רלף דובל. באותה תקופה נמדדו הזמנים בשתי דרכים: מדידה ידנית ומדידה אוטומטית והתוצאות הוצגו בדיוק של עשירית אחת. הישגו של דובל נרשם כ-1:44.3 דקות, והיה שווה לשיא העולם. דובל השווה את שיאו של פיטר סנל מניו-זילנד שנקבע ב-3.2.1962 וזהו עדיין שיא העולם במקצוע ריצה  המחזיק הכי הרבה שנים כשיא לאומי. השיא נקבע בכריסטצרץ', ניו-זילנד, על מסלול דשא במהלך ריצת 880 יארד בה קבע סנל 1:45.1 ד' (אז היה שיא רשמי גם במרחק זה). סנל היה האלוף האולימפי בריצת 800 מ' ברומא 1960 ובטוקיו 1964 (זכה שם גם בתואר ב-1500 מ').  כיום, בריצות עד 800 מ' ועד בכלל, מוכרים שיאי עולם רק אם  המדידה הייתה אוטומטית. לגבי שיאים ישנים מהתקופה בה השתמשו בשתי  צורות המדידה, מכירים בדיעבד בתוצאות המדידה האוטומטית, אם הייתה גם כזו. כך למשל השיא בריצת 4X400 מ' שנקבע במשחקי מקסיקו סיטי  1968 ונרשם כ- 2:56.1 ד'  מהמדידה הידנית נרשם מאוחר יותר כ-2:56.16 מהמדידה האוטומטית. כך היה גם עם שיאים נוספים:100 מ' – 9.9 ש' ל-9.95, 200 מ' – 19.8 ל-19.83, 400 מ' -  43.8 ל – 43.86, 400 מ' משוכות – 48.1 ל-48.12 וכו'. כמה רצים שהיו שותפים לשיאים "ידניים" איבדו את מעמד השיאנים עם המעבר להכרה בשיאים "אוטומטיים" בלבד החל מ-1977, שהיה אז רק במקצועות עד למרחק של 400 מ' (ריצת 800 מ' הוספה למקצועות בהם מוכרים שיאי עולם רק במדידה אוטומטית בשנת 2010). מוזר שכיום מכיר אתר האינטרנט של הפדרציה הבין לאומית לאתלטיקה (IAAF) רק בשיא של סנל כשיא ליבשת אוקיאניה!

רשימות השיאים הלאומיים של מדינות רבות כוללות עדיין שיאים משנות השבעים ולעיתים אף מתקופות מוקדמות יותר. חלק א' של המאמר עוסק בשיאים לאומיים ישנים של גברים והחלק השני יעסוק בשיאי נשים ישנים. המאמר מתייחס רק לשיאים ברמה העולמית הגבוהה ולא לשיאים לאומיים הרחוקים מאד מרמה זו.

שיאם העולמי המשותף בריצת 800 מ' של סנל ודובל נשבר בשנת 1973 על-ידי אתלט דרום-אפריקני בשם מרצ'לו פיאסקונארו, שבגלל הרחקת דרום-אפריקה מן הספורט האולימפי בשל מדיניות האפרטהייד, החליט לייצג את איטליה. הוא קבע זמן של 1:43.7 ד'. בשנת 2000 רשם אנדראה לונגו זמן של 1:43.74 וכיום מוצגים שני ההישגים זה לצד זה כשיאי איטליה.

שיא העולם העתיק ביותר ששרד עדיין כשיא לאומי הוא ה- 7.93 מ' בקפיצה לרוחק של סילביו קאטור מהאיטי שנקבע ב-28.9.1928. שיא זה היה שיא עולם במשך 3 שנים. השיא אושר בהתאם לחוקה דאז כ-7.937 מ'. יתכן שקאטור היה גם הראשון שקפץ מעל 8 מטר, אבל הישג של 8.04 המיוחס לו משנת 1929 לא אושר ויתכן שגם נשבה רוח חזקה מדי בגבו. לשיאים בקפיצה לרוחק יש נטייה להחזיק מעמד שנים רבות. שיאו של קאטור יזכה קרוב לוודאי בעוד 4 שנים גם בתואר "השיא הלאומי שהחזיק מעמד הכי הרבה שנים". "תואר" זה שייך לשיאו של האירי פיטר אוקונור שקפץ  בשנת 1901 למרחק של 7.61 מ' והחזיק מעמד כשיא לאומי אירי עד 1990. שיאו של אוקונור היה השיא העולמי  הראשון בקפיצה לרוחק שאושר עם יסוד IAAF  בשנת 1912 והיה שיא עולם עד 1921. שיאו של ג'סי אוונס (8.13  מ' ב-1925) נשבר רק ב-1960, שיאו של בוב בימון (8.90 ב-1968) הוא עדיין ההישג השני בהיסטוריה שנקבע בתנאים חוקיים ונשבר אחרי 23 שנים, אך "לרוע מזלו" שובר השיא, מייק פאוול, גם הוא אזרח ארה"ב... השיא של פאוול (8.95) גם הוא כבר בן 23 שנים.

