דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

יורם אהרוני | כושר גופני | 12/02/2023

מהירות ריצה קלה של "רצי פנאי" לא משתנה עם העלייה במרחק


תקציר מחקר שבוצע על ידי חוקרים מקנדה וארה"ב.

 ירידת מהירות של רצים בתחרויות עם העלייה במרחק


בתחרויות ריצה, המתחרים רצים במהירות הולכת ופוחתת ככל שכעולה המרחק. בטבלה מספר 1 מובאים נתונים על ממוצע מהירות ריצה בשיאים אישיים של רצים בכירים. הנתונים חושבו לגבי 116 נשים עם שיא אישי של 2:25:00  במרתון או מהר יותר ו-126 גברים עם שיא אישי של 2:08:00  במרתון או מהר יותר. 
  

 

גברים

נשים

 מהירות 5000 מ' (מטר בשנייה)

6.282

5.493

 מהירות 10,000  מ' (מטר בשנייה)

6.060

5.312

 מהירות חצי מרתון (מטר בשנייה)

5.813

5.127

 מהירות מרתון (מטר בשנייה)

5.566

4.940

אחוז מהירות 10,000 מ' מתוך מהירות 5000 מ'

96.5

96.7

אחוז מהירות חצי מרתון מתוך מהירות 10,000

95.9

96.5

אחוז מהירות מרתון מתוך מהירות חצי מרתון

95.8

96.3

 

מהלך המחקר

כאשר מדובר בריצות שאינן תחרותיות אצל רצים שאינם מהצמרת הרצים בעולם מתקבלת תמונה אחרת. החוקרים אספו נתונים שהתקבלו באמצעות The Lumo Run device, חיישן שהוצמד למותן הרצים ובאמצעות טכנולוגיית GPS עם קישור ליישומון בטלפון סיפק מידע על המרחק והמהירות של ריצות קלות של 4645 רצים שביצעו ביחד 37,201 ריצות. נשים היוו 38% ממספר הרצים. הרצים סיפקו מידע על נתוניהם האישיים כולל גיל, גובה ומשקל. ממוצע גיל הרצים היה  43.8 שנים וטווח הגילאים 83-16 שנים. ממוצע BMI של הרצים היה 24.4 ק"ג/מ"ר (טווח 45.4-14.3). מהירות הריצה ירדה עם העלייה בגיל וה-BMI הממוצע של הנשים היה נמוך יותר.  מספר הריצות  הממוצע שנלקחו  לצורך החישובים לכל רץ היה  8.0. ליותר מחצי מהנבדקים היו 4 ריצות ומטה  ולרבע מהנבדקים נרשמו הפרטים על 9 ריצות ומעלה. מרחק הריצה השכיח היה 5 ק"מ ו-80% מהריצות היו למרחקים של פחות מ-10 ק"מ. הנתונים נאספו ביו אוגוסט 2016 לאוקטובר 2017.  השימוש במערכת LUMO הופסק, וכיום היא אינה פעילה.
החוקרים ביצעו מספר ניתוחים של  תוצאות הריצות שנרשמו במערכת LUMO:
א.    השוואת מהירויות אצל רצים שהיו לגביהם נתונים של ריצות למרחקים של 2, 4 ו-6 מייל (3.22, 6.44 ו-9.66 ק"מ). במאגר הנתונים שנאספו היו 408 רצים כאלה.
ב.    השוואת מהירויות אצל רצים שהיו לגביהם נתונים של ריצות למרחקים של 1, 2 ו-3 מייל (1.61, 3.22 ו-4.83 ק"מ). היו 504 רצים כאלה.
ג.    השוואת מהירויות אצל רצים שהיו לגביהם נתונים של ריצות למרחקים של 5, 6 ו-7 מייל (8.05, 9.66 ו-11.27 ק"מ). היו 436 רצים כאלה.


