על אופניים עם יד אחת ורגל נגררת? אם רוצים אפשר

הכתבה פורסמה ב-YNET. פורסם: 26.05.06.

טלי חרותי-סובר.

תאונת דרכים קשה בגיל 10 חודשים, הותירה את תום לוריא מוגבלת בתנועה בפלג גופה השמאלי. אבל תום, שבסך הכל רוצה להיות כמו כולם, שולטת בשני סגנונות שחיה ורוכבת על סוסים. עכשיו בגיל 16, היא הגשימה חלום נוסף - רכיבה על אופניים. והיו הרבה נפילות ושריטות בדרך. מחר (שבת) היא תשתתף, ביחד עם המאמן הצמוד שלה יוסי קט ובני משפחתה, במסע אופניים משותף לנכים ובריאים. הכל עניין של רצון, היא אומרת כשתום לוריא בת ה-16 מרימה רגל אחת ועולה על האופניים הגדולים, מתפשט על שפתיה חיוך רחב. תוך דקות היא דוהרת קדימה, משאירה אמא ואבא מתנשפים מאחור וגורמת למאמן יוסי קט המתגלגל לצידה על הרולר בליידס, להתחנן להוריד את הקצב.

עד לפני שנתיים היה מדובר בחלום רחוק - איך אפשר לרכב על אופנים אמיתיים כשרגל שמאל חלשה מכדי לדווש, ויד שמאל לא מגיעה כלל אל הכידון?

שנים הביטה תום בקנאה בכל אלה שהאופניים הם עבורם עניין טריוויאלי, וכמו משפחתה התומכת, הבינה שהיא צריכה לוותר. בדיוק אז ראתה אמה ידיעה קטנה בעיתון. יוסי קט, לשעבר סמנכ"ל בחברת הייטק והיום מורה לרכיבה על אופניים, סיפר שם על ההצלחה הגדולה שהוא חווה בלימוד שני מגזרים: מבוגרים שלא למדו מעולם לרכב, ולצידם ילדים ובני נוער בעלי מוגבלות פיזית. דבורה הנמרצת לא היססה לרגע וקבעה פגישה ראשונה. מאז הם ביחד, משפחת לוריא ויוסי קט, נפגשים אחת לשבוע בפארק הירקון, מגשימים חלומות.

במאי 1991 יצאו שמעיה ודבורה לוריא, עם הבת הבכורה עדי והתינוקת תום, שהיתה אז בת 10 חודשים, לטיול של שבת מטעם העבודה. מזג האוויר היה סוער מאוד, נהג האוטובוס נסע מהר מידי ובאחד מעיקולי הדרך באזור כרמיאל החליק והתהפך. "תוך שניות עפנו מתוך האוטובוס דרך החלונות אל תוך הסלעים שבחוץ", מתארת דבורה את רגעי האימה, "כולנו נחבלנו והדם זרם, אבל היה ברור שתום היא זו שנפצעה קשה".

התינוקת הובהלה במהירות לבית החולים בנהריה ומשם לחיפה כשהיא סובלת משבר דחוס בגולגולת. היא הוכנסה מיד לחדר הניתוח. אחד הרופאים לא חסך מההורים המבועתים תיאור גרפי במיוחד של מוחה החבול. הימים חלפו. תום החלימה אט אט וחזרה הביתה. עם השנים הפכה לנערה בוגרת ויפה. היא לומדת בכיתה ט' בבית ספר רגיל לחלוטין אך אותות התאונה ניכרות. כיוון שצידו הימני של המח נפגע אובחנה תום כסובלת מהמיפלגיה, חולשה של פלג הגוף השמאלי. רגלה השמאלית חלשה והתפקוד בידה השמאלית חלש גם הוא. "היא לא יכולה לאסוף את שערותיה הארוכות", אומרת דבורה, "וגם קשירת שרוכים היא מאבק מתמשך. אלה רק דוגמאות קטנות לקושי היום-יומי. למרות שאנחנו מחפשים ומוצאים פתרונות לכל דבר, מדובר בהתנהלות לגמרי לא פשוטה".

רוצה להיות כמו כולם

אחד האתגרים העומדים בפני תום כל חייה הוא, בלשונה החד משמעית, "להיות כמו כולם". אחרי אימונים רבים השתלטה על שני סגנונות שחיה והיום היא קופצת אל הבריכה ושוחה הן חזה והן חתירה. במקביל היא גם רוכבת על סוסים. רק האופניים היו כאמור חלום רחוק "כשמסתכלים היום על תום רוכבת זה ניראה פשוט וקל " אומר המאמן יוסי קט, "אבל ההתחלה, כדרכן של התחלות , הייתה קשה ומפרכת.

