פעילות גופנית והשתתפות בשיעורי חינוך גופני

24.8% מהנבדקים דיווחו כי השתתפו בשלושה שיעורי חינוך גופני ומעלה בשבוע. השיעור הזה גבוה במיוחד בקנדה (64.8%). פורטוגל הייתה המדינה עם השיעור הגבוה ביותר של תלמידים שהשתתפו בשיעור אחד או שניים בשבוע (99%) ובדרום אפריקה נמצא השיעור הגבוה ביותר של תלמידים שלא השתתפו כלל בשיעורי חינוך גופני (32.1%).

אחוז העומדים בהמלצות לביצוע 60 דקות ומעלה ביום של MVPA: כל המדגם – 44.4; HIC – 45.5; אוסטרליה – 55.2; קנדה – 43.3; פינלנד – 63.8; פורטוגל – 35.8; בריטניה – 52.6; ארה"ב – 26.3; LMIC – 43.4; ברזיל -  44.5; סין – 15.9; קולומביה – 59.5; הודו – 24.9; קניה – 57.3; דרום אפריקה – 49.6.

ב-LMIC נמצא כי תלמידים שהשתתפו בשיעורי חינוך גופני היה להם סיכוי גבוה יותר לעמוד בהמלצות לגביMVPA  מאשר אלה שלא השתתפו כלל בשיעורים והם בילו פחות זמן ב-SB. ב-HIC  זה נמצא בבנים בלבד או באלה שהשתתפו בשלושה שיעורי חינוך גופני ומעלה בשבוע. הסבר אפשרי לחוסר האחידות בממצאים הוא שב- HIC יש בדרך כלל מדיניות ממשלתית להגברת הפעילות הגופנית בקרב  הילדים והנוער ובכמה LMIC אין כלל מדיניות ממשלתית לעידוד הפעילות הגופנית, אפילו לא במסגרת בתי הספר. אי לכך, ב-LMIC  רואים השפעה גדולה יותר של השתתפות בשיעורי חינוך גופני על הפעילות הגופנית.

ב-HIC יש בדרך כלל יותר מתקני ספורט בבתי הספר ויש גם יותר מתקני ספורט וחוגי ספורט מחוץ לבתי הספר המאפשרים לילדים לבצע פעילות גופנית במתקני ספורט שבהם כנראה מתבצעת רוב הפעילות הגופנית של הילדים (להבדיל  ממשחקי שכונה שהיו מקובלים פעם).

לגבי חלק מהפרמטרים שנבדקו נמצא כי השתתפות בשיעור חינוך גופני אחד או שניים בשבוע היה לה אפקט דומה על תוצאות יותר חיוביות של המדד כמו במקום שבו בוצעו שלושה שיעורי חינוך גופני בשבוע. החוקרים משערים שיתכן כי לתוכן השיעורים יש השפעה לא פחותה מאשר למספרם. לדוגמה: אם במקום מסוים יש שני שיעורי חינוך גופני בשבוע אך בשניהם מבוצעת פעילות גופנית  מתונה עד עצימה לאורך מרבית דקות השיעור, האפקט עשוי להיות דומה לזה של שלושה שיעורי חינוך גופני בשבוע שבכל אחד מהם מבוצעת פחות פעילות גופנית.

למחקר זה כמה מגבלות: א) שימוש באקסלומטרים לא מאפשר להעריך ביצוע של סוגים מסוימים של פעילויות גופניות כמו שחייה ורכיבה על אופניים; ב)  המדגמים מהארצות השונות לא היו מדגמים מייצגים של התלמידים באותן המדינות. בתי הספר בהם למדו התלמידים היו בקרבת מרכזי המחקר שהיו מעורבים באיסוף הנתונים ולפיכך ייתכן שבאזורים אחרים באותם המדינות היו מתקבלות תוצאות אחרות. המקומות בהם חיו התלמידים היו: אדלייד (אוסטרליה), אוטווה (קנדה), הלסינקי, אספו וואנטה (פינלנד),פורטו (פורטוגל) העיר באת' וסביבתה הקרובה (בריטניה), Baton Rough (ארה"ב), סאו פאולו (ברזיל), טאנג'ין (סין), בוגוטה (קולומביה) בנגלור (הודו), ניירובי (קניה) וקייפטאון (דרום אפריקה); ג) זה היה מחקר רוחב ממנו אי אפשר להסיק  כי דבר אחד משפיע על גורם אחר אלא רק על קשר כלשהו בין גורמים שונים. ג) יתכן שיש גורמים כלשהם שלא נמדדו שהשפיעו על תוצאות המחקר; ד) לחוקרים לא הייתה אפשרות  להעריך מה בדיוק קרה במהלך שיעורי החינוך הגופני: אילו סוגים של פעילויות גופניות בוצעו בהם וכמה זמן היו התלמידים בפעילויות יושבניות במהלך השיעורים.  למרות כל אלה נראה שלהשתתפות בשיעורי חינוך גופני יש קשר לכמות הפעילות הגופנית שביצעו הילדים  ולכמות הפעילויות היושבניות שהם ביצעו, במיוחד ב-LMIC

מקור:

ILVA, DIEGO AUGUSTO SANTOS; CHAPUT, JEAN-PHILIPPE; KATZMARZYK, PETER T.; FOGELHOLM, MIKAEL; HU, GANG; MAHER, CAROL; OLDS, TIMOTHY; ONYWERA, VINCENT; SARMIENTO, OLGA L.; STANDAGE, MARTYN; TUDOR-LOCKE, CATRINE; TREMBLAY, MARK S. Physical Education Classes, Physical Activity, and Sedentary Behavior in Children. Medicine & Science in Sports & Exercise : Volume 50(5), May 2018, p 995–1004

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.