יורם אהרוני | כדורגל | 05/06/2023

העונה שלי כמאמן הכושר של הפועל בית-שאן בכדורגל חלק א'

(בתמונה: העיירה וינטרשוויק בהולנד בה התקיים מחנה האימונים של הפועל בית שאן ב-1997)

יורם אהרוני

לפני 25 שנה שימשתי כמאמן הכושר של קבוצת הכדורגל הפועל בית-שאן לצידו של המאמן אלישע לוי. עונה זו זכורה בעיקר בשל המשחק שהתקיים במחזור ה-29, משחק שזכה לכינוי "משחק השרוכים". כתבה שלי על משחק השרוכים התפרסמה באתר זה - https://bit.ly/40YnkAw

התחלת עבודתי בקבוצה

ההודעה על המשיבון באמצע חודש יוני 1997 הייתה מפתיעה. אליאס לוי מבקש שאצור קשר עם אחיו, אלישע, כדי לברר אם אסכים להיות מאמן הכושר של "הפועל" בית-שאן. את אליאס הכרתי מהשנה בה שימשתי מאמן הכושר של בית-שאן בעונת 1986/7 לצדו של המאמן אברשה מרצ'ינסקי.  אליאס לוי היה אז מגן בקבוצה בשלהי הקרירה שלו. אלישע  כבר לא היה אז בקבוצה שכן עבר לשחק בקבוצות הליגה הלאומית, הליגה הראשונה באותה התקופה, מכבי חיפה ואחר-כך, מכבי פתח-תקווה. ההצעה הייתה מעניינת אבל לא חשבתי שאוכל למלא את התפקיד. אשתי הראשונה, נורית ז"ל, נפטרה ממחלת הסרטן רק חמישה חודשים קודם לכן ולבני, לוטן, טרם מלאו חמש שנים. אלישע התעקש והזמנתי אותו ואת אליאס לפגישה בביתי בקיבוץ בית-אלפא. הם סיפרו כי האימונים עומדים להתחיל בעוד מספר ימים וכי מאמן הכושר הקודם, דרור שמשון, שהגיע יחד עם המאמן אלי גוטמן, עזב כדי לעבוד לצדו של גוטמן בהפועל חיפה. הם בחנו מספר מועמדים שאף אחד מהם לא נמצא מתאים. אליאס כנראה זכר אותי לטובה והם החליטו לברר אם אהיה מוכן לעבוד לצידם. כאשר הם הגיעו אליי אמרתי שלא אוכל לבוא לאימונים אחה"צ יותר מפעם-פעמיים בשבוע ובכלל, יש לי חבר, המלמד יחד אתי חינוך גופני במוסד החינוכי "גלבוע" בבית אלפא, שהוא בוודאי יהיה מעוניין בתפקיד. הם  ביקשו שאתקשר אליו אבל הסתבר שהבחור אמור לנסוע עם משפחתו לחופשה באילת בדיוק בשבוע בו יתחילו האימונים. הסכמתי להתחיל אחרי שאלישע אמר שהוא מרבה לערוך אימונים בבוקר ומאחר שזו הייתה תקופת החופשה בבתי-הספר, הייתי פנוי בבקרים והסכמתי לנסות ולהתחיל בעוד אני משוכנע שכאשר יחזור החבר מאילת אעביר לו את השרביט. 
האימונים נערכו בקיבוץ גבע. המגרש גובל בבריכת השחייה מצדו האחד, מאחורי אחד השערים היה דיר הכבשים ומאחורי השער השני פרדס פומלות. הגעתי לאימון הראשון ומה שעשה עליי רושם טוב בהחלט היה שגבי האפסנאי חיכה לי עם זוג נעליים חדשות. בדיעבד, זו הייתה שגיאה חמורה לקחת אותן מאחר שהן לא התאימו בדיוק לרגליי וכתוצאה מכך סבלתי זמן רב מדלקת בבוהן רגל ימין. 

