יורם אהרוני | רפואת ספורט | 24/03/2023

מכשולים והזדמנויות בדרך לצמצום הפציעות בכדורגל

רקע ומהלך המחקר

תקציר מחקר שבחן אמונות ודעות של אנשי צוות בקבוצות הליגה הבכירה בכדורגל בקטאר

שיעור הפציעות הגבוה בליגות הכדורגל המקצועניות הוא מעורר דאגה והוביל  ולפיכך נעשים מאמיצים לחיפוש דרכים כדי לצמצם אותו. יש מחקרים שהראו הצלחות מסוימות בתוכניות כאלה, כמו למשל  פרוטוקול תרגיל "הירידות הנורדיות" (ראו למשל באתר זה את המאמר: ביצוע תרגיל "ירידות נורדיות" במועדוני כדורגל בליגת האלופות ושיעור פציעות בהמסטרינגס  - https://bit.ly/3SbuXkb). למרות זאת, יש מחקרים המראים כי מועדוני כדורגל מקצועניים רבים לא מאמצים לעצמם מדיניות ברורה  לצמצום הפציעות. 
בליגת הכדורגל הבכירה של קטאר משחקות 17 קבוצות. הצוות הרפואי של כל קבוצה הכולל  בין היתר את רופא הקבוצה והפיזיותרפיסטים שלה, לא מתחלף בדרך כלל כאשר מתחלף מאמן הקבוצה. לעומת זאת, מאמן הכושר עוזב בדרך כלל את תפקידו כאשר מתחלף המאמן הראשי בקבוצה. מטרת החוקרים הייתה לראיין את חברי הצוות המקצועי של כל 17 הקבוצות בליגה הכולל את המאמן הראשי, מאמן הכושר, הרופא והפיזיותרפיסטים אבל אחרי שהם ראיינו את הצוותים של 6 קבוצות הם ראו שהממצאים חוזרים על עצמם ולכן הם החליטו לעצור בנקודה זו. מטרת החוקרים הייתה לבדוק עמדות חברי הצוותים המקצועיים והאמונות שלהם לגבי מדיניות צמצום הפציעות.

תוצאות

כל בעלי התפקידים היו גברים. נתונים עליהם מוצגים בטבלה מספר 1. בעלי התפקידים היו בעלי אזרחויות של מדינות שונות. 
טבלה מספר 1:  נתונים על חברי הצוותים המקצועיים
   

