נילי קנופ-שטיינברג | רפואת ספורט | 14/12/2015

טווחי תנועה ופציעות ברכיים (patellofemoral pain syndrome) ברקדניות

תקציר מחקר של ד"ר נילי שטיינברג ושותפיה.

טווחי תנועה (Range Of Motion – ROM) גדולים במפרקי הגוף השונים נחשבים כיתרון אסתטי לרקדנים המבצעים תנועות ריקוד (כגון Turn-out ו-Plie').  נשאלת השאלה האם טווחי תנועה חריגים במפרקים השונים (טווחי תנועה גדולים או נמוכים מהטווחים הממוצעים בקרב רקדנים) עלולים להוות גורם סיכון להתפתחות פציעות בקרב רקדנים אלו.

תסמונת כאב פיקה-ירך patellofemoral pain syndrome -  PFPS)) היא פציעת ברך הנגרמת מתנועה לא חלקה (של חיכוך) בין עצם הפיקה (patella) לעצם הירך (Femur). הסיבות לפציעה זו הן רבות ומגוונות וכוללות בין היתר חוסר איזון שרירי, טכניקת ריקוד לקויה וטווחי תנועה לקויים במפרקים.

מטרת המחקר הייתה לעמוד על הקשר בין טווח תנועה במפרקי הגו, הירך, הברך והקרסול לבין שכיחות פציעה מסוג PFPS.

אוכלוסיית הנבדקות כללה 1359 רקדניות צעירות שממוצעי הנתונים שלהן מסוכמים בטבלה מספר 1:

 

 

 

 

 

 

 

 

לכל הנבדקות נערכו בדיקות של טווח תנועה במפרקי הגו והגפיים התחתונות בעזרת גוניומטר ע"פ השיטה של Magee  מ-1992 וכפי שפורסם במאמרם של Steinberg et. al., ב-2006.  בהתאם לתוצאות הבדיקות סווגו הנבדקות  ל-3 קבוצות: א) Hypo ROM: רקדניות בעלות טווחי תנועה נמוכים (יותר מסטיית תקן אחת מהממוצע הכללי); ב) Average ROM: טווחי תנועה ממוצעים (בטווח של סטיית תקן אחת מעל או מתחת לממוצע הכללי); ג) Hyper ROM: טווחי תנועה גבוהים (יותר מסטיית תקן אחת מעל הממוצע).

סווג טווחי התנועה מוצגים בטבלה מספר 2:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כלל הנבדקות נשאלו האם הן סובלות מכאבי ברכיים הגורמים להפרעה בשעת הריקוד או בחיי היומיום. רקדניות שדיווחו על כאב עברו בדיקה קלינית מקיפה של מפרק הברך על ידי רופא מומחה. הבדיקה הקלינית באה לאשר מצב של פציעה מסוג PFPS ולשלול פציעות ברכיים אחרות (כגון קרעים במיניסקוסים). רקדניות סווגו כבעלות PFPS   באם עמדו בתנאים הבאים: א) נשללו האפשרויות לבעיות ברכיים אחרות; ב) הופיע כאב באזור הפיקה בעת הבדיקה הספציפית לזיהוי פציעה מסוג זה  -   patellar inhibition test ,שנערכה לרקדנית; ג) נכרה נפיחות בברך; ד) נכרו סימני שחיקה בעצם הפיקה בעת מישוש הברך, כפיפתה או פשיטתה. מבין 1359 הרקדניות שנבדקו 321 רקדניות (23.6%) נמצאו כסובלות מ-PFPS. בהתאם לתוצאות בדיקות טווח התנועה סווגו הרקדניות ל-18 קבוצות.  אפיוני הקבוצות , מספר הבנות בקבוצה ושכיחות PFPS  בכל אחת מהן מוצגים בטבלה מספר 3:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שכיחות התופעה עלתה עם הגיל. בקבוצת הבנות בגיל 9-8 שנים, רק 5.5% סבלו מהתסמונת, בקבוצת הבנות בגיל 11-10 עלתה השכיחות ל-15% ובקבוצות הבנות מעל גיל 12 השכיחות הגיעה ל- 24-28%.

טבלה מספר 4 מציגה את מספר הרקדניות שסבלו מהתסמונת (n ) אחוז הרקדניות (%), ושיעור הסיכון לפי דרגות טווח התנועה בתנועות שונות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כפי שניתן לראות בטבלה מספר 4 אין קשר בין טווח התנועה בברך לבין שכיחות PFPS. לעומת זאת, רקדניות עם טווח תנועה נמוך מהממוצע (Hypo) במפרקי הירך ובמפרקי הקרסול היו מועדות פחות לפציעה מסוג PFPS. הממצאים העיקריים של מחקר זה הם שרקדניות עם גמישות נמוכה מהממוצע (Hypo) במפרקי הירך והקרסול הן בעלות סיכוי נמוך יותר להופעתPFPS  וכי לטווח התנועה בברך עצמה אין קשר לשכיחות הפציעה. ממצאים אלה תומכים ב"מודל שלושת המפרקים" הגורס כי יש לבחון את כל המפרקים המעורבים בשרשרת הקינמטית כאשר מופיעה פציעה. פעולות יום-יומיות רבות כמו הליכה, ריצה וקפיצה דורשות תיאום בין מפרקי הירך, הברך וכף הרגל. כאשר מבוצע דפוס תנועה שגוי באחד המפרקים האלה הדבר גורר שינויים בפעולות במפרקים האחרים בשרשרת התנועתית והדבר עלול להגדיל את הסיכון לפציעה. יש לזכור כי רקדניות הן בעלות טווח תנועה גדול בהשוואה לכלל האוכלוסייה וכי טווח תנועה נמוך בקרב רקדניות יוגדר כטווח תנועה ממוצע בכלל האוכלוסייה. במאמר המלא יש דיון בסיבות האפשריות לכך שבניגוד לתפיסה הרווחת, דווקא הרקדניות הגמישות ביותר הן אלו המועדות יותר להופעת PFPS.

מקור:

N. Steinberg, I. Siev-Ner, S. Peleg 1, G. Dar, Y. Masharawi, A. Zeev, I. Hershkovitz. Joint Range of Motion and Patellofemoral Pain in Dancers. Int J Sports Med 2012; 33: 561–566.

---

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.