אימוני טרום עונה בארץ

האימון הראשון נערך ב–23.6.1997 . העברתי חימום של 25 דקות ובסוף האימון יצאה כל הקבוצה לריצת שדה בוואדי מסביב לקיבוץ כאשר אליאס מוביל את הקבוצה בקצב שנראה לי מטורף וגם אלישע הצטרף אל הרצים. האחים לוי הוכיחו מיד שהם בכושר גופני מצוין ואם לא די היה בריצה המהירה, אליאס הוסיף שני קטעי עלייה כבונוס...נוכחותו של אליאס, כעוזר מאמן לצד אחיו הצעיר, הבטיחה שגם בימים בהם לא הייתי יכול להגיע לאימונים, קטעי הכושר יועברו בצורה הטובה ביותר וכך אמנם היה. בשבוע הראשון התקיימו חמישה אימונים, מתוכם נכחתי בשלושה, כאשר בימים בהם לא הייתי העביר אליאס את החימום ויצא עם השחקנים לריצת שדה בסוף האימון. בתחילת השבוע השני "הודיע" לי אלישע כי אני נשאר לכל העונה ולאחר שקיבלתי עידוד ממשפחתי ומשפחתה של אשתי המנוחה,  נורית ז"ל, שהבטיחו לסייע ולטפל בלוטן בימים ובשעות בהם אעדר, התחלתי לעכל שאהיה עם הקבוצה לאורך כל העונה...הסיכום ביני לבין אלישע היה שאבוא לאימונים ככל שאוכל. על משחקים עדיין לא דובר. אלישע אמר שבית-שאן לא משלמת הרבה אבל לא נשארת חייבת לאף אחד.
המחזור הראשון בליגה נקבע לשניים באוגוסט, מכאן שתקופת ההכנה הייתה בת שישה שבועות. אחריי שלושה שבועות בחום של עמק יזרעאל תוכננה יציאה למחנה אימונים בהולנד. שבוע אחרי החזרה מהמחנה התקיים משחק בגביע הטוטו  ושבוע אחד אחריו, המחזור הראשון בליגה. 
האימונים בגבע התנהלו באווירה טובה ומיד ניכר היה שאלישע שולט בקבוצה. הגיבוי המוחלט שהוא העניק לי אפשר לי להוציא לפועל בלי בעיות משמעת את כל מה שסיכמנו עליו. האירוח של אנשי גבע היה כבר מסורת ובתום אימון במזג אוויר חם, בריכת השחייה עמדה תמיד לרשות השחקנים. פחות ברור היה המצב הכספי של הקבוצה. בקבוצה לא היו בינתיים זרים והיה ברור כי הסגל לא מספיק. יו"ר הקבוצה, הקבלן אברהם יצחק, הודיע כי מי שלא יחתום על חוזה לא ייצא למחנה האימונים בהולנד. הכוונה הייתה לבחון מספר זרים בהולנד ולחזור עם מי שיוחתם לארץ. בסופו של דבר, כל מי שהיה בסגל יצא למחנה האימון, אפילו אם לא נחתם עמו חוזה. בין היוצאים היה גם החלוץ נאסים אגברייה שלא הוחתם בקבוצה. יום לפני היציאה להולנד ערכנו מספר מבחני כושר גופני על המגרש בגבע. המבחנים כללו ריצת 20 מטר מזינוק בעמידה, ריצת 20 מטר מזינוק בהרצה, מבחן זריזות: חמש פעמים עשרה מטר כאשר בכל פנייה צריך לבעוט בכדור וריצת 1000 מטרים. בשני מבחני הריצה הקצרה ובמבחן הזריזות ניתנו לכל שחקן שלושה ניסיונות. ההישג הטוב בכל מבחן מופיע בטבלה.