מניתוח הראיונות עלו כמה נושאים משותפים: 
1.    "לכל אחד מחברי הצוות המקצועי יש תפקיד משלו" – כל המרואיינים  סברו כי יש לאמץ מדיניות לצמצום הפציעות. הרקע שלהם, השכלתם וניסיונם המקצועי עיצבו את השקפותיהם בנושא. המרואיינים  סברו שלכל אחד מחברי הצוות תפקיד משלו במניעת פציעת: המאמן הראשי -  יש לו הסמכות לגבי הקצאת הזמן שיוקדש למניעת פציעות. הייתה אחדות דעות בין המרואיינים כי החלטות שמקבל המאמן הראשי יכולות להשפיע על שיעור הפציעות וחומרתן. לדוגמה: המאמן יכול לקבוע 1) האם לשלב במשחק שחקן מסוים ללא קשר לגבי מצבו הרפואי; 2) האם להקשיב לעצות חברי הצוות הרפואי והאם לקבל את המלצותיהם. מנקודת המבט של המאמנים הראשיים, נראה כי הם מעריכים את עמדותיהם של חברי הצוות הרפואי אבל לא בהכרח תמיד מקבלים את ההמלצות שלהם. המאמנים הראשיים ציינו כי למצב הקבוצה בליגה יש השלכה על ההחלטות שלהם הנוגעות למניעת פציעות. כל המרואיינים ציינו כי בצוות המקצועי צריכה להיות אווירה טובה שתאפשר דיון חופשי בנושא  והבעת אמון בחברי הצוות המקצועי האחרים. רופא הקבוצה -  הרופאים ראו את תפקידם בעיקר בטיפול בפציעות ופחות במניעה שלהן. מאמני הכושר והפיזיותרפיסטים  תפסו את תפקיד הרופאים  כאלה המדריכים ומשגיחים על העבודה שלהם. כל המרואיינים סברו כי כאשר שחקן נפצע, הרופא והפיזיותרפיסט הם מקבלי ההחלטות העיקריים לגביו. הפיזיותרפיסטים – תפקידם העיקרי לדעת המרואיינים הוא לסקור את הסיכונים לפציעות בקרב השחקנים ולהציע תרגילים למניעתן.  המרואיינים הדגישו כי צריך להתאים לכל שחקן באופן אישי תרגילים למניעת פציעות. כמובן שכולם הדגישו את תפקידו של הפיזיותרפיסט בשיקום מפציעות. מאמני הכושר – בנושא האחריות של אלה הובעו דעות שונות. היו שראו במאמני הכושר מעין מתווכים בין המאמן הראשי לבין חברי הצוות הרפואי אך היו כאלה שהדגישו כי צריך להיות קשר ישיר בין המאמן הראשי לבין חברי הצוות הרפואי, ללא תיווך של מאמני הכושר. ההבדלים האלה שיקפו את השונות במבנה של המועדונים. במועדונים מסוימים ראו חברי הצוות את מאמני הכושר כאחראיים העיקריים לנושא מניעת הפציעות. הם הדגישו כי מאמני הכושר עובדים בעיקר עם שחקנים בריאים והם אחראיים בעיקר על  טיפוח החוזק של השחקנים, מה שלפי תפיסתם יביא לפחות פציעות. הם הדגישו כי לטיפול בשחקנים פצועים ואלה המתחילים לחזור למשחק, אחראיים חברי הצוות הרפואי ואין זה מתפקידם של מאמני הכושר לעבוד עם שחקנים כאלה. השחקנים עצמם – אמנם במחקר זה לא רואיינו שחקנים אבל המרואיינים הדגישו כי לשחקנים תפקיד חשוב במניעת הפציעות. תוכניות לצמצום פציעות יכולות להצליח רק אם השחקנים מקבלים את המלצות חברי הצוות המקצועי ומיישמים אותן הלכה למעשה. לדוגמה, המלצות לצמצום פציעות עשויות להיות גם כאלה הנוגעות לאורח החיים של השחקנים בשעות שהם שוהים מחוץ למועדון ויכולות לכלול הרגלי שינה, תזונה, בילוי בשעות הפנאי ותרגילים שהשחקנים יכולים לעשות גם מחוץ לשעות האימונים והטיפולים הרפואיים. חברי הצוות הניהולי – גם אלה לא רואיינו במחקר אבל המרואיינים סברו שגם לאלה אחריות מסוימת בנושא מניעת פציעות. למשל, הם אלה המחליטים מה יהיה גודל התקציב שיוקצה לנושא מניעת פציעות. המרואיינים הדגישו כי הם זקוקים לתמיכה מצד חברי הצוות הניהולי כדי שההמלצות שלהם ייושמו. חברי הצוותים המקצועיים ציינו כי הלחץ  של חברי הצוות הניהולי על המאמנים הראשיים הוא גדול יותר בקטאר מאשר במדינות בהן הם עבדו קודם לכן, מה שמשתקף למשל בשיעורים גבוהים מאד של החלפת מאמנים והלחץ הזה בוודאי שלא תורם לנושא מניעת הפציעות.  התמקדות בהצלחות  מידיות במקום בשחקנים היא בעייתית.  למרות  שידוע לכל (וגם נמצא במחקרים) כי יש קשר חזק בין המצב הבריאותי של השחקנים לבין הביצועים שלהם על המגרש, לא תמיד חברי הצוותים הניהוליים  שמים את בריאותם של השחקנים בראש דאגותיהם.
2.    "הכול עניין של עבודת צוות" – הצלחת תוכנית למניעת פציעות תקרה רק בשיתוף פעולה של כל בעלי התפקידים במועדון. חייבת לשרור לשם כך אווירת אמון תוך החלפת מידע מלא לגבי השחקנים והדרכים לחיזוק של השחקנים הבריאים, טיפול בפצועים והדרכים לשלב אותם בחזרה מהפציעות באימונים ובמשחקים.
3.    ההקשרים לכדורגל בקטאר – רבים מחברי הצוותים המקצועיים אינם אזרחי קטאר אלא זרים שנשכרו לעבודה במועדוני הכדורגל במדינה וכל אחד מהם מביא מהניסיון שלו במדינות בהן עבד קודם לכן. היבטים תרבותיים וגם התייחסות מיוחדת למזג האוויר השורר בקטאר, השונה מאד מזה השורר באירופה, צוינו כמשפיעים על בריאותם של השחקנים. לגבי ההקשרים התרבותיים הובעה הבחנה בין הכדורגלנים המקומיים לבין השחקנים הזרים שהובאו לקבוצות. המרואיינים ציינו כי חלק מהשחקנים המקומיים הם לא "מקצוענים אמיתיים" כי הם לא קיבלו הכשרה  מתאימה מגיל צעיר לאורח חיים של כדורגלנים מקצועניים וחלק מהמקומיים אפילו הם חצי מקצוענים בהגדרה מאחר שבמקביל לחברותם במועדון הכדורגל יש להם גם עיסוקים אחרים. כאן הודגשו הרגלי שינה, תזונה, צריכת תוספי תזונה ואפילו הוזכר נושא העישון.  החוקרים מציינים למשל כי מחקר אחר מצא כי ל-68.5% מהשחקנים המקומיים היו הרגלי שינה שאינם תואמים את אלה המומלצים לכדורגלנים מקצועיים. נושא נוסף שהוא ספציפי לכדורגלנים מוסלמיים הוא ההתנהלות שלהם במהלך חודש הרמדאן. לגבי מזג האוויר החם מאד השורר בקטאר הודגש הצורך לפתח הרגלי שתייה באימונים ובמשחקים, הרגלים שלא תמיד יש לשחקנים הבאים ממדינות בהן שורר אקלים קר בהרבה. כמו כן צוין המועד המוקדם של התחלת הליגה בקטאר, מה שמחייב גם הכנה אחרת לעונה מזו המקובלת במועדונים באירופה. נושא נוסף שהוזכר היה הרחבת הליגה מ-14 ל-18 קבוצות והוספת משחקים שלא במסגרת הליגה הרגילה. אלה תרמו להגברת העומס על השחקנים ולהגברת שיעור הפציעות. המועדונים צריכים היו להיערך לכך בדרכים שונות כמו בהרחבת סגל השחקנים וחלוקת דקות המשחק בין השחקנים שבסגל. המרואיינים סברו כי הלחץ על הקבוצות "להביא הישגים" גבר בשנים האחרונות ובהתאם לכך גם עלה מספר הפציעות.

מקור:

Tabben M, Verhagen E, Warsen M, et al. Obstacles and opportunities for injury prevention in professional football in Qatar: exploring the implementation reality. BMJ Open Sport & Exercise Medicine 2023;9:e001370. doi:10.1136/ bmjsem-2022-001370 

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.