דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

יורם אהרוני | אתלטיקה | 10/08/2012

הרהורי לונדון: סבסטיאן קו, תתפטר!

מאת: יורם אהרוני

ביציע אצטדיון האתלטיקה האולימפי בלונדון ישב סבסטיאן קו וראה איך שובר דיויד רודישה מקניה את השיא העולמי בריצת 800 מ' כאשר קבע זמן של 1:40.91 ד', שיפור של עשירית השנייה לשיאו הקודם. אתר האינטרנט של פדרציית האתלטיקה הבין לאומית (IAAF) התעדכן מיד והראה כי הזוכה במדליית הכסף, נייג'ל עמוס מבוצואנה השתווה לקו כרץ במקום השלישי בכל הזמנים עם זמן של 1:41.73 ד'. זהו כמובן שיא עולם לנוער שכן עמוס נולד בחודש מאי 1983. טימוטי קיטום מקניה, שעוד לו מלאו לו 18 שנים, זכה במדליית הארד ועלה למקום העשירי בכל הזמנים – 1:42.53 ד'. ליד התוצאה של כל אחד משמונה המשתתפים יש הערה: WR  לרודישה (שיא עולם), WJ  לעמוס (שיא עולם לנוער), ארבעה PB (שיא אישי), אחד NR  (שיא לאומי שגם הוא כמובן שיא אישי) ואחד SB  (הישג השנה של אותו אתלט). התוצאה של השמיני והאחרון בריצה – 1:43.77 ד'.

את המדליות העניק חבר הועד האולימפי מירדן , הנסיך פייסל, אחיו של המלך עבדאללה ובנם של המלך המנוח חוסיין והנסיכה מונה. אולי לפי הפרוטוקול זה היה תורו של הנסיך מירדן להעניק מדליות אבל אל חבר הועד האולימפי המעניק את המדליות מצטרף לפי הפרוטוקול גם חבר מהמועצה של פדרציית האתלטיקה הבין לאומית (IAAF) הנותן למדליסטים זר פרחים. סבסטיאן קו הוא אחד מסגני הנשיא של המועצה. הוא היה צריך לבקש שהוא וחבר המועצה אלברטו חואנטורנה יגישו את הפרחים. בהזדמנות זאת היה צריך  הלורד קו להתנצל בפני רודישה וחואנטורנה על שחיבל במקצוע ולהתפטר מהמועצה.

הריצות הבינונית והארוכות הן האירועים המרתקים ביותר בתחרויות האתלטיקה. בריצות הקצרות, כמו בתחרויות שחייה, לכל משתתף שביל משלו והוא למעשה לא מושפע כלל מהתקדמות יריביו.  כמובן שגם במקצועות השדה  כל משתתף מבצע את ניסיונותיו לבד. רק בריצות הבינוניות והארוכות יכול להיות "אקשן" אמיתי. הרצים לא יכולים לדעת מראש איך יחלקו יריביהם את כוחותיהם והם חייבים לקבל החלטות תחת לחץ התחרות והמאמץ הגופני הקשה.  הרצים צריכים לאסוף מידע על אלה המתמודדים אתם בתחרות ולדעת מה הרמה של כל אחד, למי יש סיומת חזקה וכדומה.

יש באתלטיקה שני סוגי תחרות:

1) "תחרויות אליפות" – משחקים אולימפיים, אליפות העולם, אליפויות יבשות, אליפויות מדינות וכדומה;

2) תחרויות הזמנה – "ליגת היהלום" היא כיום הבולטת בסוג זה אבל כמובן שקיימות תחרויות הזמנה רבות אחרות, לכל רמות האתלטים. בתחרויות ההזמנה משובצים כמעט תמיד רצים מושכים. יתרה מזאת, יש הרצים המשתתפים בהן רק אם הרכב המשתתפים מוצא חן בעיניהם.

סבסטיאן קו נולד בתאריך 29.9.1956. שנה לפניו נולד בבריטניה סטיב אובט (9.10.1955). השניים היו רצי נוער טובים והתקדמו בהתמדה:

השנה

אובט 800

קו 800

אובט 1500

 קו 1500

1971

1:55.3

2:08.4

4:10.7 (1970)

?