במבחן השתתפו עוד כמה שחקנים צעירים ששיחקו מעט מאד במהלך העונה (אודי אדרי, שלומי ועקנין, איתי יוסף, איציק לוי, רואי אלבז ונאסים אגברייה שכאמור, לא הוחתם).נעדרו מן המבחנים: עמי אזולאי (בלם קדמי) ששהה עם הנבחרת האולימפית בחו"ל ויהודה עמר (קשר אחורי) שיצא לסדר את ביטול הצו למניעת יציאתו מן הארץ שהוציאה גרושתו.
כמה דברים אפשר לראות בתוצאות המבחנים. שי אלקסלסי הצעיר התגלה כשחקן בעל התאוצה הטובה בקבוצה. בהמשך העונה יאמר לי אלישע: "שי הוא התגלית שלך...". למרות שהייתה זו עונתו השנייה בבוגרים עדיין לא שמו לב המאמנים כי הוא המהיר בקבוצה. אלמוג חזן התגלה כזריז יותר מכל השחקנים בעוד שמעון דנן פיגר רחוק אחרי כולם במבחן הזריזות. בריצת 1000 המטרים הוכיח ג'מיל חאדר שלו הסבולת הטובה ביותר בעוד כמה שחקנים הציגו סבולת הרחוקה מלהשביע רצון אחרי שלושה שבועות אימונים ובקושי ירדו מארבע דקות. הדברים אמורים במיוחד עבור מוטי בן-חמו, שי אלקסלסי ומוריס אוזן. בקיצור, היה עוד הרבה מה לשפר בכושר הגופני...
אחד שלא היה מרוצה מאימוני הבוקר היה מאיר מליקה. השחקן שגדל במכבי תל-אביב ורשם גם כמה הופעות בנבחרת, הגיע באמצע העונה הקודמת לבית-שאן. הוא המשיך להתגורר בתל-אביב והיה מגיע לאימונים בדרך כלל עם המאמן, אלישע לוי, שהתגורר בכפר-סבא. "מה הוא חושב לעצמו המאמן הזה", אמר לי פעם מליקה, "בשביל להגיע לאימון הבוקר אני נאלץ לקום בשש וחצי בבוקר!...". אני מודה כי לרגע לא הבנתי למה הוא מתכוון שכן אני רגיל לקום תמיד הרבה יותר מוקדם (מין הרגל כזה של רפתן לשעבר...). מליקה הסביר לי כי הוא אף פעם לא קם לפני תשע בבוקר, "אפילו מחלק העיתונים מתחשב בי ומניח את העיתון בעדינות ליד הדלת, שמא תעיר אותי חבטת העיתון בקרקע...". 
לאיתן טייב הייתה דילמה לא פשוטה לפני היציאה למחנה האימונים בהולנד. איתן הוא אדם מאמין המשתדל שלא לחלל את השבת, עד כמה שזה היה אפשרי מבחינתו  ככדורגלן מקצועני. הטיסה יצאה במוצאי שבת אבל כדי להגיע בזמן (ולהשאיר מספיק זמן לדיוטי פרי...) עזב האוטובוס את בית-שאן בשבת אחרי הצהריים. איתן נוסע בשבת בלית ברירה אבל לא יעלה על הדעת כי התפילין שלו ייסעו בשבת כשהם בתיק שלו. הצעתי לו כי יעביר אותם לתיק שלי אבל פתרון כזה בוודאי שלא היה מספק אותו. לבסוף, נמצא הפתרון הקלאסי: גוי של שבת! התפילין הועברו ביום ששי לידי אחד השחקנים הערביים ועשו את דרכם בשבת אל נתב"ג במזוודתו.
הפרידה מלוטן הייתה לא קלה, אחרי הכל הוא היה צריך לעשות את עשרת הימים הבאים בלעדיי. הכנתי תוכנית מפורטת היכן הוא יהיה בכל יום. במשימה התחלקו הוריי, משפחתה של אחותי בבית-אלפא ומשפחתה של נורית ז"ל: הסבתא והסבא בעפולה והדודים בקיבוץ מזרע.

