עקרונות התאמת פעילות גופנית

התאמה מוגדרת כשינוי בתנאים ו/או בתהליך של ביצוע משימה המוביל לאפשרות ביצוע משופרת. כל פעילות גופנית ניתנת לשינוי (modification) ולהתאמה (Adaptation). התאמת הפעילות הגופנית תיעשה בהתאם למסלול היישום של הפעילות הגופנית (במערכת החינוך, ספורט טיפולי, נופש פעיל או ספורט הישגי). במערכת החינוך השינויים צריכים להיעשות לצורך שילוב ושיתוף הילדים עם מוגבלות באכלוסיה הרגילה, מבלי להגביל ולקפח את צרכי ההשתתפות והלמידה של ילדים ללא מוגבלות. במסגרת הספורט הטיפולי השינויים ייעשו בעיקר בהתאם לצרכיי ההתפתחות האישיים של הילד עם המוגבלות. בנופש הפעיל השינויים ייעשו כך שיאפשרו אינטראקציה חברתית תומכת ותפקוד עצמאי ככל האפשר לילד עם המוגבלות; ואילו בספורט ההישגי, השינויים מתבקשים מחוקי ההתאחדויות המאגדות ומארגנות את הפעילות, במטרה לאפשר מיצוי הפוטנציאל להישגים. כך למשל, התפתחו והשתנו במשך הזמן התקנות בנוגע למכשירי עזר המשמשים לתנועה, כמו כיסא הגלגלים למשחקי ספורט ולמרוצים, או עזרים טכניים לזריקות ולהדיפות באתלטיקה קלה. לשם תכנון התאמת פעילות יש צורך בניתוח הפעילות. כלומר: יש לזהות את המרכיבים העיקריים של הפעילות, דרכם ניתן להשיג את המטרות המיועדות. בנוסף להבניה מחודשת של המשימות ומשימות המשנה, על המורה לשקול שינויים בציוד, בתנאי הסביבה ובסגנון ההוראה.

ישנן אסטרטגיות רבות בהם ניתן להתאים את הפעילויות כך שיענו לצרכים הייחודיים של הילדים בעלי מצבי מוגבלות. להלן סיכום המשתנים על פיהם נהוג להתאים את הפעילות במצבי מוגבלות, ודוגמאות יישומיות להתאמות שמטרתן הגדלת הפוטנציאל להצלחה בביצוע.

1. שינויים בציוד

גודל- למשל שימוש בגדלים שונים של כדורים, בידית אחיזה גדולה יותר.
משקל- למשל שימוש במחבט קל יותר.
גובה- למשל שימוש ברשת נמוכה יותר, בסל נמוך יותר וגדול יותר כדי להקל על הקליעה, בבריכה עם מים עמוקים / נמוכים יותר כדי לאפשר / למנוע הליכה על הרצפה.

2. שינויים בסביבה

הפחתת מספר הגירויים בסביבה, כדי למנוע הסחת דעת מהמשימה
הקטנת שדה המגרש, כדי לאפשר הגעה לכדור בזמן.

3. שינויים במשימה בשאיפה להקל ברמת הקושי

לשנות את יעד המשימה ממשחק תחרותי למשחק שיתופי, למשל בטניס שולחן מצבירת נקודות על ידי הכשלת היריב, לצבירת נקודות על ידי הגדלת מספר המסירות המועברות מצד לצד.
בכיוונים, לדוגמא: מתנועה מעגלית לתנועה בקו ישר.
מסלולים בדרגות קושי שונות, לדוגמא: לנוע בקו ישר במקום במעגל, הצידה במקום קדימה, לחבוט באופן דו-ממדי (לגלגל על משטח התמיכה) במקום באופן תלת ממדי (למסור אותו או לחבוט בו למשל בטניס שולחן). לתפוס כדור מתגלגל במקום כדור נזרק אל החזה, או עוד יותר קשה במסלול קשתי.
בגודל ובכמות הפעולות הנדרשת לביצוע, למשל יש לצבוע דמות אחת לעומת שלוש הנדרשות בדרך כלל למילוי המשימה, או חצי דף לעומת כל הדף.
במשך הזמן הניתן לביצוע המשימה, למשל: הארכת זמן במבחן לבעלי ליקויי למידה.
במבנה המיומנות, לדוגמא: שינוי דרגות הקושי על ידי הפחתת מספר חלקי גוף מעורבים.
בהצגת רצף המיומנות, לדוגמא: הקטנת מספר המשימות ברצף תנועתי.
ברמות גובה המספקות יותר תמיכה ויציבות, לדוגמא: לימוד תפיסה בישיבה, בכריעה או בעמידה עם תמיכה.
ביחסי זמן/ומהירות – לדוגמא: לאפשר עצירות תכופות במהלך הפעילות, מתן יותר זמן במעברים, יצירת אזורים בהם ניתן לנוח במשחקי תופסת.
יחסים ומיקום במרחב, לדוגמא: קירוב קו הגמר, קירוב במרחק הבעיטה/קליעה, הגדלת המרווחים במסלול תנועה.
שינוי אופי הפעילות, לדוגמא, משחק עם אופי תחרותי לבעל אופי שיתופי. למשל: חבטת כדורים בין בני זוג במטרה להעביר ביחד מספר רב ככל האפשר של כדורים, לעומת לצבור נקודות אישיות עקב שגיאות של היריב.
שינוי בהיקף ההשתתפות, לדוגמא להשתתף כשופט, כמאמן, כמעודד (Cheerleader), כשוער או כשחקן שדה.

4. שינויים בחוקים של פעילות

שינוי שיטת הניקוד, הקריטריונים לפסילת ביצוע, למשל: מתן אפשרות לקפיצת כדור לפני חבטה בכדור עף, או קפיצה נוספת בטניס לבעל קושי בניידות.
העדפה מתקנת: מתן ניקוד גבוה יותר לביצוע של תלמיד עם קשיים, כדי ליצור מצב של ביקוש חברתי social desirability להצלחתו.

5. שינויים באופן מתן הוראות

לעבור ממתן הוראות מילוליות להדגמה, או הנחיה המחשית – תנועתית.
במצב של הנחייה המחשית, מידת תמיכה הניתנת במהלך הביצוע: מתמיכה מלאה, לרמיזה תנועתית
היעזרות בחונכים עמיתים, או במורים מסייעים במקום הוראה לכל הכיתה
לפשט את היקף ההוראות הניתנות ברצף, לתת הוראות קצרות וממוקדות.