1972

1:52.5

1:59.9

4:02.0

4:05.9

1973

1:47.3

1:56.0

3:44.8 ו-4:00.0 במיל

3:55.0

1974

1:45.8

פצוע, לא התחרה

3:59.4 (מיל)

פצוע, לא התחרה

1975

1:46.1

1:53.8

3:39.5 ו-3:57.0 (מיל)

3:45.2

1976

1:45.4

1:47.7

3:37.9

3:42.7

1977

1:48.3

1:44.95

3:34.5 ו-3:54.7 (מיל)

3:57.7 (מיל)

1978

1:44.1

1:44.0

3:35.6 ו-3:52.8 (מיל)

 לא רץ

 

כאשר צומחים שני רצים מצטיינים כאלה באותה מדינה אנו מצפים כי הם יתמודדו ביניהם לא פעם בתחרויות ארציות: אליפות בתי הספר, אליפות הנוער, אליפות המדינה, אליפות אגודות וכו'. קו ואובט אכן נפגשו ביניהם  בשנת 1972 באליפות בתי הספר עד גיל 17 במירוצי שדה: אובט סיים שני וקו עשירי. מתי התחרו זה בזה בפעם הבאה? בגמר ריצת 800 מ' באליפות אירופה 1978 בפראג! קו חשש מאד מהסיומת של אובט ולכן פתח מהר: 200 מ'– 24.3 ש'; 400 מ'- 49.32 ש'; 600 מ' – 1:16.2 ד'. בישורת האחרונה עבר אובט את קו אך על פני שניהם חלף המזרח גרמני אולאף באייר שניצח ב-1:43.84 לפני אובט (1:44.09) וקו (1:44.76). בשנים 1979 – 1981 שברו קו ואובט שיאי עולם. הזירות? תחרויות הזמנה עם מושכים. המפגשים הבאים ביניהם התקיימו רק במשחקים האולימפיים מוסקבה 1980 ולוס אנג'לס 1984 במירוצי הגמר ל-800 ו-1500 מ'.

אובט וקו לא המציאו את ה"משיכה" אבל התופעה של שני רצי צמרת מאותה מדינה הנמנעים ממפגשים ביניהם מחוץ לאליפויות הגדולות, לא היה לה תקדים.

אחד החוקים הבעיתיים ביותר בספר חוקת האתלטיקה הוא החוק האוסר "משיכה", המרוקנת מתוכן את התחרות. חוק זה עבר גלגולים רבים במשך השנים. מטרת החוק היא להבטיח שתהיה תחרות אמיתית ולא תצוגת ראווה. מטרה נוספת היא לגרום לכך שהתחרות תהיה הוגנת ולכל הרצים יהיו תנאים שווים. בחוקת 1961/62 יש כמה התייחסויות  לנושא: נאמר כי שום הישג לא יוכר אלא אם כן הושג בצורה הוגנת, נאמר כי אסור לסייע לאתלטים במהלך התחרות וכי שיאי עולם יוכרו רק בתחרות אמיתית (bona fide scratch competition) וכי אם משתתפים רצים המתחרים במרחק קצר מהמרחק הנקוב, התחרות לא תחשב תחרות אמיתית לצורך הכרה בשיא עולם. בחוקת 1983/1984 כתוב כי  עזרה אסורה לאתלט כוללת "ריצה לא תחרותית" ומיד מפורש כי מדובר בהשתתפות רץ שהמטרה היחידה שלו היא הכתבת קצב. כבר בחוקת 1985/86  מופיע נוסח מרוכך ונאמר כי אסורה המשיכה על-ידי מישהו שאינו משתתף במירוץ או על ידי משתתף שעברו אותו בהקפה שלמה או שעומדים לעשות זאת. האם מכתיב קצב בריצת 800 מ' שנשכר מראש לרוץ רק את 500 המטרים הראשונים הוא "משתתף בתחרות"? כנראה שלדעת ועדת השיאים של IAAF  הוא אכן כזה. היא לא פסלה שיאים בהם הייתה משיכה.