שיאו העולמי של פיאסקונארו נשבר בגמר מונטריאול 1976 על-ידי הקובני אלברטו חואנטורנה מקובה שקבע 1:43.50. חואנטורנה שיפר את השיא שנה מאוחר יותר ל-1:43.4 (1:43.44) אך הישג זה כבר אינו שיא קובני מאחר שבגמר משחקי אטלנטה 1996 סיים במקום הרביעי נורברטו טלז עם שיא קובני – 1:42.85. לעומת זה, הישגו של השני במונטריאול 1976, איבו ואן-דמה מבלגיה (1:43.86) הוא עדיין שיא לאומי לארצו. ואן-דמה נהרג בתאונת דרכים בגיל 22 ושמו מופיע עדיין ברשימת שיאי בלגיה גם בריצת 1000 מ' (2:15.5 ד' ב-1976).

שיא עולם נוסף משנות ה-60 הרשום עד היום  כשיא לאומי הוא הישגו של הרץ מליטא ולדימיראס דודיאנס שרץ במדי ברה"מ בשם ולדימיר דודין בשנת 1969 וקבע שיא עולם בריצת 3000 מ' מכשולים – 8:22.2. דודינאס היה שלישי באליפות אירופה 1969 אך לא זכה להשתתף במשחקים אולימפיים. שיאו הוכר בדיעבד כשיא לאומי ליטאי עם עצמאותה המחודשת של המדינה בתחילת שנות ה-90. מבין המדינות שהרכיבו את ברה"מ יש כיום לרוסיה ואוקראינה שיאים טובים יותר. "מאומץ" נוסף הוא קופץ המשולשת הגדול ויקטור סאנייב שהביא לברה"מ  3  מדליות זהב אולימפיות ואחת מכסף בשנים 1968 – 1980. שיאו העולמי משנת 1972 – 17.44 מ', מופיע כיום ברשימת שיאי גיאורגיה. ברשימת שיאי ארמניה נמצא שמו של וארדאן הובספיאן שהדף כדור ברזל ב-1960 ל-18.88, הישג שהיה עשוי להעלות אותו בקלות לגמר האולימפי אותה שנה (נדרש הישג של 16.75 מ'), אך הוא לא נשלח לייצג את ברה"מ במשחקים. סטאברוס ציאורציס ייצג את יוון במשחקי מינכן 1972 בריצת 400 מ' משוכות וסיים במקום 7-6 בגמר עם זמן של 49.66 שנ'. גם במשחקי מונטריאול 1976 הוא ייצג את יוון אך מאחר שהוא קפריסאי, מוכר הישגו ממינכן על ידי הפדרציה הקפריסאית כשיא לאומי. חשוב לציין כי קפריסין החלה להשתתף במשחקים האולימפיים רק ב-1980 ולכן ייצוג יוון הייתה האפשרות היחידה של ציאורציס ליטול חלק במשחקים.

במשחקי מקסיקו-סיטי 1968 נשברו שיאי עולם רבים במקצועות הספרינט והקפיצות וכמובן שנקבעו גם שיאים לאומיים רבים שחלקם שרדו עד היום. אחד הבולטים שבהם הוא הישגו של הזוכה במדליית הכסף בריצת 200 מ', האוסטרלי פיטר נורמן (20.06). נורמן נפטר בשנת 2006 בגיל 64 ובן ארצו שקבע את ההישג השני בטיבו במדינה הוא דין קאפוביאנקו שהיה חמישי בגמר אליפות העולם שטוטגארט 1993 עם 20.18 ש'.

הישגו של המנצח בריצת 200 מ' במשחקי מינכן 1972, ולרי בורזוב מברה"מ, 20.00 ש', היה אז "ההישג הטוב ביותר בגובה פני הים". הוא מוכר כיום כשיא אוקראיני ולא נקבע עדיין הישג טוב יותר על ידי אתלט מאחת ממדינות ברה"מ לשעבר. בורזוב ניצח במינכן 1972 גם בריצת 100 מ' וברשימת שיאי אוקראינה מופיע הישגו שם  גם בריצה זו (10.07). גם בריצה זו עדיין לא נקבע הישג טוב יותר על ידי אתלט ממדינה מברה"מ לשעבר. הקרובים ביותר להישגו של בורזוב היו רמיל גולייב מאזרבייג'אן (10.08) ויטאלי סאבין  מקזחסטן (10.08) ואנדריי יפישין מרוסיה (10.10).