תוצאות


 לא נמצאו הבדלים מובהקים במהירויות הריצות בכל שלושת ההשוואות   חוץ מאשר הבדל מובהק במהירות הריצה למרחק 7 מייל שהייתה איטית מהמהירויות בריצות ל-6 ול-5 מייל. הבדל מובהק זה היה קטן מאד בגודלו והסתכם ב- 0.028 מטר/שניה (0.1 קמ"ש). 
גודל השינוי הממוצע במהירויות לגבי הרצים ב-3 מרחקים שונים עמד על 0.15 מ'/ש' (0.54 קמ"ש) ללא מגמה ברורה (הגברה או האטה עם העלייה במרחק).
מהירויות הריצה הממוצעות  בהשוואה ג' (5, 6 ו-7 מייל) היו גבוהות מאלה שבהשוואה ב' (2, 4 ו-6 מייל) ואלה היו גבוהות מאלה שבהשוואה א' (1, 2 ו-3 מייל) עובדה זו נובעת מכך שככל שעולה מרחק הריצה מדובר ברצים איכותיים יותר. המהירויות הממוצעות  תאמו מהירויות של "רצי פנאי" והן היו מעל 2.7  מטר/שנייה (מעל 9.7 קמ"ש) ומתחת ל-3 מטר/שנייה (מתחת 10.8 קמ"ש).
מאחר שנמצא שלרצים יש מהירות מועדפת בריצות הקלות בדקו החוקרים אם מהירות זו היא המהירות שבה הוצאת האנרגיה שלהם היא הקטנה ביותר. במחקר קודם בו השתתפו 10 נשים ו-16 גברים, נמדדה הוצאת האנרגיה שלהם במעבדה בריצה על מסילה נעה על ידי מדידת צריכת החמצן במהירויות ריצה שונות. המהירויות נעו בין  1.8 ל-4.9 מטר/שנייה (6.5 עד  17.6 קמ"ש).  הנבדקים במחקר המעבדה היו סטודנטים בגיל ממוצע של 21.6 שנים, BMI ממוצע של 22.6 ק"ג/מ"ר ובכושר טוב יחסית. מהירות הריצה הממוצעת בה הוצאת האנרגיה הנדרשת לתנועה (הוצאת האנרגיה הכללית בריצה פחות הוצאת האנרגיה בישיבה במנוחה) בנשים הייתה הנמוכה ביותר נמצאה כ- 2.65 מטר/שניה (9.54 קמ"ש)  ו-3.35 מטר/שנייה לגברים (12.06 קמ"ש). כדי לבדוק אם מהירויות אלה תואמות את נתוני הריצה שהתקבלו מה"ריצות החופשיות" שנמדדו במערכת LUMO חיפשו החוקרים ריצות שהתבצעו בתנאי שטח מישוריים יחסית (מערכת LUMO הייתה מסוגלת למדוד הפרשי גובה בשטח בו התבצעה הריצה) אצל רצים שתאמו את המגדר, הגיל וה-BMI של הרצים שנבדקו במעבדה. בריצות החופשיות האלה מהירות הריצה הממוצעת לנשים הייתה 2.74 מטר/שנייה (9.9 קמ"ש) והמהירות הממוצעת לגברים הייתה 3.25  מטר/שנייה (11.7 קמ"ש). מנתונים אלה אפשר להסיק כי בריצות החופשיות הרצים בוחרים לרוץ במהירויות בהן הוצאת האנרגיה שלהם היא הנמוכה ביותר. 


דיון בתוצאות


 במחקר זה נמצא כי בניגוד לריצות בתחרויות, בריצות קלות לא תחרותיות, מהירות הריצה אינה תלויה במרחק, עד למרחקים של 10 ק"מ לפחות. במרחקים של 10 ק"מ ומעלה,  משך הריצות הוא בדרך כלל כבר יותר משעה אצל "רצי פנאי" ואז הרצים כבר מתקשים לשמור על המהירות המועדפת עליהם בגלל עייפות והתחממות הגוף. באופן פרדוקסלי, יש הרבה רצים שמטרת הריצה שלהם היא "לשרוף קלוריות" אך הם בוחרים לרוץ במהירות בה צריכת האנרגיה שלהם היא הנמוכה ביותר.  סביר להניח כי אימונים יגרמו לכך שהרצים המאומנים יבחרו "קצב ריצה נוח" שיהיה מהיר יותר מאשר קצב הריצה הנוח שלהם לפני תקופת האימונים, אך נושא זה לא נבדק במחקר הנוכחי. נראה גם שקצב הריצה הנוח נוטה להיות איטי יותר עם העלייה בגיל  ועם עליה במשקל. צריך אבל לבדוק אם הדבר נגרם גם כן מסיבה של "חיסכון באנרגיה".  לא ברורה הסיבה מדוע יש אנשים בעלי תוצאות דומות בתחרויות, שאצלם קצב הריצה הנוח באימונים הוא שונה. שינויים אנטומיים  ופיזיולוגיים הקורים בהשפעת האימונים היו אמורים לעשות את הריצה יעילה יותר, בכל מהירות של ריצה, לפחות בטווח המהירויות המוגדרות כלא קשות מדי.
במחקר זה נמצא כי הרצים נוטים לחסוך באנרגיה הנדרשת לתנועה (התוספת באנרגיה מעבר להוצאת האנרגיה במנוחה) בניגוד להוצאת האנרגיה הכללית, שערכי המינימום שלה התרחשו במהירויות ריצה קצת גבוהות יותר: 2.99 מטר/שנייה בנשים ו-3.71 מטר/שנייה בגברים (10.8 קמ"ש בנשים, 13.4 קמ"ש בגברים). החוקרים מציינים כי חיסכון בהוצאת האנרגיה הכללית היה חשוב בעיקר בתקופות קדומות בהן נאלצו בני האדם לעבור מרחקים ארוכים בהליכה ובריצה כדי להשיג מזון. לעומת זאת, חיסכון באנרגיה הנדרשת לתנועה בלבד, קשור יותר לסגנון חייו של האדם המודרני שלא נאלץ לגמוא מרחקים ארוכים ברגל  בחיפוש אחר מזון. עם זאת החוקרים מציינים כי במחקרי מעבדה נמצאה דווקא המהירות בה צריכת האנרגיה הכללית היא הנמוכה ביותר כקשורה למהירות הריצה המועדפת.  אחת ההשלכות של ממצאי מחקרי זה עשויה להיות קשורה לתופעה של ריצות אימון בקבוצות. המשמעות שלה היא שכאשר קבוצת אנשים יוצאת לריצה קלה יחסית  במהירות אחידה לכולם, מהירות זו עלולה להיות איטית מדי לחלק מחברי הקבוצה ומהירה יותר מדי  לחברים אחרים באותה הקבוצה. גם ריצה במהירות שהיא איטית מהמהירות המועדפת עלולה להיות  נוחה פחות מריצה במהירות המועדפת.


מקור:


Jessica C. Selinger, Jennifer L. Hicks, Rachel W. Jackson, Cara M. Wall-Scheffler, Derek Chang, and Scott L. Delp. Running in the wild: Energetics explain ecological running speeds. Current Biology 32, 2309–2315 May 23, 2022

 

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.