כדי שהרגליים לא יעופו מהפדלים צריך היה לקשור אותן ולהחזיק כל הזמן שלא תיפול חלילה. היא גם לא הייתה מסוגלת להתחיל לבד את הרכיבה כיוון שלא יכלה ללחוץ על הדוושה. האתגר הגדול היה ללמד אותה לשמור על שיווי משקל ולשלוט בכידון ביד אחת". "נפלתי, נפצעתי התעלפתי " נכנסת תום לתוך הדברים, "אבל לא הסכמתי לוותר".

קט: "אחד הדברים היפים אצל ילדים כמו תום הוא כח הרצון החזק. ילד שאין לו בעיה פיזית נופל, נפצע, רץ בבכי לאמא ואני זקוק למנה גדולה של שכנוע כדי להעלות אותו שוב בחזרה על המושב. תום, לעומת זאת, נפלה, נפצעה, דיממה, בכתה, התעלפה ועברה רגעים קשים מאוד, אבל לא הסכימה בשום אופן לוותר. הרצון הזה להיות כמו כולם, להצליח למרות הקושי, מוביל אותה היום, ועוד יוביל אותה בעתיד, רחוק מאוד".

בשלב זה לא יכולה הרוכבת השאפתנית לרכוב לגמרי לבד. "מישהו חייב להיות לידה, לעזור לה בסיבובים, בקטעים הקשים ובעצירה", אומר קט ומצביע על כלי העזר שלו - הרולר בליידס, "אבל זה פחות חשוב. תום רוכבת היום בעצמה, על אופניים רגילים לגמרי וללא גלגלי עזר. גופה מתחזק כל הזמן והביטחון העצמי מתחזק לא פחות. היא מוכיחה שגם אדם בעל מוגבלות פיזית שלא העלה בדעתו שיוכל ליהנות מהספורט הזה – מתעקש ומצליח".

תקוותה הגדולה של הרוכבת המפתיעה הוא כי בעתיד לא תזדקק למלווה. "אני עוד לא יודעת אם זה יקרה", היא אומרת בחיוך ביישני, "אבל אני לא אפסיק לנסות להגיע גם לשם".

"מי שלא מוותר-מנצח"

מאז החלו האופניים לככב בחייה של תום הפך הספורט לחוויה משפחתית. "כולנו רוכבים", מספר האבא, "אחת לשבוע יוצאת המשפחה בהרכבים שונים לבילוי על גלגלים. החוויה הזו לא רק בריאה אלא גם מקרבת". המסלול של תום מתחיל בהדר יוסף, נמשך לאורך פארק הירקון ומגיע עד לנמל תל אביב. שם הם עושים מנוחה קצרה, וחזרה. סך הכל שמונה קילומטרים. המפגש בנמל מגלה שלושה מבוגרים מזיעים ונערה כחולת עיניים אחת, שרוצה כבר לחזור לאופניים. ברגעי המנוחה היא יושבת על הספסל ליד המאמן, לוגמת מים ומחליפה איתו דאחקות שרק שניהם מבינים. כשיסיימו לרכוב יכנסו כולם לאחת המסעדות במקום לחגוג עוד הצלחה.

"מי שלא מוותר – מנצח", אומרת תום ומסמנת ליוסי לעזור לה שוב בהנחת הקסדה על הראש. אחר כך היא מרימה רגל, נותנת שוונג ויוצאת אל הדרך. העיניים זוהרות, השפתיים נמתחות שוב בחיוך רחב. תוך שניות נעלמת הקבוצה הקטנה לעבר האופק. באוויר התל אביבי החם נותרות תלויות רק המילים. "אל תוותרו", אומרת תום לוריא ומדוושת הלאה, "מי שרוצה - מצליח" .

גלגלים של תקווה

"גלגלים של תקווה", הוא מסע אופניים עממי מקיימת אחת לשנה עמותת "אתגרים" בעמק יזרעאל. המסע גדול וססגוני בו משתתפים אלפי רוכבי אופניים בריאים ונכים, ביניהם אנשי המגזר העסקי, ארגונים שונים, יחידות צבא, תנועות נוער, משפחות ויחידים. הרוכבים בוחרים בין מסלול לחובבים בן 10 קילומטר ומסלול מקצועני בן 50 קילומטרים.

המארגנים מבטיחים שממש כמו בשנה שעברה יהנו הרוכבים ומשפחותיהם מקרנבל של מוסיקה, תנועה, צבע, אוכל, שתייה והרבה שמחה והתרגשות. כל ההכנסות קודש לשיקום ושילוב חברתי של ילדים נכים באמצעות ספורט אתגרי.