דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

יורם אהרוני | פיסיולוגיה | 12/10/2014

הקשר בין צח"מ, משקל והישגים

צריכת החמצן המרבית (צח"מ) נחשבת במשך שנים רבות למדד הטוב ביותר לכושר האירובי. הצח"מ נמדד ביחידות של ליטר חמצן לדקה (צח"מ אבסולוטי) אך נהוג גם לחלק את הצח"מ במשקל הגוף כדי לקבל מדד טוב יותר לכושר – צח"מ יחסי. לדוגמה: אם לשני אנשים יש צח"מ אבסולוטי של 4 ליטר חמצן בדקה אך אחד שוקל 80 ק"ג והאחר 50 ק"ג, הצח"מ היחסי של הראשון יהיה 50 מ"ל חמצן/ק"ג/דקה ושל האחר – 80 מ"ל חמצן/ק"ג/דקה.

יש רבים שחשים אי-נחת מהשימוש בצח"מ היחסי כמדד לכושר. ידוע למשל שבקרב ילדים ונערים יש עלייה בצח"מ האבסולוטי וגם בהישגים במבחני סבולת כמו מבחני ריצה למרחקים בינוניים (600 – 2000 מטרים) עם העלייה בגיל, וזאת מבלי שמתרחשת בהכרח גם עלייה בצח"מ היחסי.

Armstrong מציין כי הצח"מ היחסי הממוצע של בנים נשאר בגבולות 48 – 50 מ"ל/ק"ג/דקה בטווח הגילים 16-8 וזה של הבנות הוא בטווח 45-35 מ"ל/ק"ג/דקה. ניתן לומר כי כאשר בוחנים את המתאם בין הישגים במבחן סבולת לבין צח"מ יתקבלו מתאמים גבוהים יותר עם הצח"מ היחסי כאשר הילדים הם באותה קבוצת גיל (וכתוצאה מכך גם די דומים בגודל גופם) אך כאשר בוחנים את המתאם בין הישגים במבחני סבולת וצח"מ  באוכלוסיית ילדים ונערים בטווח גילאים רחב, יתקבל מתאם גבוה יותר עם הצח"מ האבסולוטי.

גם בקרב ספורטאים בוגרים השימוש בצח"מ היחסי הוא בעייתי משהו. אלכס הצ'ינסון (Alex Hutchinson) מספר במאמר שפרסם במדורו Sweat Science המתפרסם באתר האינטרנט של Runner's World כי הוא שומע לעתים ספורטאים מצטיינים בעלי משקל גדול כמו כאלה העוסקים בענף החתירה כי הם "מקופחים" במדד זה לעומת עמיתיהם קלי המשקל העוסקים בענפים כמו ריצה וגלישה על שלג למרחקים ארוכים.  לחותרים, שמשקל גופם הוא בדרך כלל מעל 90 ק"ג, יש ערכים גבוהים מאד של צח"מ אבסולוטי אך ערכי הצח"מ  היחסי שלהם נמוכים בהרבה מאלה של רצים וגולשים. לדוגמה: Hagerman ו-Staron  מצאו ערך ממוצע של 6.01  ליטר לדקה אצל 9 מחברי נבחרת החתירה של ארה"ב בעוד הצריכה היחסית שלהם הייתה מתונה יחסית לספורטאי צמרת בענפי ספורט אחרים – 69.1 מ"ל/ק"ג/דקה. בקרב גולשים על שלג  למרחקים ארוכים דווח על ערכים של מעל 90 מ"ל/ק"ג/דקה. בריצה ובגלישה על שלג משקל גוף גדול מהווה בעיה עבור הספורטאים אך בחתירה משקל הסירה, אותה צריכים הספורטאים לקדם הוא קבוע בחוק (לדוגמה: משקל מינימלי של Single Sculls  הוא 14 ק"ג ומשקל מינימלי של סירה בתחרויות לשמונה חותרים הוא 96 ק"ג) ומשקלה, יחד עם משקל גופו של החותר (או החותרים בתחרויות לשניים עד שמונה חותרים) נישא בחלקו על ידי המים ולכן אינו מהווה מגבלה גדולה. לפיכך, יש יתרון לחותרים גדולים וחזקים. לאור עובדה זו מתקיימים  בענף זה גם מקצים מיוחדים לחותרים קלי משקל.