מחנה האימונים בהולנד

הגענו לאמסטרדם מאוחר בלילה והמשכנו באוטובוס לעיירה וינטרשוויג (Winterswijk ) הנמצאת במרכז הולנד, קרוב לגבול גרמניה, קצת דרומה מאנסחדה. המלון בו השתכנו שימש בעיקר לתיירות פנים. משפחות הגיעו לשם, שכרו זוגות אופניים בעשרים פלורין ליום, קיבלו מפה ויצאו ליום של טיול אופניים. התנאים במחנה היו מצוינים: האימונים התקיימו במגרשים של המועדון המקומי ממש מעבר לרחוב. מזג האוויר היה קריר כל השבוע וירד גם גשם קל – ניגוד מבורך לחמסינים של העמק. במלון הייתה בריכת שחיה סגורה והיעדרו של חדר כושר לא הפריע מאחר שכבר בשיחה הראשונה שלי עם אלישע הבהרתי לו שאני מצדד בעריכת אימונים בחדר כושר רק אם הם מתבצעים לכל אורך העונה. אני לא רואה שום הגיון בעריכת מספר "אימוני ראווה" בחדר כושר שאין להם המשך לכל אורך העונה. במלון היו גם מספר מתקנים לפעילות נופש: מסלולי באולינג, שולחן פינג-פונג ושולחן סנוקר.
הנהלת המלון הקצתה לנו חדר אוכל נפרד והיא כנראה ידעה למה. היו בחדר האוכל ארבעה שולחנות גדולים עם מקומות ישיבה פחות או יותר קבועים: שולחן שחקנים מקומיים וותיקים, שולחן מקומיים צעירים, שולחן שחקני חיזוק ושולחן הנהלה וצוות מקצועי. אחרי הארוחה הראשונה בה ראיתי כי כל השחקנים מתנפלים יחד על המזנון ביקשתי מאחד מחברי ההנהלה שהצטרף למסע ולא סבל מעודף תעסוקה בו, שישליט קצת סדר. הוא אמר שאין מה לעשות וכזה הוא המצב. שאלתי אותו אם הוא מוכן שאני אקח את המשימה הבלתי אפשרית על עצמי ולשמחתי הוא השיב בחיוב. הסתבר מהר מאד שזו לו הייתה בכלל משימה קשה. בכל ארוחה נקבע תור בין השולחנות לגבי סדר הגישה למזנון והארוחות התנהלו באופן תרבותי. 
בן זוגי לחדר היה מעסה הקבוצה, רחיב זהראן, ערבי נוצרי מן העיירה אעבלין שליד שפרעם. החברות שנוצרה בינינו בשנת העבודה המשותפת מתקיימת עד היום.
אלישע קבע תוכנית של שני אימונים ביום להוציא יומיים בהם היה אחר הצוהריים חופשי כשבאחד מהם התקיים טיול משותף באמסטרדם. רחיב ומנכ"ל הקבוצה, אבי לוי, הציעו לי לקום בשש בבוקר ולערוך אימון  כושר פרטי לשלושתנו. מובן שנעניתי להצעתם בשמחה. אבי לוי השיג לנו בחינם זוגות אופניים, בתנאי שנחזיר אותם עד השעה שמונה בבוקר, וכך יצאנו מדי יום ברכיבה אל אגם סמוך, החנינו את האופניים ויצאנו לריצה סביבו וחזרנו ברכיבה למלון. כל בוקר ניתן היה לפגוש במסדרון את איתן טייב שהשכים לתפילת שחרית בעוד שאר השחקנים עדיין נמים בחדריהם. טיולי הבוקר עם רחיב ואבי שמשו לי גם הזדמנות להכיר מסלולי ריצה עבור הקבוצה. יצאנו כמה פעמים לריצות בשדות ובחורשות וכאשר הגענו לאגם אי אפשר היה שלא לשאוג  בעקבות "אבטיפוס": "בוקר טוב עולם, יש ברבורים באגם!..." (ברבורים אכן היו בו).