מוחמד גאמודי מתוניסיה זכה ב-4 מדליות אולימפיות בין השנים 1964 – 1972: זהב ב-5000 מ' ב-1968, כסף באותה ריצה ב-1972 , כסף ב-10,000 ב-1964 וארד באותה ריצה ב-1968. את שיאו הלאומי בריצת 10,000 הוא הציב דווקא במוקדמות של מינכן 1972 כאשר היה ראשון במקצה מספר 2 עם 27:54.69 ד'. הישג זה הוא השיא הלאומי של תוניסיה גם כיום. רביעי באותו מקצה מוקדם היה לאסה וירן. בגמר התנגשו וירן וגאמודי בהקפה ה-12, אך בעוד גאמודי לא סיים את הריצה, המשיך וירן, הדביק את המובילים, ניצח ואף קבע שיא עולם חדש. וירן איבד את  השיא הלאומי בריצת 10,000 למארטי ואיניו שניצח באליפות אירופה 1978 עם 27:30.99  ד' וזהו השיא הפיני גם כיום. שמו של לאסה וירן מתנוסס עדיין ברשימת השיאים הפיניים עם שיאים בריצת 3000 מ' (7:43.2 ד' שנקבע ב-1972, בצוותא עם ארי פאנונן שקבע 7:43.20 ב-1977) וגם בריצת 5000 מ' עם הישג של 13:16.3  ד' שנקבע זמן קצר אחרי משחקי מינכן  והיה שיא עולם למשך 6 ימים. ואיניו קבע אמנם בשנת 1984 תוצאה טובה יותר (13:16.02) אך היא נמחקה מספר השיאים בשל עבירת סימום. בטבלת שיאי פינלנד עוד כמה שיאים משנות ה-70 כולל הישגו של המנצח בריצת 1500 מ' ממינכן 1972, פקה ואסאלה (3:36.33 ד') ולצדו מופיע הישג של  אנטי לויקונן  שנמדד ידנית – 3:36.3 ד'.

במשחקי חבר העמים 1974 בכריסטצ'רץ', ניו-זילנד, הציב פילברט באיי  מטנזניה שיא עולם בריצת 1500 מ' – 3:32.16 ד' (לפי החוקים דאז נרשם כ-3:32.2). לבד משיא זה רשומים עדיין על שמו של באיי שיאים לאומיים במייל (3:51.0  ד' ב-1975), 3000  מ' (7:39.27 ד'), ו-3000 מ' מכשולים (8:12.48 ד'). הישג אחרון זה נקבע כאשר זכה במדליית הכסף במשחקים האולימפיים מוסקבה 1980. המנצח בתחרות היה ברוניסלאב מלינובסקי מפולין (נהרג בתאונת דרכים ב-1981) ששמו מונצח עד היום ברשימת שיאי מדינתו בריצת מייל (3:55.40  ד' ב-1976), 3000 מ' (7:42.4  ד' ב-1974), 5000 מ' (13:17.69 ד' ב-1976) ו-3000 מ' מכשולים - 8:09.11  ד', בגמר האולימפי במונטריאול 1976 שם זכה במדליית הכסף. המנצח במכשולים במונטריאול 1976, אנדרס ירדרוד משוודיה קבע אז שיא עולם  (8:08.02 ד'). שיאו זה כבר אינו שיא לאומי (מוסטפה מוחמד קבע 8:05.75 ב-2007) אך שמו של ירדרוד מופיע ברשימת שיאי שוודיה במייל ( 3:54.45 ד' ב-1975), 2000 מ' (5:02.09  ד' ב-1975), ו-5000 מ' (13:17.59 ד' ב-1976).

אחת הסנסציות בתחרויות האתלטיקה במשחקי מלבורן 1956 הייתה זכייתו של וילהיאלמור אינארסון מאיסלנד במדליית הכסף בקפיצה משולשת. האיסלנדי אפילו הוליך בתחרות בתום סיבוב הקפיצות השלישי עם 16.26 מ' לפני שבסיבוב הקפיצות הרביעי הרביעי עבר אותו הברזילאי אדהמר דה-סילבה שניצח עם 16.35 מ'. שיאו האישי של אינרסון נקבע בשנת 1960 – 16.70 מ', וזהו שיא לאומי של איסלנד עד היום. בנו של וילהיאלמור אינארסון , אינאר וילהלמסון, הוא שיאן איסלנד בהטלת כידון (92.42 מ' בכידון הישן ב-1984 ו-86.80 בכידון החדש ב-1992). הוא היה ששי בגמר האולימפי בלוס-אנג'לס 1984.