בשנת 1954 היה רוג'ר בניסטר מבריטניה לראשון שירד מ–4 דקות בריצת המיל (1609.344 מ'). שני רצים בכירים משכו אותו בדרך: כריס ברשייר (זכה במלבורן 1956 בזהב ב-3000 מ' מכשולים) וכריס צ'אטאווי (שבר ב-1954 שיא עולם בריצת 5000 מ'). לאחר מכן, עד 1976, נשברו שיאי עולם גם בתחרויות אליפות:  ולדימיר קוץ שבר את השיא ב-5000 מ' באליפות אירופה 1954, הרב אליוט שבר השיא ב-1500 מ' במשחקים האולימפיים ברומא, אבבה ביקילה קבע הישגי שיא במרתון ברומא 1960 וטוקיו 1964, רלף דובל השווה את השיא ב-800 מ' במקסיקו סיטי 1968, לאסה וירן שבר את השיא ב-10,000 מ' במינכן 1972, פילברט באיי שבר את השיא ב-1500 מ' במשחקי חבר העמים ב-1974, אנדרס ירדרוד את השיא ב-3000 מ' מכשולים במונטריאול 1976 וחואנטורנה את השיא ב-800 מ' גם כן במונטריאול 1976.

אז הגיעה תקופת אובט-קו ולא נשברו יותר שיאי עולם לגברים בתחרויות אליפות בריצות מ-800 מ' ומעלה. רוב התחרויות בהן נשברו שיאי עולם, אם כי לא כולן, היו כאלה בהן הייתה ידועה מראש זהות המנצח. בשנת 1994 צפיתי בלונדון בתחרות באצטדיון קריסטל פאלאס. בבוקר התחרות קניתי עיתון ובו מצאתי תיאור מדויק של המירוץ ל-3000 מ' נשים שעתיד היה להיערך באותו הערב! נכתב כי סוניה אוסאליבן תנסה לשבור את השיא האירופי ולצורך כך תמשוך אותה רצה משבדיה ומאחור תיצמד אליה הרצה הבריטית, איבון מארי כדי ליצור אשליה של תחרות... מארי אכן הייתה בעקביה של אוסאליבן עד תחילת ההקפה האחרונה והמבצע הוכתר בהצלחה כאשר אוסאליבן קבעה 8:21.64 ד'. תארו לכם משחק כדורגל בו הכתבה בעיתון בבוקר שלפני המשחק תספר כי התוצאה תהיה 2 : 0 והשערים יובקעו בדקות 51 ו-84. הייתם צופים במשחק כזה?

במשחקי לונדון  2012 הוכיח דיויד רודישה כי אפשר שוב לשבור שיאים בתחרויות גדולות וללא מושכים. בעצם הוא שימש מושך לכל האחרים... הוא הוביל לאורך כל הדרך ועבר 400 מ' ראשונים ב – 49.28 שנ' וחלף על פני נקודות ה- 600 מ' ב-1:14.30 ד'. לדעתי, ההישג של רודישה הוא הגדול בריצות מ-800 מ' ומעלה מאז מונטריאול 1976.

סבסטיאן קו קיבל הוכחה כי אפשר גם אחרת. בקשה לי אחת ממנו לפני הגשת ההתפטרות: אני רוצה שיפעל למען יהיה כתוב בחוקה כי אסור בשום אופן לשבץ מכתיבי קצב במירוצים וכי אלה המדורגים גבוה בכל מקצוע ומתוגמלים בסכומי ענק על ניצחונות בתחרויות ומקבלים בונוסים על שבירת שיאים יהיו חייבים להיפגש לפחות פעם אחת בשנה באותו מירוץ. אחרת ישללו מהם פרסי "ליגת היהלום" או של סדרת major marathons. זו משימה לא פשוטה הדורשת שינויי תקנון מרחיקי לכת כמו התרת השתתפות של יותר משלושה נציגים מאותה מדינה בתחרויות אליפות. אם רוצים לדעת מי הכי טוב במקצוע אי אפשר לעשות זאת על ידי השוואת הישגים אלא רק על ידי תחרויות בה רצים על מסלול (או כביש) אחד כל הטובים במקצוע.


מאמרים נוספים בסדרה:

הרהורי לונדון: אלופה לא אולימפית

הרהורי לונדון: מי קבע שיא?

הרהורי לונדון: רב קרב חלק א'

הרהורי לונדון: רב קרב חלק ב'

הרהורי לונדון: מרתון הנשים

הרהורי לונדון: ניצחון אפס אפס

הרהורי לונדון: נשים מסיימות מהר

הרהורי לונדון: קריטריונים

הרהורי לונדון: רוצים מדליה אולימפית?

הרהורי לונדון: ריצה בשלבים מוקדמים

הרהורי לונדון: שערוריה בבדמינטון


יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.