ביום השלישי למחנה התקיים משחק אימון נגד קבוצת הליגה הראשונה מהולנד, 'הירנביין'. המחצית הראשונה, בה שיחק ההרכב הראשון שלנו הייתה שקולה ואולי במפתיע היו לנו יותר הזדמנויות להבקעה מאשר למקומיים. רק לקראת סוף המחצית הראשונה הם הצליחו לכבוש שער. בשורות הקבוצה שלנו נבחן חלוץ קרואטי  שהגיע למספר מצבים טובים להבקעת שערים אך מזלו לא שיחק לו והוא החטיא במעט, ובסופו של דבר לא הוחתם. במחצית השנייה החל אלישע להחליף שחקנים והתברר כי יש פערים גדולים בין שחקני ההרכב הפותח לבין המחליפים שכן תוצאת הסיום הייתה 1-6 למקומיים. מוריס אוזן לא פתח בהרכב הראשון, מה שהראה אולי שהוא לא היה בדיוק בתוכניות של אלישע כשחקן הרכב ראשון לעונה. אחרי המשחק הזמינו אותנו לשתיית בירה כמנהג המקום ומשם יצאנו לארוחה אצל בעל מסעדה ישראלי בעיר סמוכה.
ביום החמישי למחנה, עברנו את הגבול לגרמניה ושיחקנו נגד קבוצה שהוגדרה תחילה כקבוצת ליגה שנייה בגרמניה אך הסתבר שהיא מקסימום בליגה החמישית (וגם זה לא בטוח...). המשחק התנהל בגשם ומיד ספגנו שער אבל כבר בדקה ה–15 הובלנו 1-3 ועד לסיום הורה המאזן על 2-7. מה שבטוח, גם כאן הזמינו אותנו לבירה אחרי המשחק... במשחק הזה נבחנו שני חלוצים, אחד מהונגריה שהשאיר רושם טוב כשחקן אך התקשה לתקשר עם השחקנים ואיגור אקמז'יץ' הקרואטי שמיד התחבב על כולם וגם כבש צמד שערים. צריך כנראה לדעת נגד מי לשחק בשביל שיחתימו אותך...חלוץ לא מוכר צריך לא מעט מזל במשחקי אימון וגם יכולת למצוא מהר שפה משותפת עם שאר שחקני הקבוצה. עוד לפני שיצאנו להולנד קיימנו במכון ווינגייט משחק אימון נגד הפועל ירושלים שבו נבחן חלוץ זר. הבחור תפס עמדות מצוינות ברחבת היריב אבל אף אחד לא מסר לו ולא נותר לו אלא לפרוש את זרועותיו לצדדים בייאוש ולעלות על המטוס חזרה לארצו למחרת היום... 
באמצע השבוע הגיעו למחנה האימונים בהולנד העיתונאי יצחק סלומון מ"ידיעות הגליל" ואיתו צלם המערכת, דימיטרי זוזיליה. סלומון גילה זריזות מפתיעה והעביר דווח "מהולנד" כבר לעיתון שיצא ביום שישי 18.7 (הקבוצה יצאה להולנד ב–12.7) בו עדיין שהתה הקבוצה בהולנד והודפס עוד לפני שסלומון עלה על המטוס. הצילומים באותו גיליון היו כולם מהאימונים בארץ וגם הטקסט נכתב ככל הנראה במשרדי המערכת בנצרת עלית. סלומון מתאר את הנסיעה משדה התעופה לוינטרשוייג  ומציין כי הבית-שאנים יכלו להתרשם בדרך מן הנוף הנפלא. למותר לציין כי הנסיעה הייתה בלילה וכל השחקנים ישנו עמוקות...הוא ציין גם כי השחקנים קיבלו בדרך שיעור בגיאוגרפיה ובהיסטוריה של הולנד. את השיעור הזה הוא כנראה העביר לעצמו. שלא תהיה כאן טעות: סלומון הוא דמות חיובית ביותר ולכל אורך העונה היו כתבותיו הוגנות ביותר. הוא פשוט נהג במקרה ההוא כמנהג כתבים רבים שצריכים למלא גיליונות במלל. אם כבר נוסעים להולנד רצוי שהמסע יספק חומר ליותר מגיליון אחד, גם אם זה במחיר כיפוף קטן של העובדות... בגיליון 'ידיעות הגליל' הופיעו גם ראיונות עם קובי גנון, עמי אזולאי, אלישע לוי ואבי לוי שכולם כמובן נערכו בארץ. בגיליון של 25.7 כבר הופיעו צילומים אותנטיים מהולנד. סלומון ציין כי היה זה מחנה אימונים מקצועי שכמוהו לא ראה עדיין וכי: "...לשחקני בית-שאן לא נשאר כוח להתעסק עם הבחורות המקומיות אחרי אימוני הכושר המפרכים שהעביר להם יורם אהרוני...", מי אני שאתווכח איתו...

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.