יאנג צ'ואן- קוואן מטיוואן (1933 – 2007), הזוכה במדליית הכסף בקרב-10 במשחקי רומא 1960, קבע ב-1963 שיא עולם – 9121 נקודות (לפי טבלת הניקוד משנת 1950), השיא הראשון בקרב-10 שזיכה את בעליו ביותר מ- 9000 נקודות. כעבור זמן קצר נכנסו לתוקף "טבלאות 1962" ולפיהן היה שווה שיאו של יאנג רק 8089 נקודות ואילו לפי הטבלאות הנוכחיות, "טבלאות 1985", שווה שיאו של יאנג 8009 נקודות וכך הוא רשום עד היום ברשימת שיאי טיוואן. ההמרה אפשרית מאחר שלצד השיא מפורטים הישגיו של יאנג בכל אחד מעשרת המקצועות. אתלט גדול אחר, ג'והן אקי-בואה מאוגנדה (1949 – 1997) קבע בשנת 1971 הישג של 6933 בקרב-10 וזה היה יכול להיות שיא לאומי לאוגנדה עד היום, אך במקרה שלו ההמרה ב-1985 לא התאפשרה מאחר שלא נמצא פירוט הישגיו. אקי-בואה היה כמובן האלוף האולימפי ב-400 משוכות במינכן 1972 עם שיא עולם (47.82 ש') שהוא שיא לאומי גם כיום.

בין האתלטים הגדולים האחרים משנות ה-70 המחזיקים עדיין בשיאים לאומיים ניתן למנות את דיק קווקס מניו-זילנד (10,000 מ' – 27:41.95  ד' ב-1977), דניאל קוריצ'ה שייצג את יוגוסלביה, מופיע ברשימת שיאי סרביה בריצת 10,000 מ' (27:58.39  ד' ב-1971), ברשימת שיאי סרביה מופיע גם הישגו ננאד סטקיץ' בקפיצה לרוחק – 8.45 מ' בשנת 1975 שהיה אז "שני רק לבימון" וכמובן שיא ליבשת אירופה. מרקוס ריפל קבע את השיא השוויצרי בריצת 3000 מ' ב-1979 (7:41.00 ד', שיאו הלאומי ב-5000 מ' , 13:07.54 ד', נקבע כאשר זכה במדליית הכסף בלוס-אנג'לס 1984) .

פיטר בוניאק נולד בגרמניה בשנת 1945 להורים  ממוצא רוסי-אוקראיני שנדדו לגרמניה מפולין במהלך מלחמת העולם השנייה.. בשנת 1956 הוא הגיע עם אמו לקנדה ובחר לעצמו שם חדש: ג'רום דרייטון.  מסופר כי השם הפרטי  היה לכבודו של האצן הקנדי הארי ג'רום שהיה  הרץ השני שקבע זמן של  10.0 ש' (ידני) בריצת 100 מ', ושם המשפחה על שמו של האצן האמריקאי פול דרייטון שהשווה את שיא העולם בריצת 200 מ'. ג'רום דרייטון פנה דווקא למרתון והיה מטובי הרצים בעולם וניצח בין היתר במרתון בוסטון ו-3 פעמים במרתון פוקואוקה ביפאן שהיה אחד המרתונים היוקרתיים ביותר בשנות ה-70. הישגו מ-1975 בפוקואוקה – 2:10:09 שע', הוא עדיין שיא לאומי לקנדה.

פייטרו מנאה מאיטליה (1952 – 2013), האלוף האולימפי בריצת 200 מ' במוסקבה 1980 קבע שנה קודם לכן במשחקי האוניברסיאדה,  בגבהי מקסיקו-סיטי, את השיא הלאומי בריצת 100 מ' – 10.01 ש', וכמובן  גם את ההישג שהיה במשך 17 שנים השיא העולמי בריצת 200 מ' – 19.72 ש'.

ג'יימס גילקס מגאיאנה, מדינה בדרום אמריקה, היה אחד המועמדים לניצחון בריצת 200 מ' במשחקים האולימפיים מונטריאול 1976 אך לרוע מזלו, מדינתו הייתה המדינה הלא אפריקאית היחידה שהצטרפה לחרם של מדינות אפריקה על המשחקים. הוא פנה לוועד האולימפי הבין לאומי בבקשה שיותר לו לרוץ תחת הדגל האולימפי אך בקשתו נדחתה. שיאו הלאומי נקבע בשנת 1978 – 20.14 ש'.


לקריאת חלק ב' - שיאי נשים


יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.