הצ'ינסון מדווח על מחקר שנערך בפינלנד על ידי קבוצה בראשותו של Toumo Tompuri בו נמדדו ל-38 ילדים בגיל 8-7 ערכי משקל, גובה, הספק מרבי על אופני כושר וצח"מ. כמו כן נמדד משקל הגוף ללא שומן בשתי טכניקות: א) dual-energy X-ray absorptiometry (DEXA); ב) שיטת העברת זרם חשמלי חלש בגוף - bioimpedance. בין היתר נמצא כי המתאם בין משקל הגוף ללא שומן לצח"מ היחסי (r=0.71) היה גבוה מהמתאם בין משקל הגוף לצח"מ היחסי, בקרב הבנים.  לפיכך טוענים החוקרים כי כדי להעריך את היכולת האירובית עדיף לחלק את הצח"מ האבסולוטי במשקל הגוף ללא שומן מאשר במשקל הגוף. מאחר ששיטת DEXA היא יקרה ולא זמינה בכל מקום, אפשר להשתמש בטכניקה של bioimpedance שהיא זולה ונגישה בהרבה.

אולם, מאחר שנמצא כי מסת השומן בגוף  נמצאת בקשר הפוך עם הצח"מ היחסי (ככל שיש בגוף יותר שומן כך נמוך יותר הצח"מ היחסי) וידוע גם כי מסת השומן נמצאת בקשר טוב יותר עם הצח"מ היחסי מאשר הישגים במבחני יכולת כמו מבחני ריצה למרחקים בינוניים,  משתמע מכך כי הצח"מ היחסי (הצח"מ האבסולוטי חלקי משקל הגוף) משלב בתוכו  שני מדדים: המדד לכושר אירובי ( הצח"מ האבסולוטי חלקי משקל הגוף ללא שומן)  ומדד השמנה (מסת השומן בגוף). לכן הצח"מ היחסי נמצא בקשר גבוה עם מדדי בריאות שונים - הוא משלב בתוכו גם כושר אירובי וגם כמות שומן, שני מרכיבים חשובים לבריאות, מאחד צריך הרבה (כושר אירובי) ומהאחר צריך פחות (שומן).

הצ'ינסון מוסיף כי למחקר של הקבוצה הפינית יכולות להיות השלכות גם על הוויכוח על החשיבות של BMI  (משקל הגוף חלקי הגובה בריבוע) כמדד לבריאות. יש הטוענים כי אנשים שיש להם כושר אירובי גבוה אינם צריכים להיות מודאגים אם ה-BMI  שלהם הוא מעל הנורמה המקובלת (25 ק"ג/מ"ר). בנוסף לכך הוא מביא את הנתונים שלו עצמו. כאשר היה הוא בן 20 נמדד לו צח"מ יחסי של 75 מ"ל/ק"ג/דקה כאשר משקל גופו היה כ-64 ק"ג.  בגיל 28 נמדד לו שוב הצח"מ היחסי ונמצא כ-82 מ"ל/ק"ג/דקה, כאשר משקל גופו היה כ-61 ק"ג. הוא מציין שההישגים שלו בתחרויות ריצה למרחקים ארוכים בשתי התקופות היו דומים, מה שאומר שהעלייה בצח"מ היחסי שיקפה בעיקר ירידה במשקל הגוף ולא יכולת אירובית משופרת (יכולת טובה יותר להוביל להעביר חמצן אל השרירים הפעילים).

מקורות:

  1. Neil Armstrong.  Aerobic fitness of children and adolescents. Jornal de Pediatria - Vol. 82, No.6, 2006.
  2. Hagerman FC, Staron RS. Seasonal variables among physiological variables in elite oarsmen. Canadian Journal of Applied Sport Sciences. 1983, 8(3):143-148.
  3. Alex Hutchinson. Is VO2max Proportional to Weight? http://www.runnersworld.com/health/is-vo2max-proportional-to-weight
  4. Tompuri T. Lintu N, Savonen K, Laitinen T, Laaksonen D, Jääskeläinen J, Lakka TA. Measures of cardiorespiratory fitness in relation to measures of body size and composition among children. Clin Physiol Funct Imaging. 2014 Aug 27. doi: 10.1111/cpf.12185. [Epub ahead of print]

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.